מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רז
שילת יערגין יום ו' עש"ק ז' מנחם אב תרי"ו לפ"ק
בין המצרים יתברך מהמאיר לארץ ולדרים האברך הרבני המופלא ומופלג בתורה החרוץ מוהרר אהרן שמואל אסאד ני' יושב בשבת תחכמוני בק"ק ניקלשבורג יע"א. זה איזה שבועות קבלתי ומה ששאל א' ע"י מכשול שבא לידו.
מתכבו זה על עצמו בנדר שלא ישתה יין אלא א"כ יבוא לידו מאיש כשר שמוחזק בו שאינו יי"נ ועתה נחלה וצוו הרופאים עליו לילך למרחץ ולשתות שם יין ושם לא ימצא כ"א יי"נ אי רשאי לשתות הנה כבר כ' הש"ך ביו"ד סי' קנ"ה סק"י נהי דביי"נ ממש יש ב' דיעות בזה שם אבל בסתם יינם לכ"ע שרי במקום סכנה וא"כ אם יש לחוש בנידון הנ"ל לסכנה שרינין משום סתם יינם והה"ד משום נדר לא גרע משאר איסור אם א"א להתיר נדרו רשאי אי אית בי' חשש חשש סכנה אבל א"א להתיר נדרו צריך להתיר נדרו דהרי דעת הרמב"ם בפ"ח משבת דפוק"נ רק דחוי' אצל איסורין וכ' הכ"מ שם דכן דעת הרשב"א והר"ן ועיין בהרא"ש סוף יומא ובש"ע או"ח סי' שכ"ח ובמג"א סק"ט וכיון דלרוב הפוסקים רק דחוי' צריך להדר בתר התירא ואם אפשר ע"י התרה צריך להתיר.
אמנם י"ל שבועה שאני דהוי לי' מד' נדרים שהתירו חכמים בלי שאלה כדאיתא ריש סימן רל"ב והוא נדרי אונסין דתנן חלה הוא או שחלה בנו מותר דאדעתא דהכי לא נדר מיהו זה אינו ומהתם אין ראי' דהרי אפילו באונס ממון הביא הגה"ה מסימן רל"ב סעי' י"ב דמותר אע"ג דבסימן רנ"ו באו"ח פסקינון דבשאר עבירות צריך לבזבז כל ממונו וע"כ כמו שכתב המג"א שם דאדעתא דהכי לא נדר מיהו כ' הריב"ש בתשובה סי' שפ"ו וכך ביאר מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחידושיו לנדרים דווקא התם דהי' תנאי שיאכל אצל חברו ואז חלה וקי"ל בשבועות כ"ח בשעת קיום התנאי חל הנדר ואמרינן שם בשבועות דף כ"ו דבשעת אמירת הנדר או חלות הנדר בעינן שיהא אדם בשבועה פרט לאנוס אבל אם בשעת אמירה וחלות הנדר הי' אדם ולא אנוס אפילו נאנס אח"כ דינו כשאר איסורין.
וא"כ ה"נ כיון דבשעת הנדר לא הי' אנוס אע"ג דאח"כ נאנס הוי כמו שאר איסור ורק דחוי' אצל פקו"נ מיהו בסימן רל"ב סעי' י"ו פסק הרשב"א דמוכח מיני' דאפילו נאנס אח"כ אמרינן דאדעתא דהכי שימות ברעב לא נדר מ"מ כיון דמן הריב"ש הנ"ל לא משמע כן וגם אין ראי' לרשב"א קשה להתיר אם בא אונס אח"כ אלא במקום פ"נ ושאי אפשר לשאול על נדרו וגם לענין נדרי שגגות קי"ל דבעינן שיהי' השגגה בשעת החלות הנדר וכמ"ש לעיל (בתשובה סי' ר"ו) מש"ס דנזיר דף ל"ב וא"כ ה"נ לא שנא:
אמנם מ"ש מעלתו דנימא דעל יי"נ לא כיון לידור כמ"ש הסמ"ק הובא ביו"ד סי' רט"ו זה אינו דהרי עיקר ענין הנדר הי' על יי"נ ובלא"ה הא קי"ל ביו"ד סי' רל"ח סעי' ו' כרש"י דנשבע שלא יאכל גם נבלה בכלל וכ"ש יי"נ בכלל ובאמת דברי הסמ"ג בלא"ה קשים דהרי הכריח הרמב"ן והר"ן סו"פ שבועות שתים בתרא דאפילו להרי"ף דסובר בנשבע שלא יאכל אין נבלה בכלל היינו אי משום דמאיסה או משום דבלא"ה לא מתאכיל לי' אין כוונתו עליו אבל בוודאי בנשבע שלא יאכל גם יום שמצוה בו לאכול בכלל והא ראי' בנשבע שלא לאכול מצה פסק כהרי"ף דגם ליל פסח בכלל וקשיא לסמ"ק מיהו אפשר דסמ"ק פסק כהרז"ה דלא פסק כירושלמי בנשבע שלא לאכול מצה אבל הטור דפסק בסי' רל"ו כהירושלמי ומ"מ הביא בסימן רט"ו דברי הסמ"ק קשיא לפי פי' הטו"ז מ"מ אין ענין זה שייך כלל לנידון שלנו כדלעיל ולכך יש להתיר נדרו כנ"ל: