מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קפא
יום ד' פ' בחקותי תרל"ח לפ"ק חוסט יע"א:
החיים והשלום וכ"ט לכבוד הרב המאור הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' עקיבא אייגר ני' אבדק"ק סוידטץ יע"א:
מכתבו קבלתי ואם אמנם שאני מונע עצמי בכל האפשר שלא להשיב שואלי דבר כי אני אדם חלוש מ"מ לככודו אמרתי להשיבו בקצרה במה ששאל על דבר אשה שפסקה ווסתה ואינה יכולה לטהר עצמה לבעלה שכמה פעמים שופעין ממנה דמים בלי הרגשה אבל קודם שנישאת בימי נעורי' הי' לה איזה מכה בבטנה שצבתה בטנה ואח"כ נתרפאה והי' לה זמן ווסת כשאר נשים ועתה זה איזה חדשים נפלה מן הסולם וחזרה להיות שופעת דם ואינה יכולה לטהר עצמה ושאל לה דינה אם יכולה לתלות במכה דבש"ע יו"ד סי' קפ"ז קי"ל דאשה שיש לה ווסת קבוע ושלא בשעת ווסתה אם ראתה דם אז יכולה לתלות במכה וא"כ האשה הלזו שהיא זקינה ופסקו דמיה וא"כ איכ"ל ששפיעת הדם הוא מחמת המכה אלא דפלפל קצת אי זקנה עדיף משלא בשעת ווסתה או גרע ועוד האריך באריכות גדול בענין הזה:
והנה גוף הדין לענין זקנה בוודאי נראה דזקנה לא גרע מאשה שלא בשעת ווסתה וכבר כ' כן בספר בית מאיר בסופו שנקרא צלעות הבית בסימן י"ג דחולק על הפ"י סי' ו' דס"ל דזקנה כ"ש מאשה שיש לה ווסת שלא בשעת ווסתה ובתשובות גאונים בתרא סי' כ"ח כ' דכ"ש כשהיא מניקה דדמיה מסולקין ומובא בספר לחם ושמלה להגאון מוה' שלמה ג"פ ני' בסי' קפ"ז סקל"ח וא"כ כ"ש זקנה וא"כ בוודאי אם הי' לה מכה אעפ"י שאין מוציאה דם בבירור הי' נכון לתלות בהמכה כמו שהסכימו כל האחרונים כהרמ"א אלא שהש"ך שם כתב הא דתלינין במכה אע"ג דלא ידעינין בירור שמוציאה דם היינו דווקא לענין שלא נחשיבנה לרואה דם מ"ת אבל לענין ז"נ בוודאי צריכה לספור וגם הנוב"י סי' מ"א מסיק כן דלענין לטהר לבעלה צריכה לספור ז"נ:
וא"כ גם בנידון זה אפילו תלינין במכה אינו מועיל לטהרה לבעלה דהרי צריכה ז"נ אלא שי"ל כיון שלפי מה שכ' דהאשה רואות בלא הרגשה וזה אינו אלא דרבנן כמו רואה מ"ת דהתם מהני וא"כ גם כאן מהני וראי' לדברי הש"ך נראה מגמרא נדה דף ס' באשה שבאתה לפני רע"ק ושאל אותם אם יש לה מכה שיכולה להתגלע והביטו בו התלמודים ותמהו והקשו על הרשב"א הנ"ל דסובר דיכולה לתלות אפילו במכה שאין בה דם ולהנ"ל לדברי הש"ך א"ש דהם לא ידעו דכתם רק מדרבנן והשיב להם זאת דזה הוי רק מדרבנן ועוד אמרתי לישב דאיכ"ל דע"כ לא קאמר הרשב"א דתלי' במכה אלא משום דתלי' במצוי דהוא כרוב אבל ר"ע הרי כתבו התוס' בחולין דף י"ב ע"ב דרע"ק חייש למיעוטא אפילו מדאורייתא ולכך תמהו אבל לדינא דאיכ"ל דאזלינין בתר רוב ול"ח למיעוטא וא"כ אפשר לסמוך אפילו לטהרה לבעלה אפילו ברגילה להוציא דם משום דסמכינין ארגילתה ואפילו באיסור דאורייתא מיהו על מה שפירשתי לא אוכל לסמוך לדינא כי בוודאי צריכין אנו לחוש לדברי הש"ך אלא שעדיין אפשר לומר כיון שהיא רואית בלא הרגשה אסורה רק מדרבנן ולא גרע מראתה דם מ"ת דסמכינין על המכה בכה"ג מיהו אני מסתפק וצ"ע לי ואע"ג דדרשו חכז"ל בבשרה עד שתרגיש בבשרה וגם הרמב"ם כ' כלל דחזקת דם נדה בא בהרגשה מ"מ איכ"ל דהיינו אם אין לה חולי אבל אשה שיש לה מכה וחולי באותה מקום אפשר דאין זה כלל דאיכ"ל מה שלא הרגישה הוא מצד המכה והחולי וזה צ"ע:
מיהו בנידון הנ"ל בלא"ה א"א להתיר לפי דעתי דהרי לפי מאי שכתב במכתבו לא נודע שיש לה מכה אלא כאב וכאב הסכימו האחרונים דאינה כמכה ועוד דהרי הפמ"א ח"א סוסי' כ' דהא דתלינין במכה היינו דווקא במקור אבל במכה בדופן או בבטן לא תלינין במכה משום דמאי ענין הדם שאינו במקור לתלות בו וכמו שהסביר שם והובא גם כן בסד"ט שם במקומו ע"כ לפי מ"ש מעלתו שבימי נעוריה הי' צבה ובכה"ג אין לה שייכות למקור וע"כ אין אני יודע היתר להאשה ההוא ומן השמים ירחמו עלי' ולדעתי ע"י מרחצאות המסוגלים לזה תעלה לה ארוכה ורפואה שלימה מן השמים ישלח דברו וירפאה דברי החותם בברכה המשולשת ידידו הדור"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: