מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה מח
שיל"ת חוסט אדר השני תרכ"ד לפ"ק.
את חג המצות יחוג בדיצות ידידי תלמידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראה החרוץ ושנון כש"ת מוה' זוסמאן סופר נ"י האב"ד בק"ק האלאש יע"א.
מכתבו קבלתי וכו' ואשר ביקש ממני לחוות דעתי בשערות שנמצאו דבוקין בוושט וכאשר בדקו נראה שהם תולעים וניקב וריעות' לא הי' בו וגם לא היו תחובק בו הנה בשערות אפילו תחובין הסכים מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' כ"ה להתיר דאין כח בשערות לינקב וע"כ הי' נקב מעיקר' וא"כ יש בדיקה אבל בקוץ הכריע לאסור ואין לסמוך על בדיקה ואפילו לא ניקב מעבר לעבר חיישינן שמא הבריא ובנמלה וה"ה תולע כ' הפר"ח סי' ל"ג ס דלא חיישינן שמא הבריא ואי לא ניקב הפנימי מעל"ע כשר עיי"ש והוא מלתא דמסתבר אמנם באם רק מונחים באורך וברוחב תולעים ולא תחובים פשוט דלא גרע ממחט וקוץ דאמרינן בחולין דף מ"ג ע"ב בנמצאו קוצים בוושט דכשר דכל הני חיוי ברייתא קוצי אכלו וה"ה מחט אע"ג דלא שכיח כקוצי אפי"ה כיון דליכא ריעות' שרי' ודווקא במחט בריאה אמרינן דבעי בדיקה משום דרוב הנבלעין דרך וושט והראי' ע"ז שהרי מחט בכרס והמסס ובכה"ג קי"ל בסי' מ"ח סעי' ח' דכשר וכן מובא דברי הב"ח בש"ך סימן מ"ו ס"קיא מדברי האו"ה דכשר משום דעבר דרך וושט והרי כל הנמצאים בכרס ובדקין כבר עברו דרך וושט ואפי"ה שרי' וע"כ מחט בוושט שרי וה"נ בתולעים דפסק בסי' מ"ח סעי' ב' דהתולעי' הנמצאים בכרס כשרין משום דתלינן דאכלו להו תולעים וא"כ כבר עברו בוושט וע"כ דתולעים בוושט שרי:
ואדרבה תולעים עדיפ' ממחט וקוץ לענין דקין דקי"ל בסי' מ"ו ובש"ך שם ס"קיא דשלא במקום הפסד מרובה אסרינן במחט בדקין וביאר שם הטעם הואיל והולכין בעיקום יש לחוש טפי וזה שייך במחט וקוץ שאינם מתעקמים עמו אבל תולעים דכשם שהדקין מתעקמים כך התולעים מתעקמים ג"כ וא"כ אין חשש בדקין יותר מבכרס ולא קשה למה בתולע במוח חיישינן וצריך בדיקה ולדידן דלא בקיאין בבדיקה אסור התם שאני דדמיא למחט וקוץ במרה דקי"ל ג"כ דטריפה והטעם כ' הש"ך בסי' מ"ו הנ"ל משום דאין לה מקום לצאת נקובי נקיב וה"נ בתולע במוח:
והכלל דווקא תולעים בכרס ודקין וושט לא מבעי' אי שייך לומר דמפרש גדלו ושם נמצאו ושם היו ושם חיותן ומקומן ואינם ריעותא כלל אלא אפילו אי באים מעלמא מ"מ כל שאין עיכוב ויש מעבר לאוכלן וגם הטבע מושך ויש לו כח המושך כל דבר למקומו וכאשר בא כן הולך ואין כאן ריעות' כל זמן דלא חזינן ואפילו חזינן נקב לדעת הב"ח מובא בש"ך סל"ו ס"קיז ס"ל דתלינן דלאחר שחיטה פירש ובזה קי"ל כש"ך דאין לעשות מעשה להתירא אע"ג דיש לו כח המושך מחיים למקומו אבל אם אין כאן ריעות' דנקב ויש כאן מעבר בהדי אוכלין פשיטא דשרי אבל בנמצא תולע שמעלמא קאתי ואין לו מעבור לצאת כגון במוח בוודאי חיישינן כיון דמדרכו להיות באויר העולם הוא שואף אחרי מקומו ועושה כל התפעלות שאפשר לו כדי לצאת ולכך בעי בדיקה במוח משא"כ בשאר אברים והוא פשוט דברי ידידו הדו"ש:
הק' משה שיק מברעזאווע: