אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה פא

תשובה פ

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי וכו' כה' זלמן נ"י.

הנה יקרתך הגיעני וכו' והנה על דברי תורה אשר באת על דברי הפ"ח ביו"ד סי' ס"ב הנה באמת דין זה צל"ע הנה הש"ך ביו"ד סי' נ"ה ס"קיא הביא דעת הפוסקים בנשבר הירך במקום שאינו עושה טריפה וכן בנשבר הגף מותר להושיטו לב"נ וכ"כ שם הפר"ח לדינא וכו' ולענין אבר המדולדל עיין בסימן ס"ב ושם הביא ראי' להרמב"ם מתוספתא דתניא דאבר מדולדל אסור לב"נ וכיון דמביא דאבר מדולדל אסור לב"נ א"כ גם נשבר הגף אסור לב"נ דמבואר בש"ס בפרק בהמה המקשה בחולין דף ע"ו ע"ב דהנך אבר מדולדל קרי לי':

והנה. אתה כתבת דמתוספתא אין ראי' להרמב"ם דאיכ"ל דתוספת' מיירי במתה או בשחיטת גוי דמתה עושה ניפול ויפה כתבת דוודאי כך הדין דהיכא דמתה אסור' לב"נ מן התור' כדמסיק בחולין דף קכ"ט ע"ב וברש"י ד"ה אלא וכו' ובמהרש"א שם ויש לי בזה תימה גדולה על מרן זצ"ל בתשו' חת"ס סי' י"ח דכ' דאם לא נשחט כל הוושט אפילו נפסלה בשחיטה מותר למכור לגוי משום דאבר מדולדל מותר לב"נ ותימה כל שנפסלה בשחטיה הו"ל מתה ומיתה עושה ניפול ואסור לב"נ מה"ת כמבואר בש"ס הנ"ל וצ"ע.

והנה כתבת עוד להרמב"ם דאסור מה"ת לישראל א"כ י"ל דאסור לב"נ אפילו בכשירה דהרי בגוי לעולם במיתה תליא מילתא ורק משום מי איכא מידי וכיון דאותו אבר אסור לישראל ממיל' אסור גם לגוי משום אבמה"ח דלגוי במיתה תליא ופלפלת שבזה תקשה לכאור' בפסחים בר"פ כל שעה דפריך על ר"א דאבמה"ח יהא אסור בהנאה מהא דתניא דלא יושיט אבמה"ח לב"נ וקשה דלמא מיירי מאבר המדולדל ותי' כיון דלישראל שרי בהנאה שוב אמרינן מי איכא מידי ובגוף הדבר שיהא להרמב"ם אסור לב"נ מה"ת הי' נראה שהדין עמך דכן מבואר לכאור' לקמן דף קכ"ט ע"ב בתי' הראשון דר"ל דקאי ר"ש על המציעותא ועיין במהרש"א הנ"ל ואי נימא בשחיט' הוי לב"נ רק איסור דרבנן איך נימא להקל דלא ליטמא טומאת אוכלין אלא וודאי דאסור מה"ת מטעמים שלך:

אמנם לפי"ז יהא ג"כ הכרח לדעת הרמב"ם דאבר מדולדל מה"ת אסור כיון דלפי תי' זה הוא מוכרח דאידך תי' לא פליג עלי' והש"ס פריך עליו רק דאפשר לומר דטעמא דר"ש מטעם אחר וזה הוא סוגית הש"ס כל היכא דמוכרח הדבר לתרצן או למקשן ואינו מוכרח דלאידך תי' פליג קיי"ל כן אמנם המעיין בתבואת שור סי' כ"ו יראה דכל זה ליתא דאפילו בטריפ' אמרינן מי איכא מידי כיון דלענין הטומא' הועילה השחיט' וסילק' ממנה אבמה"ח כדאית' בחולין דף קכ"ח ע"ב דאינו מטמאה וכיון דלישראל לענין טומא' סילקה אבמה"ח גם לב"נ מסולק אבמה"ח וטריפה לישראל איסר אחר הוא עיי"ש שביאר היטב והכי קיי"ל ומורין בי' מדרשא וא"כ גם כאן כן וא"כ באמת קשה תי' הראשון שתי' דעל מציעות' קאי:

ותו קשיא לי מדף קכ"ח ע"א דאמר ר"פ בהכשר קודם מחשבה פליגו וכו' ופרש"י בד"ה בהכשר וכו' דאסור לב"נ ודברי רש"י מוכרחים דאל"כ למה לי מחשבה הא הוה כבשר דעלמא ולא בעינן מחשבה עיין פ"ג דעוקצין משנה א' וב' וא"כ קשיא על הש"ך הנ"ל אמנם לאחר העיון ראיתי כי שפתי כהן ישמרו דעת ושפיר כ' הרשב"א והר"ן דמותר אבר מדולדל לב"נ דלכאור' הא דאמרינן שחיט' אינו עושה ניפול אבל מיתה עושה ניפול לכאור' גז'ה.

אמנם כד מעיינין נמצא בזה טעם לשבח בחולין דף קכ"ב ע"ב מבואר לר"י בחותך מן המפרכסת בטמאה חייב משום אבמה"ח וביאר שם הר"ן בשם הרמב"ן דטעמו דהא דכתיב בשר בנפשו היינו אפילו מקצת נפש בתוכו אסור משום אבמה"ח והנה אבר מדולדל מדלא מסרח ע"כ הוא מחובר עדיין במקצת חיות עם הבהמה וא"כ כששוחט או שמתה הבהמה יוצא מן אותו המדולדל מקצת חיות ומקצת לא יצא וא"כ כיון דבנפשו אפילו מקצת נפש בכלל יהא אסור משום אבמה"ח. אמנם בשחיטה גלי קרא וזבחת ואכלת כיון שזבח אפילו עדיין מפרכסת ואית בי' מקצת חיות מותרת אבל ע"י מיתה אם לא נשאר אלא מקצת חיות נמי אסור משום אבמה"ח ולכך אבר מן המדולדל גבי נשחטה ויצא ממנה מקצת חיות בשחיט' הרי קי"ל דמהני בשחיטה אם יצא מקצת חיות ולכך גם אותו אבר מותר מה"ת משא"כ במיתה דבעינן שיצא ממנה כל החיות וכאן לא יצא רק מקצת חיות ולכך עושה ניפול ואסור.

וכל זה לישראל אבל לב"נ אין חילוק ולעולם אבר המדולדל אסור משום אבמה"ח כיון דנשאר בו מקצת חיות וכל זה קודם מ"ת אבל משנתנה התורה ונתחדשה הלכה לישראל אמרינן לב"נ מי איכא מידי ושרי גם לב"נ ע"י שחיטה וכל זה למאן דסובר מי איכא מידי אבל ר"פ לשיטתו דסובר בחולין דף ל"ג ע"א הא טעמא קאמר וסובר דלענין שחיטה לא אמרינן מי איכא מידי ולכך סובר בחולין דף קכ"ח ע"א דאבר המדולדל אפילו נשחטה אסור מה"ת לב"נ וכן לפי התי' דר"ל דר"י על המציעותא קאי צ"ל דל"א מי איכא מידי ולכך אסור לב"נ אבל לפי תי' בתרא שפיר סובר מי איכא מידי וכדמשמע מלשון ר"י דף קכ"א ע"ב דווקא בטמאה איכא אבמה"ח במפרכסת ולכך ג"כ פריך בפסחים לר"י שם מאבמה"ח ולא מוקי לה כראב"י בחולין דף ל"ג ועכ"פ לדינא דקי"ל מי איכא מידי שפיר פסק הש"ך דאבר מדולדל מותר לב"נ וא"ש וגם התוספתא הנ"ל דמייתי הפר"ח מלבד שתי' לעיל תירץ נכון יש לומר עוד התוספתא מיירי מה שנאסר לב"נ והיינו קודם מ"ת ואז אפילו אבר מדולדל הי' אסור לב"נ כמו שאר אבמה"ח והתוספתא בא רק לאשמעינן דבנפשו נמי אפילו מקצת נפש בכלל וא"ש הכל.

והנה ראיתי אותך מסתבך בפי' מהו בשר מה"ח ומהו אבמה"ח עיין בלשון רש"י בחולין דף ק"ב ע"ב כיון דכתיב לא תאכל הנפש משמע דומיא דנפש שאינו חוזר אבל בשר גזעו מחליף עיין בחולין דף קכ"ח ע"ב ולכך אפילו בחותך כזית בשר מאבמה"ח שיש בו בשר וגידין ועצמות אם לא הי' בשר מה"ח נאסר הי' מותר כיון דעושה חליפין ולא מקרי נפש ויפה כ' הרמב"ם בחותך מקצת מן הטחול וכיוצא דחייב משום אבר מה"ח דהנך אין גזעו מחליף כדמוכח בחולין דף נ"ה ע"א דעושה טריפה בנחתך וע"כ לא הדרא בריא ולכך שפיר מקרי אבר מה"ח ולפי"ז נראה בחותך ניב שפתים נמי אבמה"ח מקרי עיין בחולין דף קכ"ח ע"ב:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה