אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה קפג

תשובה קפב

החיים והשלום וכל טוב לידיד תלמידי הרב המופלג חרוץ ושנון זית רענן כש"ת מוה' וואלף סופר מפ"ב ני' יושב בשבת תחכמוני בק"ק קאמרין וכעת מצו"פ לק"ק נאג"י וואשאן יע"א.

מכתבו קבלתי ואמינא ברוך לעומתו מז"ט וחיים ושלום וכל טוב לכל ביתו וע"ד אשר שאל ממני שאלה וז"ל בקיצור אשה אחת הפסיקה בטהרה וספרה ז"נ וביום הז' קודם טבילתה אמרה לה גיסתה שאתמול עמדה אצל המראה וכשהלכה משם נמצא דם במקום ההוא ועדיין ניכר מקום הדם וגיסתה צוותה אז לקנח הדם ממשרתת ישראל ואשה המטהרת אמרה שלא עמדה כלל אצל המראה באותו מקום וגוף השאלה יש לדון בזה ד' דברים (א אם האשה שהיא רק ע"א נאמנת בזה משום דהוית ע"א נגד החזקה שהרי הפסיקה בטהרה והיא בחזקת שאינה רואית ואע"ג דבתוך ימי ספירתה פליגו האחרונים אי חשיב חזקת אינה רואית וודאי איכא הואיל וכבר עברו ג' ימים הראשונים ב) הואיל ואשה מכחשת הוי הכחשת בע"ד ואין ע"א נאמן ואפילו אי לא חשבינין כבע"ד כדמשמע מתוס' גיטין דף ב' ע"ב שהביאו ראי' מוספרה לה דע"א נאמן ולא כ' כרמב"ן דהיא נאמנת מצד בעל דבר מ"מ הוי כע"א נגד ע"א.

מיהו על זה יש לפקפק דכיון דביום ז' אמרה לה שאתמול עמדה אצל המראה ואז הי' הדבר מלתא דלא רמי' עלה א"כ אין הכחשתא כלום ג) כיון שלא הרגישה כ' הש"ך בסי' ק"ץ אפילו דם בעין הוי רק כתם א"כ נתלה הדם שבא מהמשרתת דאולי עמדה שם מקדם דנהי שאמרה שכבר הי' לה ווסתה זה זמן ב' שבועות הרי לא הפסיקה בטהרה וגם עדיין בגדיה מלוכלכים ולזאת המטהרת בדקה שחרית וערבית ולא מצאה כלום ואם ממנה הוי גם על בגדיה הי' צריך להיות נמצא דם ד) כיון שלא מצאה רק על הקרקע הרי אינה מקבל טומאה אכן יש להסתפק הואיל והקרקע מרוצף מנסריה ואע"ג שמתחילה שפעם לחבר בקרקע עולם מ"מ הלוא יש בהם יתדות ברזל והם לא נעשה מתחילה לכך אלא שמ"מ הרמב"ם בפ"ו מכלים כ' דמסמורים שעושין לתקוע בעצים אינם מקבלין טומאה כל אלה הם הספיקות ואשר העיר עליהן הרב הנ"ל ואמינא בעזה"י דעתי על כל הד' ספיקות הנ"ל.

א) על הספק אם ע"א נאמן הנה לענין איסורין אין חילוק בין איש ואשה ולעולם ע"א נאמן ואפילו נגד החזקה דעת הרבה פוסקים הובאו בש"ך יו"ד סי' קכ"ז סקי"ו דע"א נאמן בין לאסור ובין להתיר ואע"ג דלפי מ"ש הנוב"י בסי' נ"ד בהאהע"ז דווקא נגד חזקה דמעיקרא איכ"ל דנאמן אבל נגד חזקה בשעתו איכ"ל דלכ"ע אינו נאמן מ"מ גם כאן אפילו אי חשבינין לחזקה בחזקת שאינה רואית רק חזקה דמעיקרא שהפסיקה איכא אבל חזקה אחרת ליכא ואפילו אית' לה ווסת ידוע וחזקה אורח בזמנו בא הא קי"ל ווסתות דרבנן משום דעשוי' להשתנות וא"כ ה"נ להנ"ל אין כאן סמיכה על חזקה דאורח בזמנו ואם כן אין כאן רק חזקה דמעיקרא ולדעת מקצת הפוסקים ע"א נאמן נגד החזקה ואפילו אי אמרינין כדעת הפוסקים דע"א אינו נאמן לאסור נגד החזקה אלא א"כ שתק וכן פסק בש"ע סי' קכ"ז מ"מ נראה דכאן נאמנת דהרי אין אנו צריכין לנאמנותה נגד החזקה דהרי הי' הדם ניכר באותו מקום רק אנו צריכין להאמין לה שהאשה המטהרת עמדה באותו מקום ועל זה אין כאן חזקה ולא אמרה נגד החזקה וזה שפיר צריכין אנו להאמין לה שהיא עמדה שם וזה מקרי בירור הדבר שגם בלא אמירתה היינו יכולין לידע שדם זה מאשה שעמדה שם והיא רק מבררת שאשה זו עמדה שם:

ובכה"ג נראה דלכ"ע נאמן עד אחד אע"ג שממילא יהי' הדבר נגד חזקתה וכעין שאמרו באהע"ז סי' קנ"ו סעי' ו' ובב"ש שם סקי"א ותו דהרי כאן שמצאה והי' ניכר דם ולפי הנראה מלשון השאלה לא הי' מקום לתלות הדם בשום דבר אחר אלא או באש' זו או באשה אחרת וא"כ מציאת דם זה ע"כ יצא מחזקה שהרי אפילו הי' מאשה המשרתת הי' נגד חזקה דחזקת דם שבא בהרגשה כמ"ש הרמב"ם רפ"ט מה' איסו"ב וגם כיון שכבר עברו ב' שבועות מזמן שהי' לה ווסתה ורוב נשים לא שופעת כולי האי וכמ"ש מרן הגאון בחת"ס זצ"ל בתשובה בסי' קמ"ב וא"כ מציאת זה הדם ע"כ יצא או מרוב וחזקה.

ואפילו אי אמרינין כמ"ש הנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ז וביארו היטב במהדו"ת חיו"ד סי' קכ"ז ומרן הגאון זצ"ל לא הביאו דלכאורה נראה שעפי"ז כל ראיותיו של אדמ"ו הגאון זצ"ל אינם ועכ"פ לדבריו אינו מבואר דנחזק זה אפילו לרוב אלא כל זמן ששופעת דם פעם אחת כל זמן שלא הפסיקה בטהרה יש לחוש אולי עדיין ראתה עיי"ש וא"כ הכא אם נתלה באשה המטהרת יהי' נגד חזקה מ"מ הרי היא לא איכפת לה וממנ"פ אם מצד של המטהרת יש חזקה ולמשרתת אין חזקה נוכל לתלות בה מזה לא אמרה האשה המעידות ולא איכפת לה ואם עפ"י דין לא נוכל לתלות בה וחזקה כמאן דלית' בענין זה זה בא לה ממקום אחר ולא עפ"י עדותה עכ"פ עיקר הדבר נראה כיון שאין אנו צריכין לעדותה לענין הדם רק לענין שהיתה עומדת שם וע"ז אין חזקה ואפילו אי העידה גם על הדם פלגי' דיבורה ונאמנת על עמידתה שם וא"כ מטעם ספק הראשון אין להתיר:

ב) עתה נבוא לההיתר שכ' מטעם שהאשה המטהרת מכחשת נהי דפשיט' לן דאשה מקרי בעל דבר ומדבריך משמע דפשיט' לך דהכחשת בע"ד עדיף מהכחשת ע"א דעלמא וזה אינו אדרב' הכחשת בעל דבר אינו פשוט כל כך וכבר כ' הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"קוד דברש"י בקידושין דף ס"ה ע"ב לא משמע כן משמע דבעינן דווקא הכחשת ע"א ועיין בפנ"י בקידושין שם דמישב מ"מ לא עדיף מהכחשת ע"א וכן דעת הש"ך שם ס"ק כ"א דהכחשת בע"ד היכא דאינו בידו ואיכ' חזקה לאסור אינו נאמן וא"כ לא עדיף הכחשת בע"ד להתיר מהכחשת ע"א באמת הטו"ז בסימן קכ"ז ס"קו ס"ל דבע"ד נאמן להתיר אפילו נגד החזקה וכבר הקשו עליו ונהי דמהא שהביאו התוס' מוספרה לה דע"א נאמן ולא אמרינן התם משום דבעל דבר הוא והואיל ונאמנת לעצמה נאמנת לאחרינ' אין ראי' דאיכ"ל הרי הקרא מיירי גם לענין טהרות ואפילו באשה שאין לה בעל ואדרב' על הרמב"ן בחי' שתי' כן תמה והאריך בזה הגאון מרן בעל חת"ס זצ"ל בסי' קמ"ז:

ונהי. שדברי מרן הגאון זצ"ל קשים שלא העיר שגם הג"א בפ"ק דחולין דע"א דשוחט דנאמן כ' סברא זו דהואיל ונאמן לעצמו אם אכל ממנו נאמן וכו' מ"מ מהא דהביא רש"י בחולין דף י' ע"ב דע"א נאמן באיסורין ילפינן מושחט את בן הבקר או מוזבחת מבקרך ומצאנך מוכח דס"ל דאין לחלק בין בע"ד וגם דברי הטו"ז כתבתי במקום אחר לישבם מ"מ כאן נהי דלא עדיפ' מע"א מ"מ הא הוי ע"א נגד ע"א וכמאן דליתא ומוקמי' אותה בחזקת אינה רואית מיהו זה הוי אי הוי מלתא דרמיא עלה אבל כאן דהעמידה אצל המראה לא הוי' מלתא דרמי' עלה א"כ בוודאי ברי שלה לא חשיב ברי כדקי"ל ביו"ד סי' א' סעי' ג' וש"ך שם ס"ק י"ב ואפילו אי מכחישין עדים דבר כזה קי"ל בחו"מ סי' ע"ט סעי' י"א דלא הוחזק כפרן ועיין בצ"צ סי' ס"ה אפי' הי' לה שום כוונה כ' דחשיב מלתא דלא רמי' עלי' וא"כ אין הכחשתה הכחשה וא"כ שוב ע"א נאמן ולא נוכל להתיר גם מטעם הספק השני:

ג) אמנם מטעם ספק הג' נוכל להתיר ולומר דנוכל לתלות דהרי בגמרא אמרו [נדה דף כ"ז ע"ב] וכן הוא בש"ע סי' קץ סעי' י' אמרי' בדקה קרקע עולם וכו' מבואר דאם לא בדקה תלינן אולי עברו שם עם דם של בהמות או עופות שחיטות ולאו אדעתא או שאר מקראות שאפשר שיארע אפילו אם הי' המקום שנמצא בו הדם מקום שא"א לתלות שעברו שם עם דם ולאו אדעתי' מ"מ נוכל לתלות בהמשרתת לא מבעי' אם המשרתת לא הפסיקה בטהרה ואפשר שדמים מצויין בה אלא אפילו הפסיקה כיון שלא התחיל' למנות כלל משמע מלשון המל"מ פ"ט מה' איס"ב דין כ"ט בד"ה ודע שהתוס' וכו' שאשה הסופרת תוכל לתלות באשה שלא התחילה עדיין לספור מיהו נראה דנהי מלשונו משמע כן ולכאור' כך ראוי לתלות הקלקלה במקולקל כיון שזו אינה מפסדת כלום ואין אנו צריכין לדון עלי' מ"מ נראה כיון שהפסיקה בטהרה והרי כבר מפסדת שצריכה להפסיק מחדש וגם היא בחזקת שאינה רואית ולכך אם הפסיקה בטהרה לא קאמינא:

מיהו זה דווקא באשה הרוצית לטהר דהוי מלתא דרמיא עלה אבל אם אינה רוצית לטהר דהוי לא רמיא עלה ועיין תשובות צ"צ הנ"ל שוב מקרי כלא הפסיקה אבל אם הפסיקה כדי לטהר אפילו לא ספרה עדיין כלל נראה דאשה אחרת הסופרת אינה יכולה לתלות בה ואע"ג דקי"ל כרשב"ג דאפילו באשה הסופרת יכולה לתלות בה אשה הטהור' לגמרי אע"ג דמקלקלין אותה מ"מ כיון שזו טהורה לגמרי וזו רק בחזקת שאינה רואית וכיון שנמצא עתה דם ואחת יוצאת מחזקת שאינה רואית ואיכא חזקה דהשתא נגד מעיקר' וכאלו אינה כאן ולא נשאר לן שוב רק לאוקמה אחזקת טהרה ולכך סופרת דאין לה עדיין חזקת טהרה טמאה וממיל' האחרת טהורה ואוקמי' אחזקת טהרה ולכך שפיר ס"ל לרשב"ג דתולין.

ובאמת לפי מ"ש רש"י בזבחים דף כ"ז ע"א דזב וזבה בימי טהרתן מקרי חזקת טהרה וע"כ היינו משום דאין מחזיקין מאיסו' לאיסור וחזקת טהרה לענין טומאה זו קשה סברת רשב"ג ואפשר דזה טעם הרמב"ם דפסק להחמיר כרבי ולרש"י דס"ל בעלמא מחזיקין מאיסור לאיסור כדמוכח מדפי' בהמה בחי' בחזקת איסור אבמה"ח וכו' ופי' הרשב"א משום מחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ איך פי' דזבה בחזקת טהרה בימי ספירתה ובאמת נראה שמטעם זה קשיא לי' לר"ת שם עלי' דגם ר"ת סובר מחזיקין מאיסור לאיסור ומטומא' לטומא' כמ"ש בש"ש בשמעתתא ה' פ"ד מתוס' פ' המדיר דף ע"ה ע"ב ודעת רש"י נרא' דס"ל דחזקת טהרה דרע"ק היינו דהיינו מחזיקין אותה בחזקת מסולקת בדמים די"א יום שבין נדה לנדה הוא בחזקת מסולקת דמים וכמו שאמרו בנדה דף ל"ט די"א יום הוא בחזקת טהרה והיינו בחזקת מסולקת דמים ולכך אע"ג שראתה מעיקר' מ"מ לאחר שפסחה אמרינן מקרה הי' והוא שוב בחזקת מסולקת אא"כ סתרה אז אמרינן איגלאי מלתא דאדרב' הפסיקה מקרה היתה ועפי"ז יש לכיון גם דברי רש"י בנדה דף ס' שפי' דלרשב"ג לכך תולין בשני בה ר"ל אע"ג דהי' ראוי לן לומר שהיא בחזקת מסולקת דמים מ"מ כיון דכבר ראתה והוחזק מעיין פתוח וצריכין אנו לספור ז"נ ואם ראתה איגלי בהתיי' דהפסיקה היה רק מקרה לכך תלינן בה ומיושב מה שהקשו על רש"י בזה עיין במהרש"א שם ובמל"מ הנ"ל. ועכ"פ הדרן להנ"ל דאם גם זו הפסיקה אע"ג דלא ספרה כלל א"א לתלות בה דמנ"ל לקלקל אותה שתהא צריכה לפסוק מחדש אם היתה רוצית לטהר דלימא דמזו הוא ובחזקת מסולקת שניהם שויים וגם בחזקת טומא' שניהם שווין אבל אם לא הפסיקה שפיר נוכל לתלות בה מטעם דתולין הקלקל' במקולקל וגם מהראי' שהביא המל"מ לא מוכח אלא בלא הפסיקה כן נראה לי נכון לדינא.

אמנם עדיין קשה דאין הנידון דומה לראי' אפילו לתלות אי לא הפסיקה דעד כאן לא שמענו דיכולין לתלות אלא התם ששניהם לבשו החלק הזה דהנ' ביו"ד בסי' ל"ו סעי' ה' דקי"ל דתלינן בידא דטבחא כ' שם הטו"ז ס"קו דדווקא אם ידעינן שהי' שם יד הטבח דאל"כ הוי ס"ס וא"כ ה"נ לפי לשון השאל' משמע דלא נודע לן שהאשה המשרתת עברה שם והאשה המטהרת לפי עדות גיסתה עמדה שם א"כ איכ"ל דלא דמי' להא דמל"מ והש"ס הנ"ל דהתם שניהם לבשו החלק אבל כאן אצל המשרתת הוי כעין ס"ס אולי לא עברה שם ואולי לאו מינה מיהו התבו"ש השיג שם על הטו"ז והפרמ"ג הניח שם בצ"ע לדינא.

ומ"מ בנידון שלנו נראה להתיר ובכתם דרבנן תלינן לכ"ע אפילו בכהאי גוונא שהרי קי"ל ביו"ד סי' ק"ץ סעי' ל"ט דבנמצא כתם בחלק שאינו בדוק לה טהור וכן אמרינן בגמרא בדקה קרקע עולם וכיון דלכל הפחות אפשר מהמשרתת לא הי' הקרקע בדוקה וכל שנמצא על מקום שאינו בדוק לא גזרו טומאת כתמים כיון דהוי תרתי דרבנן וגם נגד חזקה ונהי שכאן הוא בימי ספירה יש לה חזקת שאינה רואות ואע"ג שהטו"ז שם החמיר קצת בענין אינו בדוק דדווקא לקחו מן השוק גם בזה השיג עליו הסד"ט וכיון דלא גזרו טומאת כתמים אלא בבדוק א"כ כאן לפי הנרא' לי מלשון השאלה לא הי' בדוק ואפשר מהמשרתת ל"ג מטומאת כתמים ומותרת מן הדין:

ד) ולרווחא דמילתא נדון שגם מכח מה שנמצא במקום שאינו מקבל טומאה היא מותרת והנה גוף הדבר אי נסרים חזיין למדרס וחשיבו מקבלי טומאה יש בזה פלוגתא בתשובו' האחרוני' והטו"ז באו"ח סי' תרכ"ט ס"ק כ' וביו"ד סי' קצ"ח ס"ג ל"א ס"ל דסתם נסרים כל זמן שלא ייחדן ותיקנן למשכב או למושב אין להם טומא' מה"ת וטומא' דרבנן משום פשוטי כלי עץ כיון דחברן לקרקע אמרינן בדרבנן דכל המחובר לקרקע כקרקע אפילו לא נעש' מעיקר' לשם כך כדאית' בפ' המוכר את הבית אמנם הסד"ט בסי' קצ"ח סעי' ל"א ס"ק ס"ג הסכים עם תשובות ת"ח דכל שתיקנם לעמידה ונרא' דה"ה להילוך חשיב כמו משכב ומושב דחזי למדרס דכל שגוף האדם נתלה עליו חשיב כמשכב ומושב ואיכא טומאה מה"ת מ"מ כאן אינם מטמאים כיון דבשעת תיקון למדרס עשאם עם הקרקע שוב גם לרבנן דר"א אינם מקבלים טומא' כמו שביאר שם בסד"ט היטיב וה"נ כאן:

אלא שמעלתו חשש משום היתידות של ברזל ושוב כ' שמצא ברמב"ם מכלים דאין המסמורים מקבלים טומא' מיהו באו"ח סי' תרכ"ט סעי' ח' משמע דמסמורי ברזל מקבלין טומא' מיהו שם יש לדחות דמקבלי טומא' קאי על בבלאות ומסמורים אין מסככים משום דאינם גידולי קרקע אבל בתשובת רשב"א סימן רי"ג כ' בהדי' במסמורים דמקבלו טומאה וצ"ע אמנם בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קל"ז כ' דיש ב' מיני מסמרות ובוודאי סתם מסמרות אינם מקבלים טומא' מיהו אם מסמרות ישנים שכבר היו קבועים בכלים בתלוש אז מקבלים טומא' ובזה יש לישב דברי הרשב"א הנ"ל וא"כ בנידון שלנו אם היו מסמרים שנעשו לתקוע בדברים ולא שמשו עדיין בתלוש פשיטא דאין מקבלין טומאה וא"כ לית בהו מיחוש:

ואפילו נעשו ונקבעו כבר בתלוש דנימא הואיל והמסמרי' מקבלי' טומא' ניזול בתר המעמיד מרן הגאון זצ"ל בחת"ס סי' ר"ו הוכיח דלא קי"ל דהכל הולך אחר המעמיד ואפילו נימא דקי"ל דהולכין אחר המעמיד וא"כ יקבלו הנסרים ע"י קביעת זה דין קבלת טומאה כאלו נעשו של מתכות השתא מ"מ כיון דנעש' העמד' זה לשמש עם הקרקע וא"כ אפילו נעשו עתה של מתכות הרי נעשו לחבר עם הקרקע ואינם מקבלין הטומא' אפילו המסמרים מקבלין טומא' ועוד נראה הא דלא מהני חיבור לקרקע היינו דכל זמן שלא נעשה בו שינוי מעשה ואפשר להפרידן מהקרקע חזינן להו כמופרדין:

וא"כ י"ל ממנ"פ אי חשבינן לי' דבר המעמיד והיינו בעת חיבורו א"כ מהראוי שלא לקבל טומא' כלל אפילו המסמרים וע"כ הא דמקבלו טומאה הוא מטעם הואיל ואפשר להפרידן הוי כאינו מחובר ולכך מקבלו המסמרים טומאה א"כ שוב אי חזינן להו כמופרדין אינם דבר המעמיד להנסרים ולכך א"א להחשיב הנסרים כמקבלי הטומא' מכח המסמרים ושם בנידון הנוב"י הנ"ל אין להתיר מכח זה דמ"מ הוייתו ע"י המסמרים ושם בעינן דדבר המקבל הטומא' לא יסמוך הדבר להויות המקוה משא"כ כאן לחשוב גם הנסרים למקבלי הטומא' וסברא זו נראה לפיענ"ד נכונה וראי' לזה שהפוסקים בסימן קצ"ח ס"ק ל"א שפלפלו בדין אם רשאין לעשות במקוה נסרים כולם כתבו דאם מחובר במסמרים דעדיף טפי ולא חששו לדבר המעמיד של מסמרים ולכך נראה דהאשה הנ"ל אינה צריכה לחוש לדברי גיסתה. ומלבד. כל הטעמים הנ"ל נ"ל עוד דהרי זו גיסתה וזו בת חמותה שחזקה שהם שונאות זו את זו כדקי"ל באהע"ז סי' י"ז סעי' ד' שאין מעידין זו לזו וקי"ל שם סעי' מ"ו דאין נאמנות גם לאסור דלצעורי קא מכוונה ולדעת הרמב"ם דבריה אין מעלה ולא מורידין כלל אפילו באיסור דאורייתא כמ"ש המל"מ פי"ב מגירושין דין י"ו אלא א"כ יש רגלים לדבר משמע דנאמנת כדקי"ל בפ"א מסוט' והכא אין רגלים לדבר שעמדה שם ולכך הוא מותרת מכל הטעמים הנ"ל מיהו טעם זה דגיסתה אינה נאמנת נרא' דלאו מילתא דפסיק' הוא דהרי זה ששונאת זו את זו הוא רק חזקה הבא מכח רוב ובוודאי איכא מיעוט דלא שונאות ונהי דלע פליג רבנן לענין היתר אבל לענין לאסור וכן לענין להקל כגון לענין לאכול תרומה שכ' הרמב"ם בפ"ט מתרומה דין ד'.

ונראה דטעמו של הרמב"ם הוא דס"ל דמה"ת אין ע"א נאמן ורק מדרבנן האמינו אותו ואפילו לדעת הנוב"י בתקע"ג סי' ל"ג דע"א כשר מה"ת נאמן היינו איש אבל אשה רק מדרבנן וגם לאוסר' בתרומה נגד חזקה אינה נאמנת מה"ת ורק מדרבנן האמינה ודווקא נשים דעלמא אבל חמש נשים אלו דלא האמינו שוב הדרא אל דין תורה ואינה נאמנת אפילו לא שנאה אותה ולא פליג ובזה יש לישב מה דפסק הרמב"ם בפ"א מסוטה דין ט"ו דלענין סוטה גם חמש נשים נאמנות לאוסרה ושלא תשתה משום דמה"ת נאמנת גם היא חיישינין לדבריה ועיין בש"ש שמעתתא ז' פ"ב דיש לישב קושית הגהות מל"מ הנ"ל ועכ"פ זה נראה דלאו מילתא דפסיקא הוא ומ"מ בנידון שלנו יש להתיר מכח יתר הטעמים כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה דברי רבך וידידך הדו"ש תמיד.

הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה