מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קנט
החיים והשלום וכל טוב לידידי הרבני המופלג החריץ מוה' דוד לאקינבאך נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק פרעשבורג יע"א:
אשר בדק לן מעלתו נ"י ע"ד השטרות שיש בהן רבית (פארצענטיגע פאפירע) אם מותר ללוותן ע"מ לפרוע לאחר זמן כיוצא בהן או דמיהן אשר יעלו אז ונסתפק מעלתו ב' ספיקות א' אם יש לדמו' זה להלוואת סאה בסאה ואינו רק איסור דרבנן או דלמא שאני שטרו' אלו דרבית קציצה הוי שבכל יום ויום מוסיפין וא"כ למ"ד דגם בשטרות יש רבית דאוריית' או לפי מ"ש מרן הגאון זצ"ל בחת"ס סי' קל"ד דבאנקינאטין לא חשיבי כשטרות ושייך רבית דאוריית' בקציצ' וא"כ מסתפק לי' אי חשיב דאוריית' וגם אם נימא דהוי רק איסור דרבנן נ"ל דלא מהני יצא השער דהוי לי' כקבע זמן כיון דבין היום או מחר יתרבה ואם קבע זמן כ' הש"ך ביו"ד סי' קס"ב דלא מהני יצא השער ואפילו יש לו מסתפק לי' אם יש לו שטר קטן כיוצא בזה אם שייך כאן דין דעל סאה אחת לוה כמה סאין דהתם הוא דבר שראוי לחלק לחלקים קטנים כמות שהוא אבל שטר אינו ראוי לחלק עכ"ל בקיצור:
והנה מעלתו רצה לומר דכל סאה בסאה דאין בו איסור דאוריית' הוא משום כמ"ש שם דף ס"ג ע"ב אטו חיטי קדחו באכלבאי ולית לי' רווח וא"כ גם כאן י"ל כן ובאמת גם הרא"ש בא"נ סי' ס"א כ' כן מיהו לכאור' בריש איזה נשך משמע גבי אוזיף מאה במאה אי בתר בסוף אזיל חשיב נשך ורבית ואע"ג אטו חיטי קדחו באכלבאי משמע דאפילו בכה"ג חשיב נשך ורבית אלא דהרשב"א כ' דאזלינן בתר מעיקר' אבל כאן דגם מעיקר' קצץ דיתן לו טפי א"כ משמע דחשיב רבית ונשך והנ' מעלתו לפי מאי דפשיט' לי' דהוי כסאה בסאה ס"ל דאם יש לו בוודאי שרי ולכאור' יש לדון דלמא דווקא בסאה בסאה איכ"ל אם יש לו חשיב כנקנה לו זה שיש לו בחלופין לא מבעי' לרב ששת ואפי' לר"ל דס"ל בב"מ מ"ז דפירי לא עבדו חלופין מ"מ הא כ' ר"ת בב"מ שם דשוה בשוה גם ר"נ מודה וא"כ שפיר איכ"ל כיון דמשך זה סאה זו נקנה זו בחלופין ושלו הוא דאתייקר א"כ בהנך שטרות דשטר לא נקנה בחלופין אפילו בשטר שכתוב בו שנתחייב לכל המוציאו כמו שהוא בשטרו' אלו מ"מ דעת הש"ך בחו"מ סי' ס"ו ס"קי דגם בכה"ג אינו נקנה בחלופין והתומים שם מסכים דנקנה בחלופין דכיון דאין דינו כשאר שטרות לענין דצריך למיכתב קני לך איהו וכו'.
וזה לא הבנתי דמ"מ לא עדיף ממטבע דאמרינן בב"מ דף מ"ה ע"ב דאינו נעשה ונקנה בחלופין משום צורתא עבידא דבטלה וכ' הנמוק"י דהוי כאותיו' וא"כ כיון דאינו נקנה אפילו שוה בשוה א"כ ליכ' למימר דקנה שטר זה בחילוף זה ומ"מ הדין אמת דאם יש לו שרי אפילו בכה"ג וראי' מב"מ דף מ"ד ע"ב דאמר שם בדינר זהב אם יש לו שרי' אע"ג דחשיב כפרי ואע"ג דאינו נקנה בחלופין כמ"ש הרמב"ן במלחמות ריש הזהב וע"כ דאפי"ה נהי דמן הדין לא קנה מ"מ רבנן תיקנו דחשיב כקני והואיל ואיסור סאה בסאה דרבנן הם אמרו והם אמרו וכמו שפרש"י ור"ן שם ובזה יש לישב קושית התוס' שם בב"מ דמאי מספקא לרב ולמה לא פשט ממשנה וגם קשה מעיקר' מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר ולהנ"ל י"ל דמעיקר' סבר דדינרי זהב הם לגמרי כפירות וכדעת הגאון הובא ברי"ף ורמב"ם הנ"ל אבל לבסוף סבר דאינו נקנה או דמעיקר' סבר כדס"ל מעיקר' לר"פ בב"מ דף מ"ה סע"ב ולבסוף הדר בי' כדהדר ר"פ עכ"פ מבוא' דגם בכה"ג מהני יש לו וה"ה בשטרות וזה איכ"ל שחידש רש"י והר"ן שם ועיין בטו"ז בסי' קס"ב ס"קג.
אמנם מ"ש מעלתו דאיכ"ל דאפילו בדאוריית' מהני יש לו הואיל ותיקנו חכמים שהוא שלו וכוונתו דהפקר ב"ד הפקר וזה אינו דהרי כאן אינו של מלוה ולא הקנו לו רבנן וכמו שפרש"י ב"מ דף ע"ה ע"א ד"ה כמה כורין וכו' והתוס' ביבמות דף פ"ט ע"ב ד"ה שהפקר ב"ד הפקר וכו' כ' דהיכא דשוב הוא שלו ל"ש הפקר ב"ד הפקר וא"כ ע"כ דהוי רק דרבנן וכיון דיש לו מהני גם על שער שבשוק לווין ומהני וא"כ הני שטרות דחשיבי כשער שבשוק א"כ שרי ומה שרצה מעלתו לומר דמ"מ אם אין לו מעות אע"ג דבעלמ' קי"ל דמותר דימכרו לו באשראי וזה אינו שייך כאן וראי' לזה דאל"כ למה מספקא לי' לרב גבי דינרי ועיין בשמ"ק דף ע"ה בלשון הרמ"ך דגבי דינרי לא ידוע תרעייהו ומשמע אם ידוע מותר ומסידור לשון הש"ע דבסעי' א' כ' דאסור ללות שום דבר ואפילו דינרי זהב בכלל ובסעי' ג' התיר סתמא ביצא השער ואפילו באין לו מעות ואפילו בדינרי משמע ואדרבה המהרי"א בסי' נ"ד כ' בהיפוך דגבי דינרי יש להקל טפי דמסתמ' יש לו מטלטלין שיוכל למוכרם ויקבל דינרי וכמו שהביא הטו"ז בס"קב ונהי דהש"ך הביא שם טעם אחר שניהם ישנם במהרי"א אלא שם הוא הכלל שאם יש ב' טעמים או יותר בתשובה המתרת אין לסמוך על חדא מינייהו ולכך העתיק הש"ך הטעם הב' הכולל יותר.
ומ"ש מעלתו דהש"ך כ' בקבע זמן אסור לא ידעתי מה כוונתו הרי רשאי לשלם אימת שירצה וכמ"ש הש"ך שם ס"קיא דאפילו בו ביום שעדיין אין כאן רבית ולכך גם על שער שבשוק שרי מיהו אם יש לו רק שטר קטן בזה אפשר לחלק ולא מצינו בו היתר כמ"ש מעלתו עכ"פ כ"ז אם הי' דין שטר זה כמו סאה בסאה אמנם כבר כתבתי דבריש איזה נשך משמע דכל כה"ג רבית ונשך מקרי ורק סאה בסאה שרי מטעם דאזלינן בתר מעיקר' וכמ"ש הש"ך שם והטעם דאזליא בתר מעיקר' משום דבקרא כתיב את כספך לא תתן לו בנשך וכו' וגם לא תשימון עליו נשך וכמ"ש הש"ך שם וכל דמעיקר' לא הוי רבית הוי רק רבית מאוחרת ואסור רק מדרבנן וא"כ בשטרו' הנ"ל דגם מעיקר' הוי רבית איכ"ל דאסור מן התורה:
ומכל מקום נראה לפי ענ"ד דשרי מב' טעמים וממנ"פ אם חשבינן שטרות אלו רק כשט"ח א"כ בעינן מסירה ואית' ביו"ד סי' קס"ח סעי' י"ח בחובות של אשראי צריך שיעשה תיקון לזה במוסר שטר חוב לאחר דנימ' דהחוב הוא סילוק לגמרי ולא יהא מלוה ראשון מלוה ונהי דבשטר שכתוב בו שמחויב לכל המוציאו קיי"ל בחו"מ סי' ס"ו סעי' א' דלא בעי' כתיבה מ"מ קי"ל שם סעי' ט' ובש"ך שם ס"ק כ"ה דבעינן מסירה ודעת אחרת מקנה אותו וא"כ זה שמלוה לו השטר ואינו מחנה לו החוב רק שמלוה לו השטר וא"כ עדיין המלוה הראשון הוא המלוה ואצלו נתרבה הרבית רק זה השני צריך למסור ולשלם לו השטר להיות לראי' בידו ומשלם שטרו כשטר שהלוה לו ומ"ש הטו"ז בסי' קס"א ס"סקא כשמלוה לו השטר מלוה לו הממון לא הבנתי וקשה לי מהאי דסי' קס"ח וא"כ ל"ש זה גם כן בסאה בסאה ואפי"ה שרי.
אמנם אם נימא דשטרות אלו לא דמי לשטרות וכמ"ש מרן הגאון בעל הת"ס זצ"ל בתשובה סי' קל"ד דשטרות כאלו אין דינם השט"ח וכן נראה עיקר דבשטרות כאלו לא בעי' דעת אחרת מקנה אלא דכך הוא דינא דמלכות' דכל מי שיש לו השטר בידו מחוייבין לו ולכך שפיר מקרי גופן ממון ובזה עצמו מובן הדבר יותר למה בשטרות אלו חשבינן כגופן ממון וא"כ לא שייך סברא הנ"ל מ"מ נראה לי כיון דכך הוא דינא דמלכות' דשטר כזה יהא היום שוה מאה ולשנה אחרת מאה וד' א"כ יש לבעליו בו ב' זכיות א' המנה ואחד הזכות שיש לו עפ"י דינא דמלכות' דלשנה אחרת יהיו מחוייבין לו עוד ד' ואפילו דבר שלב"ל לא מקרי לדעת המל"מ בפ"ד מאישות דין ז' דזמן ממיל' קאתי ובמג"א סי' רמ"ד סעי' ח' בסופו דהוי כמוכר הורמנא דמלכא הכא נמי אם ירצה למכור זה יכול.
וכן כשמלוה זה לאחר הוא מלוה לו ב' דברים המנה וגם הזכות הזה ולא דמי זה ליוקרא דזה הוא דבר ברור אלא שעדיין לא בא וכי אם אדם מלוה לחברו דבר שהיום אינו שו"פ רק עד אחר שנה יהא שוה ממון וכי א"צ לשלם וא"כ כשמשלם לו לשנה מאה וד' אינו שהלוה לו ואין כאן תוספת ואע"ג שהוא לא עשה לו מזכות זה צורך ונתנו עבור המנה איהו דאפסיד אנפשי' וכעין זה אית' בב"מ דף ס"ד כיון דממיל' קא רבו חשיב כיש לו ה"נ חשיב כאלו גבר הוא בידו ואין כאן רבית לא דאוריית' ולא דרבנן כן נראה לפי ענ"ד ובזה אחתום בשלום ידידו הדורש שלומו הק' משה שיק מברעזאווע.