אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה קל

תשובה קכט

בעזה"י יום ה' במדבר תרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א,

החיים והשלום וכל טוב לכבוד הרבני המופלג בתורה מוה' דוד קליינהענדלער נ"י בק"ק טארנוי בגאליציען:

הנה מכתב מעלתו קבלתי ואם אמנם שאין אני מכיר אותו ולא אדע אכנהו אם הוא מורה הוראה או צורבא מרבנן מ"מ לאשר ראיתי שהוא בן תורה וסידר לפני איזה קושיות בעניני' שונים אמרתי להשיבו בקצרה ואם כי אין אני משיב על קושיות ותירוצים ומסתמ' יש שם ת"ח ולומדים מופלגים ובפרט בקהלתכם יש למי שישאל שם אפי"ה כיון שהנני רואה שהוא מופלג בתורה לא אשוב כעת פניו ריקם הנה מעלתו הקשה על דברי התוס' חדשים בסוף מעילה שישב שם קושית התוס' דאמאי לא אמרינן דהפרוטה שאמר עלי' שהיא הקדש דיתבטל ברובא ותי' בת"ח כיון דאפשר לפדות הפרוטה ההוא דיש פדיון להקדש א"כ הוי כמו ניכר האיסור עיי"ש ולא בטל מן התורה והקשה מעלתו א"כ איך אמרינן בב"מ דף נ"ג דגבי מע"ש פלפול שם דלבטל ברוב' והא למע"ש יש פדיון וכל היכ' דאיכ' פדיון הוי לדעת הת"ח ניכר האיסור וא"כ מה"ת לא בטל ולמה שקלו וטרו שם אי הוי דשיל"מ הא בלא"ה כיון דאפשר לפדות הוי ניכר האיסור ול"ב מה"ת ע"כ תוכן קושיתו:

ולפי ענ"ד בלא"ה דברי הת"ח צריכין ביאור דהנה איך אפשר לומר דאינו בטל משום דיש לו פדיון דלפי ענ"ד נראה בדבר שנתבטל לא שייך פדיון דנהי דלענין שאלה בנדר או שבועה ק"ל אפילו אי אכלה כולה נשאלין עליה היינו משום דעדיין נשאר חיוב מלקות או לכל הפחות איסור שעשה נשאר עליו אבל אם נתבטל כבר לא אדע ולדעתי דאין לו שאלה דאפילו אם נימ' דמדרבנן לא נתבטל לכן מהני שאלה היינו אם יש איזה טעם וסיבה שלא נתבטל ונשאר עדיין עליו איסור דרבנן איכ"ל דמהני שאלה אבל אין לומר דלכך לא נתבטל כיון דיש לו שאלה דהרי אם יתבטל לא יהי' לו שאלה ואיך איכ"ל דזה יהא סיבה שלא יתבטל וזה צ"ע לי בכמה מקומות:

אבל לענין פדיון קשה לי עוד יותר דלפי מאי דאמרינן בב"ק דף ס"ח ע"ב דאם נגזל ממנו המע"ש אי אמרינן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדישו וה"ה דאינו יכול לחללו ודמי פדיון מע"ש להקדש ויעויין בתוס' שם ד"ה הוא דאמר כצנועין וכו' שכתבו לחלק דאפילו אם נימ' דבהקדש יכול אדם לחלל את של חבירו אבל במע"ש אינו יכול לפדות של חבירו ולפי דעתי ה"ה בדבר שכבר נתבטל וא"כ ק"ל טובא איך אמרינן בב"מ נ"ג ע"א ושם שקיל וטרי בזה במע"ש אי בטל או יכולין לפדות כיון שאינו בעולם בוודאי גרע משאינו ברשותו וצ"ע:

וע"כ לומר בכל אלו הדברים דאפילו אם נתבטל לא מהני פדיון בשאלה מ"מ הרי הטעם של דשיל"מ הוא משום עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כפרש"י ריש ביצה ולכך איכ"ל דאין ההיתר מועיל כלל אם נתבטל ואפ"ה עדיף יותר שישאל או יפדה אותו בדבר שיש לו פדיון כדי שיהא ניכר שאוכל בהיתר וכל זה שייך לענין דשיל"מ אבל לומר דזה מה"ת דהוי דבר הניכר והוי כקבוע זה אינו מובן כיון שכבר נתבטל מה"ת ואינו בעולם כלל אם נימא דיתבטל ואיך נימא זה לטעם דלא יתבטל כיון דיש לו פדיון ולכך נראה דדברי הת"ח שייכים שפיר על הבבא דמתני' דאמר פרוטה אחת בכיס זה הקדש דבכה"ג הרי לא הקדיש הפרוטה עצמה שהרי לא ייחד הפרוט' אלא ליתן להקדש שיעור פרוטה וא"כ כיון דנותן פרוטה אחת מסתלק לגמרי האיסור וכן נראה מלשון הת"ח עצמו דאע"ג דהוא נתן טעם זה על כל המשנה נראה ג"כ דטעמו וסברתו כיון דקי"ל דממון בממון של חבירו אין הממון מתבטל אלא האיסור שעל הממון הוא דנתבטל וכמ"ש המל"מ בפ"ז ממעילה ויעויין בפמ"ג ביו"ד סי' ק"ט מ"ש בענין ממון בממון.

וא"כ אפילו אם נימא דנתבטל היינו האיסור אבל הממון לא נתבטל וצריך ליתן לחברו וה"ה בממון של הקדש צריך ליתן אחד להקדש וממיל' הוא עומד לפרוש וכפרוש דמי ושפיר כ' הת"ח כיון שעומד לפרוש ולשלם להקדש הוי כניכר האיסור דהפדיון הוא מסלק האיסו' וזה שייך בהקדש אבל במע"ש שאין לו בעלי' או שהוא עצמו בעליו משום דמע"ש הוא ממון גבוה ובכה"ג לא כתב הת"ח דיהא נקרא ניכר האיסור ולא יתבטל בשביל זה דהוי ניכר האיסור דזה אינו דאינו ניכר האיסור משום דצריך לפדותו קודם אלא דשיל"מ אפשר לקרותו משום דיהא לו היתר אבל ניכר האיסור לא הוי בוודאי לכ"ע ובלא"ה לפי מ"ש התוס' במרובה דף ס"ח ע"ב הנ"ל דאחר אין יכול לפדות מע"ש של חבירו וא"כ אם אין הבעלים כאן אין לו פדיון וא"כ לאחרים לא מקרי דשיל"מ רק לבעלים וביו"ד סי' ק"ב ובמג"א סי' שי"ח סק"ב פלפלו בזה אי דבר שלאחד הוא דשיל"מ ולאחרים לא הוי דשיל"מ אי מקרי דשיל"מ לכ"ע יעוי"ש וא"כ קשה מכאן מב"מ דף נ"ג ע"א דאיך מושכחת לה דמע"ש יהא בטל וצ"ע מ"מ אפילו לדעת האומרים דהוי דשיל"מ כיון דלהבעלים הוי דשיל"מ מ"מ ניכר האיסור בוודאי לא הוי לאחרים דהרי לדידהו א"א להוציא האיסור ע"י פדיון ולכך מקרי דשיל"מ רק אם יבואו הבעלים וירצו לפדות משא"כ בהקדש דיכול כל אדם לפדות כמ"ש התוס' הנ"ל ושפיר איכ"ל כתוספת חדשים הנ"ל כן נראה לפי ענ"ד.

ובס' תפארת ישראל פי' על המשניות רוצה לישב קושית התוס' הנ"ל עפ"י דברי המרדכי סוף חולין דהיכא דנולד בתערובות מה"ת אינו בטיל ותמוה הוא בעיני מלבד דאינו מתורץ אלא בבא א' של המשנה דאמר פרוטה אחת מן הכיס יהא הקדש אבל הרישא הרי מיירי שנפל שם פרוטה של הקרש ולא נולד בתערובת אלא דאפילו על הסיפא ג"כ אין תירוצו מובן דכבר כתבו האחרונים ומובא בפליתי סי' ק"ב דהיינו דווקא אם האיסור וההיתר לא היו בעולם ונולדו בפעם אחת אבל היכא דההיתר הי' כבר בעולם אלא שהאיסור נולד אח"כ בתוך תערובות ההיתר בכה"ג בוודאי אפילו לשיטת המרדכי בטל ואדרבה הפליתי בסי' ק"ב הקשה בהיפוך דבכה"ג היכא דהאיסור נולד בתערובת וההיתר הי' כבר בעולם ואפילו בדשיל"מ פסק המרדכי בפ"ק דשבת וכן הוא ביו"ד בסי' ק"ב דבטל ואיך כ' התוס' במעילה הנז"ל דלכך לא בטל משום דהוא דשיל"מ הרי האיסור נולד בתערובות ואז לכ"ע בטל אפילו בדשיל"מ:

מיהו אפשר לישב קושית הפליתי דהרי סברת המרדכי בשבת הוא כיון שנולד האיסור בתערובות לא נקרא עליו שם איסור כלל דמיד כשנולד נתבטל ולא שייך עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דהרי לא הי' כאן מעולם שום איסור וז"ש באיסור דעלמא אבל כאן באומר פרוטה בכיס זה הקדש ע"כ חל האיסור על הפרוטה האחת שהרי הוא נדר וע"כ אחת מהן הוא של הקדש אלא שלא הוברר האיסור ובכה"ג איכ"ל דאפילו אי נולד בתערובות אפי"ה דשיל"מ לא בטיל לדעת המרדכי כן נראה לפי ענ"ד:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה