אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה סה

תשובה סד

החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידידי הרב המאוה"ג המפורסם כש"ת מוה' ישראל דוד ני' אב"ד דק"ק פעזונג יע"א.

בדק לן מעלתו ני' להודיעו דעתי בב' דקין היוצאין מן הדקין כענף היוצא מן הבד ובראשו סתום והמאכל שבתוך הדק היוצא מן הדקין קשה כאבן ואם דוחקים אותו לצאת ולכנוס לתוך הדקין א"א ליכנוס ומסתפק למעלתו אולי הואיל והמאכל הזה א"א לו לצאת וכיון דלית לה מפקא סוף שיתעכל המעי וינקוב וא"כ יטרף מהשתא משום דסופו לינקוב כמו שהטריפו בכמה דברים משום דסופו לינקוב ולמות ואין כמוה חי' ולבסוף כ' דנראה לו להורות להשרות המעי' כ"ד שעה אם תתרכך עד שתוכל לצאת כשר ואם לאו לא וכ' שמצא בס' כרם שלמה שכ' שחכמי פראג התירו כנ"ל אלא שמעלתו לא נודע לו טעם הדבר. והנה. לשי ענ"ד הדבר פשוט להיתר אם אמנם סוף הדין הדק היוצא מהדקין הוא דין מסופק ואפילו לפי מ"ש הש"ע בסי' מ"ז סעי' ה' להתיר כ' הש"ך בסק"ז דווקא אחד אבל לא שנים מכל מקום נראה דהיינו דווקא בבהמה אבל בעוף אפילו שנים כשרים דהרי חילוק הזה להטריף שנים ולהכשיר אחד הוא או מפרשי' הא דאמרינין שני דקין היוצאין ממקום אחד הנאמר בחולין דף נ"ח ע"ב היינו על ב' דקין יתירין וע"ז אמרו דכנגדו בעוף כשרה ולפי פירש זה בוודאי הפי' דבעוף כשר דאין לומר כפי' הב' מפרשינין כנגדו בעוף היינו על המעי היוצא מהקורקבן לזפק שהרי לפי פי' זה לא קאי כלל על היוצא מן הקורקבן וא"כ גם לפי חומרא זו דבבהמה ב' טריפה מ"מ היינו בבהמה אבל לא בעוף.

ותו בגוף הדבר לחלק בין אחד לב' הוא דבר תימה דכיון דעיקר ההיתר הוא כמ"ש הש"ך בסק"ו דהוא רק דלדול בעלמא ולא מצינו דיתיר טריפה אלא בכיוצא בעומד ודברי הראב"ן הם לשיטתי' במרדכי בפרק אלו טריפות סי' תרל"ו ובריאה בדרא דאונה דאמרינין דהיינו רבותייהו אפילו הרבה יתירות כשרים וכ"כ באמת הרמ"א שם בסי' מ"ז סעי' דאפילו הרבה יתירות בעוף דמה לי חד או יותר ותו הי' נראה לי דאפילו אי הוי מטריפות דק היוצא מהדקין א"א להטריף מטעם דחשבינין כאלו נטלו כל הדקין כיון דהאי דק אינו משמש כניסה ויציאה כלל ואינו כיוצא בעומד לא מסתבר לומר דנימא בי' כל יתר כנטול דמי וא"כ דין זה דדק היוצא מהדקין שיהא טריפה תליא בג' פירושים שהביאו הרשב"א והר"ן בפ' אלו טריפות שם בפי' כל יתר כנטול דמי.

ולפי מ"ש הש"ע בסי' מ"ג דהפי' כל יתר כנטול דמי היינו כאלו ניטל כולו א"כ דק היוצא מהדקין כשר וא"כ הא דהחמיר כאן בדק היוצא מהדקין ע"כ דחייש לשיטת הרמב"ן דסובר דהוי כאלו נוטל ממקומו ואסור מטעם ניקב א"כ י"ל דגם דק מן הדקין אסור מטעם ניקב וממילא בהדרא דכנתא דפסק לעיל בסי' מ"ו דבנקב הדרא דכנתא חברו או הכנתא סותם א"כ במקום שיש לו סתימה דק מן הדקין כשר.

ובזה יש לישב סתירת הש"ע שהקשו עליו דבסי' מ"ו סעי' א' משמע דגם דק מהדקין טריפה ובסעי' ה' פסק דכשר דבסעי' ה' כ' בהדרא דכנתא דק מן הדקין כשר והיינו כנ"ל במקום שיש סתימה כן י"ל מ"מ יהי' איך שיהי' בעוף קי"ל דק היוצא מן הדקין אם אינו ארוך יותר מאצבע כשר אפילו שלא במקום הפסד מרובה ולאו דווקא דק א' אלא אפילו ב' או יותר דיש לן סברות להתיר חדא בעוף פסקו אין טריפות כלל מצד יתר והב' דדק היוצא מן הדקין לא חשיב יתר וכיון שדק היוצא מן הדקין כשר נראה פשוט דאין חילוק בין המאכל שבתוכו קשה או לא ומה שחשש מעלתו ני' שלבסוף יתעכל המעי' לא שמענו כיוצא בזה מעולם וטינרא יוכיח שאדרבה הואיל ונתקשה כאבן עי"ז הדרא בריאתו.

וגם בנידון דידן שהמאכל נתקש' זה אינו מצד המאכל בעצמו אלא ע"י ליחה או מוגלא ולבסוף יחזור אל בריאתו ויתעכל המוגלא והמאכל יתפרד ויהא לעפר ואין רופא אומן מהטבע שהטביע ה' רופא כל בשר ומפליא לעשות ועכ"פ ע"י סמים המועלים לזה יש רפואה לזה וכל שאפשר לה שיעלה לה רפואה ע' שום אופן אע"ג שאנו לא ידענו לה רפואה כשרה כדאיתא בחולין דף נ"ד ע"א גמירי דאי בדרו לה סמא חיי.

ומ"ש מעלתו ני' שישרו אותו מעל"ע לא ידעתי שרי' זו מה תועלת יש בה ולא מצינו שרי' זו אלא להבחין אם דבר זה שנתקשה אי בריא הוא או שנתקשה ונתיבש כדאיתא בנדה דף כ"ב ע"ב ואדרבה שם משמע כל דבר שאינו בריא אלא שנתיבש מועיל ותחזור ע"י שרי' מעל"ע וכיוצא בזה מובא בתבו"ש סוסי' מ' גבי עצם בלב ושריית צמקה הריאה אין לו ענין לכאן ותו אפילו נימא דאינו חוזר ונעשה כעפר מ"מ לא מחזיקינין שיתעכל עי"ז המעי'. וגדולה מזו אמרינן בגרעינה של תמרה הנמצא במרה וה"ה אבן כמבואר ביו"ד סוסי' מ"ב דכל שאינו יכול לינקוב כשר ולא אמרינן שיתעכל המרה עי"ז וגם הסני' דיבי' בעופות שנקראין בני מעים הטריפים יש להם עיולי ולא אפוקי לפי סדר הנחתם נראה דהנכנס לתוכן אינו יוצא מהם ותו אפילו אם הי' חשש שיתעכל המעי נראה דכשר ואינו נטרף על שם סופו כיון דעתה עדיין אין שום חולשא וחולי רק שמעכב הכניס' והיציאה אין סברא להטריף דבר שאין בו שום חולשה וכמ"ש הב"י בסי' מ' והחזיק דבריו בספר תבו"ש שם דאין להטריף על שם סופו אלא א"כ יש כאן עתה התחלת החולי או החולש' וכן הכריח שם בפליתי:

ולי נראה ראי' גדולה לזה דבהדי' אמרינן בחולין דף ל"ז דטריפ' מחסרא וטריפה כשמה דנטרף בה מידי וכי תימא דעל שם סופו נקרא מחסרא כיון דלבסוף ינקוב או יחסר ויתעכל דבר מה א"כ הרי כ' התוס' שם בדף ל"ז ע"ב בד"ה ומה וכו' כיון דמתה אין לך חסרון גדולה מזו א"כ גם מסוכנת דסופה למות מחסרה אם נימא דנידון על שם סופה וע"כ דטריפה בעי' שיהא השתא מחסרה וכל שאינה מחסרה עתה הוא כשרה והטעם נראה לי דאז אם הי' אדם יודע תחבולה להוציא המחט ההוא היתה חי' וא"כ הקיצור רק מצדינו והוי כמו הנך דגמירי אי בדרי לה סמא וחי דכשר ומכח כל הנך טעמים נראה פשוט דאין חשש באלו דקין היוצאין מן הדקין אפילו אם המאכל שבתוכו קשה ראבן ובזה אחתום בשלום דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה