מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קלד
הנה הרמ"א ביו"ד סי' קי"ב סעי' ד' פסק פת של גוי שנתערב בין בלח ובין ביבש בטל ברוב ולי הדבר צ"ע דדין זה דפת בטל ילפינן מתערובות דמאי דכמו דלא גזרו על תערובת דמאי ה"נ לא גזרו על תערובת פת של גוי ולכך כ' באמת הב"י רסי' קי"ב דבשאור של עכו"ם אם הי' בו איסור משום פת עכו"ם אסור אפילו בתערובו' דהא לענין דמאי אמרינן בחולין דף ו' דבשאור ותבלין גם בתערובו' דמאי אסור ומינה לענין פת של גוי וא"כ קשיא דהנה לכאורה קשה סתירה איך מסיק בחולין דף ו' דלא גזרו על תערובת דמאי הא תנן בפ' ב' דמכשירין משנה י' באוצר אפילו כולם נכרים ואחד ישראל מטיל בתוכו היא דמאי משום חלקו של ישראל והטעם דטבל לא בטל כמ"ש התו"ח שם וקשה הא לא גזרו על תערובת דמאי וע"כ צ"ל דיבש ביבש שאני דנהי דלא גזרו בלח ביבש אסור ומינה דה"ה לענין פת של גוי וא"כ דינו של הרמ"א צ"ע:
ואפשר דס"ל לרמ"א לפרש דיבש במב"מ הוא דלא בטל אבל יבש ביבש בא"מ ומושכחת לה כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"ט ס"קח בטל והטעם שחמור מב"מ כמ"ש הת"ח הביאו האחרוני' בסי' ק"ב ולפי"ז בפת של גוי שנתערב ביבש במב"מ לא בטל ברוב ואע"ג דבלא"ה יבש במב"מ בטל ברוב מ"מ מושכחת לה ככר בככר שהוא חשיב ולא בטיל אבל מצד שלא גזרו הי' מותר אבל אי נימא כמו שהוכחתי דלכל הפחות יבש ביבש במב"מ גזרו על תערובות דמאי וה"ה על תערובת פת גוי וצ"ע והנה הנמוקי יוסף בפ' הערל רצה להקל בתערובת פת גוי מטעם אחר דאין האיסור שוה בכל מיהו גם משום זה קשה להקל יותר מבתערובת דמאי דג"כ אינו שוה בכל דהרי הדין הוא דמאכילין העניים דמאי ועיין בתשובת מרן חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' ק' עיי"ש: