מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רכ
בעזה"י פ' חי' תרל"ז לפ"ק חוסט יע"א
החיים והשלום וכל טוב להרב הגדול המופלג מוה' קאפל קונשטאט ני' אבדק"ק ווערבויא יע"א.
מכתבו קבלתי וראיתי מתוכו שרוצה תשובה ממני מיד לזאת הנני משיב בקצרה וחלילה לי להורות הלכה בדבר שצ"ע ותלי' בכמה פלוגתות רק באתי לעורר את מעלתו ני' על מה שכ' לפלפל בענין שנבחר לב"ד על רב אחד שיש עליו ערעור מבני תורה יראים בענין מעשיו והוראתו והנה מעלתו ני' כ' כיון דקי"ל דאב"ד שסרח אין מנדין ואין מלקין אותו ואין מורידין אותו מגדולתו כדאיתא בירושלמי פ' אלו מגלחין דנמנו באושא כ"ש שאין מעבירין אותו. גם גוף הדבר דאין מנדין קשה לי דביבמות דף קכ"א ע"א איתא דרב ושמואל בעי לשמתי' לרב שילא משום דהתיר אשה שנטבע בעלה במים שאין להם סוף אלא משום דאתגלי מלתא דהודה רב שילא דטעי ומזה למד שם היש"ש דמי שמוחזק להוראה וטעה לא זה שאין מנדין אותו אלא גם אין מורידין אותו מגדולתו והובא בברכ"י ביו"ד סי' רמ"ג משמע דווקא בטעה כעין מעשה דהתם אבל בעלמא מנדין וכ"ש שמורידין אותו וקשה למה פסק הרמב"ם וש"ע בסי' של"ד סעי' מ"ב כר"ל וכ' הכ"מ משום דהוא מרא דתלמודא טפי ולפי הנראה ביבמות דף הנ"ל גם רב ושמואל ס"ל הכי דמנדין ומדברי יש"ש הנ"ל משמע דכ"ש דמורידין:
והכ"מ פ"ז מהלכות ת"ת כ' דדווקא בחכם גדול אין מנדין שכן מוכח מדברי הרמב"ם אבל בצורבא מרבנן אחר מנדין אם הוא חייב נידוי וכ"ש האידנא דקי"ל דאין דין ת"ח בזה"ז כדאיתא שם בסי' רמ"ג ובשבות יעקב סי' קכ"ט הובא בברכ"י ס"ל דצורבא מרבנן גם האידנא איתא ובברכ"י חחו"מ סי' ט"ו חולק עליו ועכ"פ גם בזמן הזה צריכין אנו לחוש טובא לכבוד התורה ואדרבה האידנא צריכין יותר לחוש לכבוד התורה מה שאפשר ואפי"ה אפילו נימא דגם בזה יפתח בדורו כשמואל בדורו מ"מ הנידון שלנו ברב שמקבל פרס מהקהל וכמבואר בש"ע חו"מ סי' ט' וביאר מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחחו"מ סי' קס"ד וקס"ו הטעם דהוא קיום התורה וא"כ אם הרב אינו נוהג כשורה מסתמא אין חייבין ליתן לו פרס ואפילו כהן שנאמר יורו משפטיך ליעקב ואמרינן בפ' ראשית הגז דאין נותנין לכהן ע"ה שנאמ' בד"ה לתת מנת כהנים ולוים למען יחזיקו בתורת ה' ודרשו כהנים המחזיקין בתורת ה' וכו' ומדברי הרמב"ם סופ"ו מסנהדרין דפסק ראש הישיבה שחטא ונלקה אינו חוזר לשררותו והובא בדברי מרן חחו"מ סי' הנ"ל הטעם בשם הכ"מ משום דלא ינהגו בו כבוד ובוודאי אין הטעם משום דנלקה אלא משום שחטא ועבר עבירה בפרהסיא שידעו בו רבים והתרו בו דמלקות הי' אפשר להיות בצנעא ודווקא בסרח וכיוצא בזה אמרינן דאין מלקין אבל אם באמת עבר עבירה דאורייתא נראה מדברי הרמב"ם דמעבירין אם יש עדים ואפשר דווקא אם התרו בו שאז מוכח שעבר במזיד שהרי לדידן אפי' חבר צריך התראה:
מיהו אפילו נימא דאין מעבירין נראה דהיינו דווקא במקום שאין לחוש שיבוא מכשול על ידו אבל האידנא דהרב הוא המורה הוראה ואם הוא מזלזל במצות ויש לחוש שיכשלו רבים ע"י מעשיו וע"י הוראתו בוודאי במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב דאין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' וקי"ל ביו"ד סי' רמ"ג דת"ח המזלזל במצות הרי הוא כקל שבקלים ובספר ברכ"י שם כ' דת"ח שיש בידו חילול השם אסור לשמוע את דבריו ולסמוך על הוראתו ועיין ברמב"ם פ"ה מיסודה"ת דין י"א:
וכל זה אם נתברר הדבר עפ"י עדים ומעלתו הביא דברי הגאון מרן בחת"ס בחו"מ סי' כ"ה שכ' דהעדים צריכין להיות ממקום אחר דהעדים הדרים בעירו הם נוגעין ופסולים לעדות ולדיינים כדקי"ל בגונב ס"ת מן העיר שצריכין עדים ודיינים דווקא ממקום אחר ושם בסי' כ"ה לא מצאתי זה אלא בחאו"ח סי' מ"א כ' מרן כן דלהעבירו הם נוגעין בעדות אבל להענישו הם נאמנים גם אם העדים הם מעירו עיי"ש ואפשר אם העידו להעבירו גם לענין להענישו אינם נאמנים דעדות שבטלה מקצתו בטלה כולה ומיהו הא קי"ל בחו"מ סי' ל"ז בסופו דבכה"ג יכולין לסלק עצמן מן הנגיעה בעדות וגם שיש מנהג לקבל עדים אפילו מעירו ובכל הנך יש דינים ופלפולים א"כ בנידון הנ"ל אם העדים רוצים לקבל על עצמן בקנין שרוצים לשלם מה שמגיע עליהם מתשלומין הם ישלמו לרב אחר הסמוך להן א"כ אינם נוגעים בעדותן:
מיהו גם בזה יש פלפול בש"ך שם אי לא בעינן הסילוק דווקא קודם התחלת העדות דבעינן תחילתן וסופן בכשרות דפליגו בזה הראשונים וא"כ אם לא סלקו עצמן בקנין מקודם אלא עתה רוצים לסלק עצמם יש בזה פלוגתא והוי ספיקא דדינא אי כדברי הפוסקים שם דיכולין לומר קים לי א"כ אין יכולין לפסול את הרב מ"מ היוצא לנו מזה דהבני תורה וסייעתם שמעררין על הרב אם יכולין להעיד עליו בבירור אפילו אם עדותם לא יועיל לפסול את הרב מ"מ מהני עדותם לפטור עצמן מתשלומין ממה שעבר וממה שיהי' להבא וגם אסורים לאכול בדבר שהורה בו ובלא"ה הוא פלפול בין הפוסקים אי שייך בכה"ג שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא כיון שאינו ברור איסורו אבל לפי האמור דעל עצמן הם נאמנים כיון שאמרו קים לי בוודאי אין לחייבן לשלם לפרס הרב ההוא וכל זה כתבתי רק לעורר אבל על גוף הדבר שמעלתו נ"י דן עלי' הנני אין אומר דבר בהלכה זו כי אין אני יודע גוף הענין גם צריך עיון לפסוק בדבר שחייו תלויין בו ולהעביר האדם מפרנסתו ואחתום בברכה המשולשת:
הק' משה שיק מברעזאווע: