אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה קמד

תשובה קמג

שאלה במאי דנהיגי עלמא הקונין יין אצל גוים לטעום בפיהם ולפלוט אי שפיר עבדי כיון דרק איסור דרבנן הוא או לא:

הנה דין זה יש ללמוד מדברי הצ"צ בסי' מ"ז שהתיר לטעום בורית משום דטעימת איסור דרבנן כמ"ש הריב"ש בסי' רפ"ח ובאיסור דרבנן לא גזרו וא"כ הה"ד לנידון דידן אמנם גוף דברי הצ"צ הנ"ל הם מיוסדים על דברי הריב"ש הנ"ל וצריכין ביאור ואבאר בעזה"י דיש ג' מיני טעימות הראשון טועם ובולע ורק שאין כוונתו לאכול וליהנות וכוונתו רק לטעום אי חסרי מלח או יתיר ולכ"ע הוא לכל דיני תורה אסור מן התורה ואם יש בו שיעור לוקין דלענין אכילה אין חילוק אם מכוון לאכול וליהנות מידי דהוי המתעסק בחלבים ועריות וכן ביאר הר"ן בשמעתין דריחא מילתא בבגיה"נ בפירושו על הרי"ף חוץ מלענין ברכה לדעת הרמב"ם בפ"א מברכות דאפילו טועם ובולע אינו מברך עד רביעית הואיל ואינו מכוון ליהנות ולענין ברכה בכוונה ליהנות תליא מלתא אז ראוי להודות ולהלל ולברך כמ"ש הטו"ז בסי' ר"י באו"ח וא"כ ברכה משונה בזה מכל דיני תורה ועפי"ז קשה על דברי הריב"ש שם דמייתי ראי' דטעימה לא חשיב כאכילה מטעם שא"צ ברכה וקשה הא ברכה שאני וכן ראיתי שהקשה בפמ"ג בטו"ז סי' צ"ח סק"ב:

ולפיענ"ד, לא קשה דראיות הריב"ש אינו מטועם שאינו מכוון ליהנות דשם איכ"ל כנ"ל אלא מטועם ופולט דנקרא מטעמת אפילו במכוון ליהנות כיון דפולט ואי חשיב אכילה כמו ח"ש ליבעי' ברכה כיון דמכוון ליהנות וע"כ דלא מקרי כמו ח"ש אבל בטועם רק להבחין ואינו מכוון ליהנות בזה בוודאי יש חילוק דלענין או"ה הוא אסור מה"ת משא"כ לענין ברכה:

וטועם הב' הוא טועם ופולט בזה כ' הריב"ש הנ"ל דאסור רק מדרבנן דגרע מח"ש דל"ש חזי לאצטרופי וגם ראי' הנ"ל מברכה אלא אסור מדרבנן דשמא יבוא לבלוע מעט והפמ"ג שם בסי' הנ"ל הקשה כיון דבשאר איסורים אסרו משום שמא יבוא לבלוע מעט מ"ט לא אסרו ג"כ בתענית לטעום ולפלוט משום שמא יבלע מעט ועוד הקשה הא בסוף פגה"נ קי"ל כר"י דחייב על הנאת גרונו ויהי' חייב על הטעימה ובוודאי בטועם שטועם רק להבחין ואינו מכוון ליהנות לא קשה דכיון דטועם ופולט הוי רק הנאה כדאמרי' בברכות דף י"ד ובהנאה כבר כ' הר"ן בשמעתין דריחא מילתא הנ"ל דאם אינו מכוון שרי ולא שייך למיסר משום פ"ר עיי"ש אלא אפילו בטועם ופולט ומכוון ליהנות לא קשה מסו"פ גיה"נ כי בוודאי טועם ופולט לא חשיב אכילה ולא מקרי אכילה אלא מה שבולע ובא לתוך מעיו ואפי"ה סובר ר"י דמצרפין מה שבין החנוכיים משום כיון דאכל מעט א"כ מן הדין יהא חייב רק הללמ"ס דבעינין שיעור חשוב וס"ל לר"י דהלממ"ס הוא שיעור חשוב לענין הנאת גרונו שיהנה גרונו מכזית אז אפילו לא אכל רק מעט ופחות מכזית חשוב אכילה וחייבין עליו כן מוכח מסו"פ גיה"נ וכל זה כשיש אכילה קצת אז הנאת גרונו בכזית אבל על הנאת גרונו לחוד שפיר איכ"ל דאפילו איסור ליכא דנהי דחזי לאצטרופי לענין אכילה בפחות מכזית אבל אינו חזי לאיצטרופי להנאת גרונו בכיוצא בזה ושאני אכילה דמחשיבו לכך חשיב להריב"ש כה"ג לא חזי לאצטרופי:

ולפי"ז איכ"ל הא דגזרו רבנן משום שמא יבלע מעט לא גזרו משום אותו מעט שיהא כמו ח"ש דאסור מה"ת דאיכ"ל משום איסור לא גזרו ולא עשו סייג וכמ"ש הנוב"י מהדו"ק חאו"ח סי' כ"א די"ל דמשום איסור לא עשו הרחקה ותיקון רק כאן אם יבלע מעט יהא עובר בלאו ולכך גזרו (ואע"ג שאפשר לחלק דדווקא שבין החנוכיים מצטרף שכן דרך אכילה מ"מ מלשון הנאת גרונו משמע דאין חילוק ועפ"י האמור כל זה בשאר איסורין אבל לענין עינוי אפילו ביוה"כ כבר כ' בש"א בהלכות יוה"כ דלכ"ע תלי' בהנאת מעיו וא"כ אפילו אם יבלע מעט לא יהא רק ח"ש ולכך שפיר בתעני' שרי ולא אסרו טעימה ולפי"ז אפילו בת"צ ואפילו ביוה"כ שרי וכן באמת הרמב"ם בפ"א מתענית אינו מחלק ולפי"ז יהא ראי' לתשובת צ"צ הנ"ל דכ"ש דבאיסור דרבנן לא גזרו:

אמנם לשון הש"ס בברכות דף י"ד ע"א הנאה לא קיבל עלי' והכי קי"ל באו"ח סי' תקס"ז דדווקא היכא דבעי קבלה וא"כ משמע בהיפוך שאפילו משום איסור גזרו וא"כ עמדה קושית הפמ"ג דלמה לא חששו שמא יבלע מעט אמנם כבר ביאר בריב"ש סי' פ"ז להסביר זה דהואיל ותלי' בקבלתו ולא קיבל עליו כזה אפילו אם יבלע מעט לא יעבור על נדרו שהרי לא אסר על עצמו כיוצא בזה ולפי"ז אין ראי' מתענית לשאר איסור דרבנן וגם בהיפוך נגד הצ"צ אין להביא ראי' דאיצטרך בתענית דתלי' בקבלתו דהא יש תענית דאוריית' אם קיבל עליו בלשון נדר הרי הוא אסור מה"ת ולכך איצטרך לטעמ' דתלי' בקבלתו דבשאר איסורי דאוריית' טועם ופולט אסור עכ"פ מהא דקי"ל באו"ח סי' תקס"ז דבת"ל אע"ג דהוי רק מדרבנן אפי"ה טעימה אסור בטועם ופולט א"כ מוכח דלא כצ"צ הנ"ל ומוכח דאפילו בדרבנן אסור:

מיהו בזה אפשר לומר דהתם נהי דבטועם ופולט מיירי מ"מ מיירי במכוון ליהנות וכיון דרוצה ליהנות יש לחוש טפי דלמא יבלע קצת מיהו מהא דפסק שם בס"ב דאפילו להדיח פיו אסור בת"צ אע"ג דאינו מכוון ליהנות ופולט ואע"ג דת"צ הוא רק איסור דרבנן מוכח דלא כצ"צ הנ"ל אלא אפילו איסור דרבנן אסור לטעום ולפלוט ואפשר לדחות דבת"צ גם הנאת רחיצה וסיכה גזרו עליו ואפילו בהנך שהתירו יתר העינויים מ"מ הנאת רחיצת גרונו אסרו וכדמעיקר' קיימא אבל בשאר איסורי דרבנן איכ"ל דמותר וכצ"צ אמנם הטעם שכ' שם משום שמא יבלע לא משמע כן מיהו הא"ר הביא שם בשס מהרי"ל להתיר להדיח פיו לטעום ולפלוט והסכים עמו עיי"ש אפילו בת"צ א"כ י"ל שוב כצ"צ:

והנה. בהג"הה מבנו של הצ"צ הובא בקונטרס אחרון שם ראי' לאסור מחולין דף קי"א ע"ב דקאמר בקערה שמלח בה בשר דא"א למטעמי' אלא ע"י קפילא והנה לפי לשונו שם אינו מובן ראיתו דנהי דהרמב"ם אוסר הקערה לעולם היינו לכתחילה דגזרו קדירה שאב"י אטו ב"י אבל בדיעבד אם נתן שם מאכל אם אב"י פשיטא דשרי למטעמי' דאפילו תימא אם נתן במזיד אסור אינו אסור אלא למי שנותן בשבילו אבל לאחרינ' שרי ולא בעי' קפילא גוי וע"כ הרמב"ם דאוסר לעולם היינו לכתחילה והוא פשוט ולא זכיתי להבין דבריו וע"כ ראיתו הוא משום דדם שמלחו אינו אלא מדרבנן ויהי' שרי למטעמי' והפרמ"ג בסי' צ"ה בטו"ז ס"קטו כ' לדחות דלענין טעימת איסורין בעינן טעימה ובולע עיי"ש וכמ"ש הריב"ש שם בתחילה אמנם מלשון הריב"ש שם משמע דל"צ לתרץ כן דטעימת איסורין היא בבולע רק לס"ד אבל לפי מאי דמסיק דטעימ' ופולט ל"צ לתרץ כן וא"כ עדיין מוכח מהריב"ש ומהש"ס הנ"ל דאפילו באיסור דרבנן אסור לטעום ולפלוט:

מיהו הראי' הזאת אינו מוכרחת לדעת הרמב"ם ורש"י דסוברים דדם שמולחו עוברים עליו אליב' דרבא במנחות דף כ"א וכאן מרא דשמעתתא הוא רבא ונראה דמשו"ה הביא בנו של הצ"צ הראי' מלשון רש"י והרמב"ם דמיירי אפילו באינו ב"י וראיתי בפ"ח סי' ק"ח ס"קכב שכ' נמי כן והוא תימה לפיענ"ד דהרי בעבר ובישל בכלי שאב"י קיי"ל ביו"ד סי' קכ"ב סעי' ו' דשרי וע"כ דכאן לכתחילה מיירי וא"כ אין ראי' מהתם וכדלעיל אמנם יש לכאורה ראי' לאסור מדברי התוס' ביבמות דף פ"ט ע"א דקאמר בתורם קישות ונמצאת מרה דהי' לו למטעמי' וכ' התוס' היינו שהי' לו להפריש מיני' ובי' ואח"כ למטעמי' וקשיא הא תרומת ירק הוא רק מדרבנן ואי אמרינן דבדרבנן שרי למטעמי' אפילו בלא שיפריש עליו שרי למטעמי' וע"כ דס"ל להתוס' שאסור לטעום ולפלוט אפילו איסור דרבנן מיהו גם זה יש לדחות דנראה דע"כ לא שרי הצ"צ באיסור דרבנן אלא באיסור אכילה דאין הטעימה אסור אלא משום שמא יבלע וס"ל דבכה"ג הוי גז אבל באיסור הנאה יש לאסור הטעימה מכח ההנאה ופשיטא דאסור מה"ת כמבואר נמי מלשון הריב"ש שם.

ובזה יש להקשות על דברי הפליתי ברסי' צ"ח שכ' לישב דסמכינן אקפילא גוי דלאח"כ כשיתן הישראל אל פיו אם לא יטעום א"כ יש כאן טעימת ישראל ואם ירגיש יפלוט ואין כאן רק איסור דרבנן בטועם ופולט ולפיענ"ד זה ליתא דעיקר הקושי' למה סומכין על הקפילא הוא בבב"ח ושם אסור בהנאה וטעימה לכ"ע אסור מה"ת וכי תימא לישב דברי הפליתי עפ"י דברי הר"ן בפ' גיה"נ בשמעתין דריחא מילתא דלענין הנאה לא שייך פס"ר מיהו זה ליתא דהרי הוא בא לישב הדין דאוכלין אח"כ אם מכוונים ליהנות אחרי טעימת הקפילא ובפרט שכל כה"ג אפילו אם בתחילה אינו מכוון ליהנות מ"מ יש לחוש דסופו לרצון ועפי"ז ישבתי קושי' התוס' בחולין דף צ"ז ע"א דהקשו על מאי דקאמר שם הא דתנן קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט מאן טעים לה למה לא הי' קשיא להש"ס במתניתן דירך וכן במשנה דטיפת חלב ועל פי הנ"ל ישבתי דבעלמ' הוי דבר דבמידי דאכילה טעימה ופולט שרי ושרי לי' לישראל למטעמי' ולפלוט ולכך לא קשיא לי' לש"ס על מתני' דירך וכסברת השואל בריב"ש שם וכן במתניתן דט"ח אפשר לומר מה שהוא חוץ לקדירה אינו דרך בישול ואינו אסור רק מדרבנן ומותר בהנאה ושרי למטעמי' אבל בקדירה שבישל בה בשר וכו' דהוי בב"ח דאוריית' ואסור בהנא' קשיא לי' אבל השתא הא דר"י דטועמי' קפילא ה"נ בב"ח מהני וא"ש.

ובאמת לפי מ"ש הפליתי הנ"ל יש להקשות האיך פשוט מר"י דקפילא מהני בב"ח דלמא דווקא במידי דאינו אסור אלא באכילה מהני קפילא כסברת פליתי הנ"ל משא"כ בב"ח דאסור בהנא' דל"ש סברת הפליתי דאיכ"ל דלא סמכינן אקפילא וצ"ע עכ"פ באיסו' הנאה בוודאי טעימה אסור אפילו באיסור דרבנן אפי' לפי סברת הצ"צ וא"כ י"ל דטבל דאסור בהנאה של כילוי כמ"ש התוס' בשבת דף כ"ו ע"א לכך אסור למטעמי' אפילו באיסור דרבנן אבל מידי דאסור רק באכילה מדרבנן שרי למטעם ולפלוט אמנם מלשון הרמ"א ביו"ד סי' ק"ח סעי' ה' נראה מסידור לשונו דאפילו בסתם יינם המותר בהנאה אסור למטעמי' מדמפליג לענין זליפה ולא מפליג לענין טעימה עיי"ש א"כ אין לנו מי שמתיר בדרבנן לטעום ולפלוט והצ"צ יחיד בדבריו ואפשר דמהרי"ל הנ"ל דמתיר בת"צ ס"ל ג"כ כהצ"צ וכדלעיל:

העולה מהנ"ל דטעימה ופולט באיסור דרבנן אין ראי' להתיר מיהו גם אין ראי' ברורה לאסור ואפי"ה נראה דרמ"א ושאר האחרונים הסכימו לאסור אמנם טעימה בלשון באיסור דרבנן הסכי' הפמ"ג בטו"ז סי' צ"ה ס"קטו הנ"ל להתיר ועיין בתבואת שור סי' מ"ב סעי' ג' ס"קד דלפי הראיו' שהביא משמע דאפילו בדרבנן אסור והפר"ח מתיר שם אפילו באיסור דאוריית' והטו"ז בסי' צ' ס"קב מתיר בספק איסור דאוריית' ללחוך בלשונו ולא בוודאי איסור דאוריית' וראיות מהרש"ל דאוסר ללחוך בלשונו אם מסופק אם הבשר נמלח מהא דאסרינן בקערה שנמלח בה למטעמי' אין ראי' כ"כ דבזה א"א להקל בטעימה בלשון אבל כשטועמין בשר המובא וא"י אם נמלח היינו להחמיר אם לא נרגיש בעי מליחה דגדולה מזו כ' הריב"ש הנ"ל די"ל דבעי' טעימה ובולע להקל באיסורין מיהו לא ידעתי בבשר המובא וא"י אם נמלח מה פלפלו כולי האי הרי יוכל לנקות לו מקום אחד שיהא המקום נקי מבלי דם בעין ואח"כ יכול ללחוך דדם אברים שרי והנראה לפי ענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה