מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קצב
שיל"ת יערגין יום ד' טוב אדר תרי"ח לפ"ק:
יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם ידידי הרב המאוה"ג המפורסם ערוגות הבושם החורץ מוה' ישראל דוד ני' האב"ד דק"ק פעזונג יע"א:
מכתבו בשבוע העבר קבלתי וביקש ממני לחוות דעתי בענין מקוה שהוא תח"י הגוי ואינם משגיחין אם יש בה שיעור מקוה אי לא ויש בה פלומפ"ף להכניס החמים ולהוציא הקרים והמתקנים סמכו על שהמקוה ההוא סמוכה להנהר ומחובר בנקב כשפוה"נ מתחת המקוה למטה וחיבור כשפה"נ מטהר אפילו הוא כולה שאוב והנה מעלתו ני' שלח לידי מכתב מאת בנו הרב המופלג החרוץ מוה' מרדכי ני' שכ' שיש לו על מקוה הנ"ל ג' פקפוקים א) שבספר כרם שלמה הביא בשם לבושי שרד לאסור לטבול במקוה שאין בה מ' סאה והוא סמוכה לנהר והב') משום דהש"ך בסי' ר"א ס"ק י"א הסכים לדעת מהרי"ק דאפילו ברבו הזוחלין אין מטהרין בזוחלין אלא במקום שהוא מהלך בתחילה וא"כ במקוה סמוך לנהר הוי כמו נתרחב הנהר ופסול והג') כיון שהנקב למטה וזוחל משם הוי לי' זוחלין לא בהשקה אלא ברבי' כמ"ש התה"ה סי' רנ"ד וא"כ במקוה הנ"ל שבמקום טבילה המים השאובים והחמים הם רוב לא מהני החיבור לטהר בו בזוחלין ומביא ב' ראיות א' מלשון הש"ע שם סעי' ב' שכ' היו הזוחלין מן המעיין מתערבין עם הנוטפין משמע דבעי' עירוב ממש ולא חיבור ב' מכח קו' מע"מ המובא בש"ך שם סקל"ב עכ"ל בקיצור.
והנראה לפי ענ"ד בעזהי"ת דלכתחילה לא קא מבעי' לן דפשיטא אין לתקן מקוה באופן הנ"ל והמתקן אולי הי' לו שעת הדחק וא"א בענין אחר וחשבו כדיעבד אבל לכתחילה בוודאי אם אפשר לתקן באופן שכשר יותר לכ"ע מהדרינן דבמקוה הנ"ל ע"כ כל ההיתר הוא על דעת ר"ת וסייעתו הפוסקים דמותר לטבול בנהר וחשבו לה כמעיין וכבר כ' מהרי"ק בסי' קט"ו ובתה"ד סי' רנ"ד ופסקו ברמ"א שם סעי' ב' דדווקא במקום הכרח סמכינן על ר"ת אבל העיקר דאין טובלין בנהרו' וכ"ש בנהרות קטנים שיש לחוש שהם מכזבין עוד מטע' אחר יש להחמיר לכתחיל' דהרי לפי הנראה לולי המים חמין שהן שאובין לא הי' במקוה שיעור שכל גוף הנטבל עולה בהן וא"כ אפילו נחזי דשפה"נ מחברו והוי כאלו הוא מקוה אריכתא וכמו מקו' מרדדתי' דאין המים מכסין גוף הנטבל בפעם אחת ולדעת הרא"ה בבדה"ב ריש שער שביעי אין להוסיף עליו שאובין והיינו כעין דעת השאלתות המובא ברמ"א שם סעי' מ"ב דגם במעיין כ"ש פסול שאובה והרא"ה החמיר טפי דאפילו איכא מם סאה מ"מ כיון דמרודד וא"א לטבול בו לולי שיוסף עליו כיון שאין גוף עולה בו אסור להוסיף שאובין עיי"ש ולזה כיוון בעל לבושי שרד בטעם הד' אמנם כל הפוסקים לא הביאו דעת הרא"ה והרשב"א שם במשה"ב פליג עליו והפוסקים לא הביאו מ"מ כ' מרן זצ"ל בחת"ס סי' רי"ב דיש לחוש לדבריו לכתחילה.
ועוד טעם השלישי נראה לי דיש לחוש לכתחילה מלעשות מקוה כנידון הנ"ל דלפי' הר"ש בפ"ה דמקוואות מ"ג דמעיין שהי' מושך וריבה עליו והמשיכו לא מיירי בהוסיף עליו מים אלא שחפר בריכה לפניו והרחיבה וס"ל דמקום שחפר ובא ע"י מעשה בני אדם אין דינו כמעיין ואינו מטהר בזוחלין וכן הביא הב"ח רסי' ר"א אם הי' נהר הולך מצד מזרח העיר וחפרו סביב כל העיר ומשכו הנהר כל העיר דלפי מ"ש המרדכי בשם תשובת מהר"מ שמפר' ג"כ כר"ש הנ"ל אין לטהר במקום שחפרו בזוחלין והניח בצ"ע וא"כ גם המקוה בנידון שלנו לא עדיף מזה ואינו מטהר בזוחלין מיהו יתר הפוסקים לא הביאו גם לדידי קשה מה שהביא מחופר בצד המעיין שפסק הרמב"ם בפ"ט דמקוואת דין ד' דכל זמן שבאין מחמת המעיין דינם כמעיין ומ"ש חופר בצד המעיין או מרחיב המעיין ותו קשיא מים של שלמה שאמרו בירושלמי פ' אמר להם הממונה דרגלי שוורים היו נקובין כמוציא רימון א"כ הוא זחולין ואפילו היו מי המעיין זוחלין שם מ"מ להר"ש איך היו הכהנים מטהרים בו בזוחלין דהא לא עדיף מהרחיב המעיין שגם זה נעשה בידי אדם ובס' גדולי טהרה תשו' ב' ראיתי שכ' שהר"ש כ' כן דווקא במעיין שמושך כנדל אמנם הב"ח הנ"ל לא ס"ל כן ונהי דהפוסקי' לא הביאו ולא ס"ל כן מ"מ לכתחילה יש לחוש מטעמי' הנ"ל:
אבל בשביל החששות שחשש בנו הרב שי' משום דברי לבושי שרד ספר הנ"ל אינו בידי מ"מ הדבר פשוט לפע"ד שהוא אינו חולק אלא על מה שהתיר הרמ"א סוף סעי' נ"ד אפי' בלית בי' נקב שפוה"נ משום דאין רואין החלחול וע"ז כבר השיג בחכ"צ סי' מ' אבל אם יש נקב כשפה"נ ומחובר בו למקוה לא השיג אדם מעולם דהוא הלכה פסוקה דנקב כשפה"נ מערב המקוואות והיינו שוקת יהוא ביבמות דף י"ד וגם מה שחשש עוד הרב בנו שיחי' לדעת המהרי"ק והש"ך דבמקום שלא הי' הולך מתחילה אינו מטהר בזוחלין לדעתי פשוט דעד כאן לא אמר המהרי"ק אלא אם הי' התערוב' הנהר ע"י מי גשמים והם גרמו שיהי' מים במקום הזה אז דינם כמי גשמים כמבואר בלשון מהרי"ק וגם זה אינו רק משום מ"ע כמ"ש הריטב"א בנדרים דף מ"ב אבל כאן שהתרחב הנהר קודם שבאו שם מים שאובין מעת שנעשה המקוה שם והי' דינו אז כמעיין וזה מקומו אם באו אח"כ מים שאובין לא גרמו התרחבות והרי הוא במקום הילוך המים דמטהר בזוחלין באמת ראיתי בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קל"ו דמשמע דבכה"ג מקרי שלא במקומו מיהו הרי דבריו שם בלא"ה צ"ע שכ' לדעת הר"ן כיון שלא הי' הולך עד כאן צריך מ' סאה ושם לא מיירי דנתרבה עליו מים שאובין דבנתרבה כ' שם לבסוף וכיון דלא נתרבה עליו אדרבה להר"ן אפילו שלא במקומה מטהר בזוחלין ולא בעי' מ' סאה וצ"ע.
עכ"פ הסברא נראה ברור לפי ענ"ד דבכה"ג מקרי מקומו כיון דלא נתרחב מחמת השאובין וראי' לזה דאל"כ גם בסעי' יו"ד גבי מעיין שהמשיכוהו ע"ג בריכה יהא כמו שלא במקומו ואמאי מטהר בזוחלין וע"כ כל שנתרחב שלא ע"י גשמים או שאובין דינם כמקומו וכן מוכח במהרי"ק עצמו בסי' קנ"ו שכ' לפרש משנה ג' פ"ו דמקוואות שלשה מקוואות של כ' כ' וא' שאוב שאפילו הטובל בשאוב עלתה לו טבילה ואמאי אפילו אי מכח חיבור מקרי ע"י ב' מקוואת שהם מי מעיין כרבו מי מעיין מ"מ הא הוי שלא במקומם ושלא במקומם למהרי"ק אינה מטהר בזוחלין והתם גם מה שבתוך המקוה כזוחל לדעת י"א ברמ"א סעי' נ' כיון שזוחל מלמעלה ומהרי"ק שם ביאר גם לשיטה זו וע"כ כל שלא נתרבה או שלא נתרחב ע"י מי גשמים או מים שאובין לא מקרי שלא במקומו ואם רבו מים של מעיין שפיר מטהר בזוחלין.
אמנם על החשש הג' שחשש בנו הרב ני' צריכין אנו לדון לכאורה י"ל כיון דיש כשפ"ה בין המקוה להנהר והלממ"ס דכשפוה"ל מחבר המים וכאלו כל מי הנהר היו כאן והיא מקוה אריכתא וא"כ רבו מי המעיין מ"מ כיון דהא דמהני רבו מי המעיין משמע מלשון תוס' פ' במה אשה ומדברי מרן זצ"ל בחת"ס סי' ר"ב דמתורת ביטול ברוב אתאינין עלה וביטול לא שייך אלא בדבר שנתערב אבל אם נודע מקומו ושלא נתערב בדבר אחר אינו מועיל דבר אחר דהיינו מי הנהר שלא נתערב בהם ואיך יועילו לבטלו וא"כ מסברא לכאורה י"ל דבעי' דווקא רבו במקומן אמנם ממשנה א' פ"ה דמקוואות דמעיין שהמשיכו ע"ג בריכה והפסיקו דינו כמקוה חזר והמשיכו פסול לזבין ולמצורעין ודייקו הפוסקים דדווקא לזבין ולמצורעין פסול אבל לענין זוחלין חשיב כמעין וכן פסק בטוש"ע סעי' י"ד וע"כ התם מיירי שלא רבו מי המעיין בבריכה דאי רבו אפילו לזבין ומצורעין הם מטהרין כעדות ראב"צ בזוחלין שרבו על הנוטפין דכשרין ואפילו לזבין למצורעין וכמ"ש הכ"מ בפ"ט דמקוואות דין י"ג וע"כ דלא רבו המי מעיין ואפי"ה נטהרו המי בריכה לטהר בזוחלין וזהו קושית המע"מ המובא בש"ך ס"ק ל"ב וע"ז על כרחך צריכין לומר לפי תי' הש"ך דוודאי במקומן לא רבו אבל הם מחוברין למעיין שרוב מבריכ' לענין מקוה וזוחלין דהלממ"ס דעירוב מקוואות כשפוה"נ והוי כאלו הי' כאן והוי כרבו משא"כ לענין זבין לא שמענו הלממ"ס זאת וא"ש ועכ"פ מוכח דלא בעינין רבו במקומן ודין זה דסעי' י' הוא הלכה פסוקה ואיפשט ספיקא דידן.
ומכל מקום טעמא בעי דמאי ביטול שייך בכה"ג כמ"ש לעיל ונראה דהא דבטל המיעוט ברוב הוא משום דרוב חשוב יותר מן המיעוט ולכך יוכל לבטלו ולכך לאו דווקא רוב בכמות אלא ה"ה רוב באיכות ולדעת קצת פוסקים גבי אחרי רבים להטות אזלינין בתר רוב חכמה וא"כ י"ל הכא נמי אפילו אם במקומם מי המעיין מועטין מ"מ כיון שמחוברים בשפוה"נ לנהר או למעיין אחר ואמרה הלממ"ס שעי"ז מי המעיין המועטים דינם כמרובים א"כ כיון דחשיבו כמרובים ה"ה דיוכלו לבטל השאובין דבאיכותם הם רוב כן נראה לפי ענ"ד להסביר הדבר ולולי דמסתפינא הו"א דגבי זוחלין ונוטפין לאו ביטול כביטול בעלמא אלא כמ"ש הטו"ז באו"ח סי' תרל"ב סק"ג דכך הכשר מקוה ומעיין דהמיעוט אצלם כמאן דליתא עיי"ש. עכ"פ יהיה הטעם איך שיהי' הדין נראה לפיענ"ד כמו שכתבתי דמוכח דבכה"ג שרי וכן משמע ממה דהגיה הרמ"א דבריו בסעי' י"א ולא הגיה כן בסעי' י' ע"כ דדווקא בסעי' י"א דנקט מי מעיין מועטים ולכך כיון דכל המעין מיעוט כ' הרמ"א דהוי כמו רבו נוטפין אבל בסעי' י' דלא נקט דמעיין מועט איכ"ל דמי המעיין מרובים וע"י החיבור הוי כמו רבו זוחלין וכמ"ש לעיל:
וכן מוכח מדברי מהרי"ק בשורש קנ"ו שמפרש מ"ג פ"ו דמקוואות שהבאתי לעיל אפילו לדעת י"א ביו"ד סי' ר"א סעי' נו"ן דאם זוחל למעלה הוי הכל כזוחלין ואפי"ה הטובל במקוה שאוב נטהר ע"י חיבור הב' מקוואות והוי כמו רבו זוחלין וקשה הא לא רבו במקומן וע"כ ע"י חיבור מקרי רבו ובאמת שם בלשון מהרי"ק מעיקרא שכ' בעובדא דידי' דיש לחוש שמא תפסוק המעיין וכו' ושוב כשיחזור המעיין לא יטהר בזוחלין וכו' משמע בהיפוך וצ"ל דמעיקרא חייש דלמא שוב יפסק החיבור למעיין עיי"ש ותבין וגם כבר הביא הרב בנו שיחי' שבדברי מרן זצ"ל בחת"ס סי' ר"ח נראה דאפילו לא רבו במקומן ע"י חיבור מטהרין בזוחלין וכן מבואר מדברי התוס' בבכורו' דף נ"ה ע"ב בד"ה שמא וכו' בסופו כ' ונראה שהם בטלים ברוב שהרי כל הנהרות מחוברים לים הגדול ביותר מעירוב מקוואות עיי"ש מבואר דאם מחובר לנהר מימיו מרובין מנוטפין דהכא חשיב כמו רבו במקומו ולכאורה הו"א לשדות נרגא דע"כ אנן לא קי"ל כתוס' בכורות הנ"ל דנהי דע"י דברי תוס' אלו יש לישב היטב דקדוק הראשונים דבמשנה פ"ה דמקוואות זוחלין שרבו על הנוטפין כשרין משמע דבעינן רוב זוחלין ומהש"ס דקאמר חיישינן שמא רבו נוטפין משמע דמעמ"ח כשר ולהנ"ל אמרתי כיון דהנה רוב נהרות מחוברים לים הגדול א"כ מן התורה לעולם הוי רובא והא דאסור הוא רק משום מ"ע כמ"ש התוס' הואיל ואין החיבור נראה וכמ"ש המרדכי בהלכות נדה לענין חלחול שפסקו הרמ"א בסעי' נ"ב זה שייך בנהר אבל במעין דעלמא דאינו מחובר לים הגדול איכא חששא דאורייתא וא"כ א"ש ראב"צ העיד על הזוחלין שרבו על הנוטפין לעולם כשר אפילו אינו מחובר לנהר ולים הגדול אבל במחצה עמ"ח אסור אם אינו מחובר לים הגדול וכיוצא אבל הש"ס קאי על נהרות שהם מחוברים עם ים הגדול ולכך הוכרח לומר דחיישינן שמא רבו הנוטפין אבל מעמ"ח כשר כיון דמה"ת כשר מכח חיבור הים ורק מדרבנן אסור ובדרבנן סגי במעמ"ח וא"ש הדיוקים.
אלא דקשה לן על זה עפ"י מאי שכתבתי לישב קושית מרן זצ"ל בחת"ס סי' ר"ב הא שמואל ס"ל מב"מ לא בטל וא"כ אפילו אי מכיפי' מתברך מ"מ מים הנוטפין אינם בטלים בו עיי"ש וא"כ מנ"ל דפליג שמואל אשמואל ונראה לישב דהנה התה"ד סי' רנ"ד הקשה למה לא אמרינן גבי זוחלין שנטהרו ע"י השקה ותי' וכן כ' הב"ח והריטב"א בנדרים דף מ' דדווקא לענין שאיבה דרבנן סמכינן על השקה אבל לא לענין זוחלין דאורייתא ויש לכאורה להביא ראי' דהש"ע סובר כן מדפסק בסעי' ח' דאפילו מי מעיין מועטים מעלים להתיר והקשה הא בעינן רבו והש"ך בס"ק ל"ג כ' הואיל ובא ממעיין עדיף וזה אינו מספיק דהרי גם בנוטפין שבאו מן המעיין כ' הרמב"ם בפ"ט דין י"ג דבעי' ריבוי אבל לפי הסברא הנ"ל א"ש דהרי כ' הר"ש והרא"ש רפ"ה דמקוואות גבי שוקת רק משום גזירה נפסל וכיון דהוי איסור דרבנן סמכינן על השקה וא"ש כן הי' נ"ל לכאורה והריטב"א בע"ז דף ע"ג ע"ב כתב דרב ושמואל סוברים רק מדרבנן מב"מ לא בטל דאל"כ הוי להו למימר הלכה כר"י עיי"ש ולפי"ז פריך שפיר שמואל אדשמואל דאי ס"ל נהרא מכיפי' מתברך א"כ הוי רוב זוחלין ומה"ת בטל ברוב ומדרבנן שוב מועיל השקה בדרבנן ולמה אמר דאינו מטהר אלא פרת וא"ש:
ולפי"ז לכאורה ע"כ לא פסקינן כדברי התוס' בכורות הנ"ל דא"כ אפילו רבו נוטפין בכאן מ"מ מה"ת חשוב כרבו זוחלין ע"י חיבור לים הגדול ושוב ניתר ע"י השקה מיהו זהו אינו מוכרח חדא דמראית עין גרע משאר איסור דרבנן בענין זה וכיון דהעולם יטעו ולא ידעו שמחובר לים יסברו דנוטפין מטהרין בזוחלין ותו דאפשר דלא קי"ל כתי' זה דתה"ד אלא כאינך תירוצים והאי דסעי' ח' יש לחלק בפשיטות הואיל ומעיין הולך על שפתו לא נשאבו מעולם ורק משום גזירה אין טובלין בשוקת וכיון דיצאו ופסק החשש והגזירה שוב הם ממילא מטהרין בזוחלין כמעיקרא ואפשר שלזה כוון הש"ך.
וגם קושית מרן זצ"ל יש לישב בענין אחר בפשיטות דנהי דלשמואל מב"מ אינו בטל מ"מ אי איכא רוב זוחלין ויש בו שיעור לטהר בו אין הנוטפין יכולין לפוסלן וא"כ כיון דנהרא מכיפי' מתברך דטפחיים עולים כנגדו וא"כ לעולם יש ב' שלישים זוחלין וא"כ במקום שבנהר ב' שלישים הם בכדי לכסות גופו בו יכולין לטבול ואמאי אמר שאינו מטהר אלא בימי תשרי אלא ע"כ פליגו ולא ס"ל מכיפי' מתברך ולא נודע כמה יש כאן זוחלין אלא עפ"י מאי שהי' בימי תשרי וזה כוונת שמואל דאינו מטהר אלא פרת בימי תשרי וא"ש ותו דלחומרא בוודאי אמרינין מב"מ בטל ולכך כיון דלא ס"ל נהרא מכיפי' מתברך ויש חשש ריבוי נוטפין אין טובלין בו כלל ולעולם קי"ל כסברת התוס' בכורות הנ"ל וא"כ כל שיש ע"י חיבור ריבוי זוחלין אפילו במקום אחר מועיל ובפרט שיש לנו עוד לצרף דעת הראב"ד וסייעתו הרשב"א והרא"ה דס"ל דגם ברבו מטהרו בזחילה במקום שהיו מהלכין בתחילה בזוחלין וכבר כתבתי דבנידון מקוה הנ"ל הוי כמו מקום שהיו מהלכין בתחלה וטעם הראב"ד מבואר בריטב"א בנדרים שם היטב דס"ל כקושית תה"ד סי' רנ"ד הנ"ל דמועיל השקה ורק משום מ"ע נפסל במקום שלא הי' מהלך אלא ע"י גשמי' א"כ בנידון הנ"ל שרי.
וכל. שכן לפי הנראה מדברי הכ"מ בפ"ט דמקוואות דין י"א ובב"י בסי' ר"א שדבריו צ"ע טובא שכ' דפשוט דאם עירב שאובין מרובים בתוך זוחלין אפילו שלא במקום גומת המעיין לעולם לא נפסל המעיין והרמב"ם לא בא למעט אלא בריבוי מבחוץ שרק נגע במעיין והיוצא מדבריו קולא וחומרא חומרא דנגיעה לא מהני ומשמע אפילו ריבה זוחלין וקשה מסעי' ח' משוקת ומסעי' י' גבי בריכה וצ"ל בשוקת כמ"ש למעלה כיון דמחוברין כל שהן במעיין לא נשאבו כלל רק משום גזירה וחוץ לשוקת אין כאן חשש גזירה ומסעי' י' גבי בריכה התם לאו מכח נגיעה אלא מכח הזוחלין שמתערב בו אלא דבזה פליגו הרמב"ם סובר דמעיין שבא לבריכה אם אינו זוחל משם ואילך פסק שם מעיין מיני' וא"כ במאי יטהרו דבנגיעה לא מבעי' לכ"מ הנ"ל נגיעה אינה מטהר אלא אפי' לולא דברי הכ"מ כיון דנגיע' וחיבור מטהר הואיל ומחובר הו"ל כאלו המעיין הי' כאן ולרמב"ם כיון שאינו זוחל משם אפילו הי' כאן פסק שם מעיין מיני' לטה' במי' שנתערבו עם זוחלין משם ולהטור וש"ע אפילו אינ' זוחלין מבריכ' כיון שזוחלין לבריכ' ומחוברין למעיין עדיין שם מעיין עליהן ומטהרין ע"י העירוב וזה כעין סברת הרא"ה בשמ"ק ביצה י"ח ובריטב"א מכות דף ה' המובא בבדה"ב בב"י סי' ר"א דלמעיין אינו מועיל נגיעה ולזה נרא' שכוון הש"ע בסעי' ב' שכ' אם הזוחלין מן המעיין מתערבין עם נוטפין דייק דבעי' עירוב וגם כתב זוחלין מן המעיין ללמד דלא בעי' דווקא עוקה לגומת המעיין וכמ"ש בכ"מ הנ"ל עכ"פ חומרא זו דכ"מ יש לישב.
אבל מה שכתב קולא דשאובין נטהרו לטהר בזוחלין ע"י המעיין אפילו אם הרוב נוטפין ואפילו במקום שלא היו זוחלין בתחיל' כמבואר שם דלא ס"ל דקי"ל כתוספתא וא"כ קשה טובא איך מפרש דין י"ג של הרמב"ם שאם רבו הנוטפין נפסל באמת לשון הכ"מ הוא רק דאינו נפסל המעיין וא"כ איכ"ל נהי דאינו נפסל מ"מ גם כן אינו מטהר את הנוטפין אבל זה אינו דהרי הכ"מ דימה דין זה למקום שרבו עליו שאובין והקש' משאובין לזוחלין וברמב"ם בפ"ד דמקוואות דין ו' מבואר דגבי שאובין מצרפין והכ"מ הקשה ודימה זה לזה וא"כ אפילו אם מעיקר' לא הי' כדי לכסות גופו מצרפין א"כ תימה איך מפרש הא דרבו נוטפין פסול וצ"ע:
ובאמת גם לשון הש"ע קשיא כן דלפי הנרא' בסעי' ב' ס"ל דאם רבו זוחלין כשר אפילו במקום שלא הי' מהלך בתחילה דלא פסק כהתוספתא וכמ"ש בכ"מ וגבי רבו נוטפין ס"ל דפסול אפילו במקום שהי' מהלך בתחילה וא"כ עמדה קושית הראשוני' בר"ן בנדרים דף מ' מפ"ה דמקוואות מ"ג להא דאבא דשמואל והנרא' לפי ענ"ד דהכ"מ ס"ל כמו שרצה התה"ד בסי' רנ"ד לחלק דשאובין דפסולין לגמרי ופסלו ולא חשיבו נטהרו ע"י השקה אבל נוטפין דכשרין לטבילה אינם נטהרים בהשקה הואיל וחשובים לטהר את המקום עיי"ש שדחה סברא זו מהרא"ש אבל הכ"מ אליבא דרמב"ם ס"ל כן דשאובין שאני וא"כ א"ש דברי הכ"מ דבדין י"א קאי על השאובין ולכך סובר דאפילו נתרבו נטהרו ואפילו במקום שלא הי' מתהלך בתחילה אבל בדין י"ג דמיירי בנוטפין נפסלו אם רוב נוטפין ואם האמת כן מדוקדק היטב לשון הש"ע בסעי' י' לא כ' דמי המעיין מועטין ובסעי' י"א כ' דאפי' מי המעיין מועטים ולהנ"ל א"ש דבסעי' י"א מיירי בשאובין ולא בעי' ריבוי ולכך כ' דאפילו מי המעיין מועטי' אבל בסעי' יו"ד דמיירי בנוטפין ומי מקוה דבעי' ריבוי והיינו ע"י חיבור למי המעיין כמ"ש לעיל ולכך לא כ' דמי המעיין מועטים וא"ש והרמ"א פליג דגם בשאובין בעינן רבו:
ועפ"י הנ"ל מיושב ג"כ מה שהשיג הד"מ באות י"ד על הב"י שהקש' על הטור דהו"ל לחלק ולפרש אי בעי' ריבוי זוחלין או לא והד"מ תמה הא כבר פי' לעיל גבי ריבוי נוטפין ולהנ"ל א"ש דהב"י לשיטתו דס"ל דיש לחלק בין נוטפין לשאובין ושפיר הקשה דהוי לשרש כאן האיך דעתו נוטה עכ"פ להב"י גבי שאובין לא בעי' רבי' ואיכ בנידון מקוה שלנו שהוסיפו שאובין יש עוד סברא להקל וא"כ עאסיהנ"ל מבואר דלענין שאובין ס"ל לב"י בכ"מ קולא טפי מהראב"ד וענין נוטפין ס"ל להחמיר אפילו במקום שהיו מהלכין בתחילה פוסל ואינו מטהר בזוחלין והנרא' לפי ענ"ד מדברי ב"י וכ"מ וש"ע דס"ל חם הא דרבו נוטפין דנפסלו הוא רק מדרב ומשום מ"ע וכמ"ש הראב"ד לפי שיטתו במקום שלא הי' מהלך בתחילה וכמו שביאר הריטב"א כו ס"ל לב"י ואפילו במקום שהי' מהלך איכא חששא זאת וכיון דרק מדרבנן הוא לכך ס"ל דסגי במעמ"ח ורק לענין זבין ומצורעין דדאוריית' הוא בעינו רובא ובזה מיירי הרמב"ם.
ובל בזה"ז דלית לן נפ"מ לטנין זבין ימצורעין לכך שינה והשמיט המחבר דבעינן רובא דלענין זוחלין דהוי דרבנן דמה"ת מועיל השקה וסני במתעמ"ח ומיושב קושית הש"ך בסי' ר"א ס"קי וכיון שרק משום מ"ע הוא חרוב בעיני לומר כמ"ש הפרישה דאם ניכר שהוא מחיבר למעיין לא בעינו רובא כלל ובזה מישב הפרישה דיו דסעי' י' דבריכה דסתם דלא כתב דבעי' רבי' ונהי שכבר כתבתי דמהש"ע נראה דס"ל לחלק בין שאובין לנוטפין מ"מ על הטור דלא גילה דעתו בזה כלל שפיר איכ"ל כתירץ הפרישה וגם מסברא דעתו נכונה:
ומ"כ בנידון שליו דהחיבור למעיין ניכר הוא יש לנו עוד סברא להקל וגם לפר דעת הטו"ז בס"ק ג' וס"ק כ"ב גה כן כמו בנידון שלנו לא בעינן ריבוי מכל הלין טעמים נראה לפי ענ"ד יהי ולכתחילה בוודאי אין לתקן מקוה כזו כמ"ש לעיל וטוב לתקז אם אפשר בקל אבל אם אי אפשר בענין אחר והוא במקום ובאופי דנורגין וטבול בנהרות וכמ"ש הרמ"א בסעי' ב' גם מקוה הנ"ל מקוה טהרה הוא באופן ובתנאי שיהי' מושגח לכל הפחות בשעת טבילה דאית בי' מ' סאה ושיהיו מי הנהר זוחלין לתוך המקוה לעולם כי יש לחוש שמא תקלקל הזחילה ולזאת צריך השגחה על זה והנרא' לפי ענ"ד כתבתי וחתמתי שמי בברכת חיים ושלום וכל טוב לו ולביתו יחזקהו ה' וירפאהו דברי ידידו הדור"ש:
הק' משה שיק מברעזאווע: