מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קפז
החיים והשלום וכל טוב לתלמידי האברך התורני המופלג בתורה כש"ת מוה' וואלף כ"צ יושב בשבת תחכמוני בישוב אודווארי יע"א.
מכתבך קבלתי ואשר שאלת נשים שנוהגות שאינם לובשים לבנים אם מצאו דם בשחרית אפילו פסקה ומצאה טהורה בערב ומנהג זה אין לו שום טעם ועי"ז בא הטבילה בליל שבת אי רשאין לטבול דהרי קי"ל בסימן קצ"ז דדווקא אם לא הי' אפשר לה לטבול קודם רשאי לטבול ובפ"ת סי' קצ"ז סק"ג כ' דאשה שהחמירה על עצמה שלא למנות עד אחר ה' ימים במקום שלא היתה צריכה להמתין אינה רשאי לטבול בליל שבת הנה לפי ענ"ד נראה מלשון תה"ד המובא ג"כ בד"מ והוא בתה"ד סי' רנ"ה משמע דדווקא אם לא טבלה משום טרחת עצמה וכיוצא וכבר כתבת שמלשון ד"מ משמע כל שלא טבלה מחמת שהחמירה על עצמה מקרי טבילה בזמנה וכן נראה לפי ענ"ד מלתא בטעמא דהדבר קשה כיון דבעל' בעיר והטבילה אז מצוה ובמקום מצוה לכ"ע שרי לטבול א"כ למה כשהי' לה אפשרות לטבול מקודם ליל שבת לא יהא מותר וכי משום שעברה ולא עשתה המצוה בלילות הראשונות שוב תהא נדחית מן המצוה הלא כל שעתה ושעתה זמנה הוא.
וצריך לומר או משום קנס או אפשר לומר מדחזינין דהי' אפשר לה לטבול מקודם ולא טבלה ע"כ דאינה חוששת למצוה וגם עתה אינה עושית לשם מצוה ומצוות צריכות כוונה ולכך חשבינין לה כאלו אינו מצו' ונוהגין שלא לטבול וא"כ כל זה אם הי' העיכוב לצורך הנאת עצמה אבל כל שעשתה כן לשם שמים יהי' מצד איזה חומרא שיהי' שהחמירו על עצמם אינה ראוי' לקונסה כעין דאמרינן בגיטין דף נ"ד גברא לכפורי מכוון ואנן נקנסי' וכן אין שייך טעם הנ"ל דאינה מכוונ' למצוה דאדרב' מעיקרא ועד סוף כוונת' לשמים והיינו שכ' הרמ"א בד"מ כן שהחמירו על עצמה ועוד כיון שסוברת שראוי להחמיר לא גרע משוגגת ואנוסה שכ' הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קל"א וזה שייך אפילו בטועות בעצמה שסבירא לפי דעתה שראוי לה להחמיר ואפילו אם באמת אין שום טעם:
אמנם בחומרא ומנהג של מקצת נשים שהבאת אם אמנם שאין המנהג ההוא חוב ואינו מובא בפוסקים מ"מ וודאי יש בו גדר וסייג לפרישות חדא דהרי האריך הב"י בסי' קצ"ו בטעמא על דברי הרא"ש המובא בטור שם דהפסק טהר' יהא סמוך לביהש"מ שהוא משום גזיר' אטו יום הראשון וה"נ לדעת הה"מ אליבא דהרמב"ם בראותה שחרית ביום הראשון אינו מועיל להפסק בטהר' באותו יום ולא פלוג ותו נראה הרי עיקר הפסק טהרה תהי' בין השמשות או סמוך ואי אפשר לצמצם כדומה לי שהורה להם ת"ח אחד שאם פסקה גם בשחרית והוחזק אותו היום בטהר' וב' זימני הוי חזקה בדרבנן ונשי דידן ספירה דידהו דרבנן ולכך החמירו מקצת נשים שאם ראתה שחרית שוב אינה פוסקת לערבית משום לא פלוג ועכ"פ זהירות הוא כמו מוך דחוק וכל המחמיר בזה תבוא עליו ברכה וזהו גופא מצוה לעשות סייג לתורה וא"כ ממילא הוי טבילה זו בשבת מצוה.
וכ"ש. אם החכמים צוו והנהיגו המנהג דאיכא מלבד הנ"ל מצוה לשמוע דברי חכז"ל ולשון הדגו"מ שכ' שהחמירו החכמים נראה דלאו דווקא דזיל בתר טעמא אלא שכ' כן לאפוקי מהש"ך ולפי ענ"ד איכ"ל בכעין נידון שלנו דהיינו הסייג הוא ע"י אותה טבילה עצמה שתהא באופן היותר טוב גם הש"ך מודה דדווקא בדם טוהר דהוא רק מחשש לפעם אחרת וסייג לפעם אחרת אפשר דלא ס"ל אבל בנידון שלנו שטבילה זו עצמה כדי להזהר מכל חשש כמצוה עלינו ושמרתם את המצות או מקרא קדושים תהיו לדעת רמב"ן בחומש עי"ז זמנה בא בליל שבת נראה דמודה הש"ך ודווקא אם דבר אחר גרם לה לטבילה שתבוא לליל שבת מקרי שלא בזמנה אבל העיקר לדינא נראה כדברי הדגו"מ וכדאיתא בד"מ וכדמוכח מדברי תה"ד כל ששהתה משום זהירות מקרי מצוה והוי היום זמנה ורשאית לטבול ובפרט שכל ענין חומרא זו הוא חומרא יתירה כמ"ש הב"י והנוב"י הנ"ל ולזאת שומעין להקל.
ומה שכתבת ששמעת דנוהגות הנשים שטבלו ולא באו בעליהן תוך ג' ימים חוזרים וטובים מאי טעם יש בזה לא ראיתי ולא שמעתי מנהג הזה ולא טעמו ואפי"ה אמרו חכז"ל הנח לישראל כו' ופשוט דטבילה זו אינה לצורך טבילת טהר' אלא טבילת קדוש' כעין הנא דמייתו ב"י ורמ"א בסוף סי' קצ"ח בפגעה כלב או שאר דבר טמא דהטבילה לקדושה ה"נ כן דהאשה אז משתוקקת אל בעלה אם לא בא חוששת לשום הרהור רע וטובלת מחדש ואחתום בברכה הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע.