אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה עו

תשובה עה

בעזהי"ת ער"ח תמוז תרכ"ז לפק חוסט יע"א:

החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג שלשלת היוחסין מוה' אלכסנדר צבי ני' אבדק"ק וואלאווע יע"א:

מכתבו קבלתי וביקש ממני לחוות דעתי להלכה למעשה בעדר כבשים ג' מאות שבאו הבעלים בבוקר אל העדר וראו שכבש אחד נפצע מאוד ושאל את הרוע' והשיב שבלילה הי' ער ועשה גבינות ופתאום שמע קול יללה מכבש אחד ורץ שמה ולא ראה מאומ' וכלם היו שלמי' ושקטי' ובבוקר ראה הנפצע ואינו יודע מי עשה שמזיק. לא ראה והבעלים אומרים שסברא גדולה הוא אשר עוד בהיותם בשדה נפצע מכלב שומר הצאן והרועה ירא לומר שנטש הצאן על שמירת הכלב בפרט כי גדר העדר הוא גבוה מאוד אשר א"א לזאב לעלות ומעלתו דן שהגוי נאמן במסל"ת שתיכף ומיד רץ בשמעו היללה וא"כ קודם שמיעתו אפילו הי' זאב היו שניהם שותקים וכששמע רץ מיד וא"א לו לדרוס יותר מהנפצע והגוי אינו יודע שאו"ה תלוי בזה לכבשים אחרים ושגם שלא שייך שאמר כן להתפארות זהו תוכן דבריו בקצרה:

והנה פשוט דדברי גוי לא מעלין ולא מורידין ואפילו במסל"ת אינו מועיל בספק דרוסה ואפילו להפוסקים דחולקין על הסכמת הפר"ח בסי' ס"ט סק"מ דס"ל דאפילו בדרבנן אינו מועיל לדינא אבל בספק דאורייתא וספק דרוסה אפילו להרמב"ם הוי מה"ת אפילו הוי מסל"ת אינו נאמן לכ"ע וכ"ש דבנידון הנ"ל אינו מסלפ"ת דהרי הרועה מחוייב להיות לו עינא פקיחא על העדר ולהשגיח על שמירתן ולהשביח שמירתו הוא אומר כן וכל דנוכל לומר שעושה כן להשביח אינו נאמן אפילו בדבר שבידו וכדאיתא ביו"ד סי' ט"ו ובסי' ט"ז ובלא"ה מדברי הגוי לא נשמע כלום אלא מיד כששמע קול יללה רץ להתם וקרקר ויללה תרתי מילתא ניהו ואפשר דזמן רב מכבר כרכרו שאינו קול הנשמע לעומד מרחוק עד שנתגדל קול יללה שמע והוי ספק קרקר ולפי מ"ש רמ"א בסי' נ"ז סעי' י"ב אסור וכללא הוא דדברי הגוי לא מעלין ולא מורידין בזה:

וא"כ. נחזי אנן בלי הגדת הרועה אם מצאו כבש אחד נפצע ולא נודע ע"י מי נפצע פסקינין בש"ע יו"ד סי' נ"ז סעי' י"ג ספק כלב' ס' ארי אמרינין כלב' וביארתי טעם הדבר במקו"א (עיין תשוב' ע"ה) עיי"ש וכבר ביאר מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' ס"ד ג' שיטות בזה ואפילו להרשב"א דמחמיר מ"מ באין כאן לפנינו במה לתלות תולין במצוי בבית בכלב וכלב מצוי בבית ולא זאב וארי וא"כ בנידון הנ"ל תלינין בכלב או בדבר אחר ולא בזאב ושרי אי כאן כלב או דבר אחר שאפשר שנעשה פצע זה על ידו [וכמ"ש בתשובה הקודם לזה] מיהו כבר כתבתי [לעיל בתשובה הקודמת] דכלבים רעים אינם מצויים שיתלשו ויפצעו כבשים אלא שלפי הנראה מלשון השואל יש לתלות בכלב שומר הצאן שהוא מלומד בכך והוא אינו רק אחד ואולי יש לתלות ברוב זאבים ורוב וקרוב אזלינין בתר הרוב:

אלא שבנידון הנ"ל י"ל דבלא"ה שרי דהרי הבעלים לא ראו את הכבשים לעת ערב בבואם מהשדה לפי הנראה מדבריה' הנ"ל וא"כ אפילו אי נדרס מזאב מ"מ אפשר דנדרס בהיותם בשדה ואז בשדה לכ"ע הוי מקום רחב ואפילו נדרס הא' השאר מותרין כדאיתא בש"ע סי' נ"ז ובש"ך שם ס"ק כ"ג וכ"ד אלא דקי"ל דאמרינין כ"נ וכ"ה מיהו כ' המג"א בסי' תס"ז בס"ק ט"ז ובס"ק י"ח דאפילו נגד חזקת כ"נ וכ"ה אמרינין תולין במצוי וא"כ מסתבר יותר דנעש' בהיותם בשדה דשם מצוי יותר וכ"ש לפי אמירת הבעלים דהגדר גבוה וא"א לזאב לעלות ולכל הפחות אינו מצוי שזאב יעלה על גדר גבוה כזה ושרי דתלינין במצוי דנעשה בהיותם בשדה והותרו האחרי':

ובלא"ה כבר כתבתי שם (בתשובה הקודמת) דחזקת כ"נ לא שייך בנידון ההוא וה"ה הכא וא"כ כולם מותרים רק אותו הנפצע אסור כדין ספק דרוסה כיון שהיא בירך ויש לומר עוד דאפילו הנפצע שרי דתלי' בכלבא ותלינן בכלב שהוא שומר הצאן וקרוב ואע"ג דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואפשר דזאבים רובא מיהו היכא דנמצא במקום הקרוב עצמו הוכיח הסמ"ע בסי' רנ"ט סק"ו דתלינין בקרוב עיי"ש מיהו אין זה מוכר' כולי האי ולכך הנפצ' איכ"ל דאסור אבל האחרים מותרין מטעמים הנ"ל ולכל הפחות הוי ס"ס ספק ע"י כלב ומותרין כולם ואת"ל ע"י זאב אולי בהיותם בשדה ומותרין האחרי' וכדאמרינין בכתובו' דף ט' ע"א ספק תחתיו וספק אינו תחתיו ואת"ל תחתיו שמא באונס ואע"ג דהוי נגד חזקת הגוף כדאיתא בתוס' שם וה"נ כן כן נראה לפי ענ"ד פשוט:

וכ"ש דיש לומר ג' ספיקות ספק נפצע מכלב ואת"ל מזאב אולי בשדה ועדיין האחרים בוודאי מותרין ואת"ל מזאב בבית אכתי הוי ספק אולי האחרים לא נדרסו וג' ספיקות כ' הש"ך בסי' ק"י בכלל ס"ס אות כ"ח דאפילו נגד חזקה מועיל ואע"ג דס' הג' א"י להתהפך כבר כ' הש"ך בכללי ס"ס דספק על לא בעי' יכול להתהפך וא"כ י"ל דהאחרים מותרין כנ"ל דברי הדו"ש:

ה"ק משה שיק מברעזאווע

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה