אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה מה

תשובה מד

יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם ידידי וחביבי הרב המופלג בתורה הדיין המצויין בהלכה מוה' כ"ש ווינטור נ"י דיין בק"ק האליטש יע"א מכתבו קבלתי ביו"ט העבר ושמחתי בו ואשר בא מעלתו נ"י לשאול אותי בדבר הלכה בשאלה אחת שבא לפני מעלתו נ"י על אווזא אחת שהי' עור הצוואר תפור בתפירות במקום הסימנים וחוטי התפירה יוצאים מתחת השחין הגרוד והיבש אשר עלה עליו והטריף מעלתו נ"י כדעת האוסרים ביו"ד סי' ל"ג סעי' י"ח דכיון דנתפר בוודאי הי' נקרע ויש לחוש לנקיבת הוושט והוושט לא הי' בעולם והאשה בעלת האווזא לקחה האווזא והלכה אצל מורה אחר בקהלתו והכשיר האווזא ומעלתו שאל את המורה אם ראה שהי' נתפר והשיב שראה וידע ואפי"ה להיות שהשומן שתחת התפירה הי' ברור ולבן מאוד ולא הי' בו שום רושם דם וזה מוכיח שלא ניקב הוושט דאילו הי' ניקב או נקרע לא היו יכולין להלעיטה ולא היתה יכולה לחיות אלו דברי המורה ההוא:

והנה מה שהשיב אילו הי' נקרע לא היו יכולין להלעיט' ולא היתה יכולה לחיות אלו דברי הבאי דאיך אסרו שם בסי' ל"ג סעי' י"ח עיי"ש הרי אפשר לבדוק ע"י הלעטה וטריפה אינה חי' י"ב חודש אמרו ותו דלמא ניקבו העורות זה שלא כנגד זה בשיפוע אמנם מה שנתן טעם הואיל והי' תחת הגרד והתפירה בריא ולבן זהו לכאור' יש לו ראי' מדברי הטו"ז ביו"ד סי' כ"ג ס"קח מיהו גם בזה טעה התם איירי שאין כאן רק גרד אבל כאן שהי' תפירה א"כ בוודאי נקרע העור ואין לומר אולי לא נקרע כל העור דכבר כ' המהרי"ק בשורש ל"ד דבעוף ל"ש לחלק בין נחתך כולו למקצתו והובא בטו"ז שם וא"כ הרי נקרע כולו ואסור וכמ"ש הפרמג"ד שם ובלא"ה כיון שנתפר יש לחוש גם מכח המחט שתחבו שם כדי לתפור כדחיישינן בסי' נ"א במחט שנתחב בחלל הגוף ואפליו בעוף שנסתרס הביא בפמ"ג בש"ך סי' מ"ו סק"ו דעות האוסרין משום חשש ניקב בבני מעים ואפילו לפי מ"ש הפמ"ג שם דלא חיישינין היינו משום דאומן הוא בקי במלאכתו ולא מרעי' אומנתו משא"כ כאן:

מיהו אם הי' הוושט לפנינו אפשר דבכה"ג חשוב מקום ידוע ויש לוושט במקום ידיעה בדיקה בפנים במקום הפסד מרובה ודווקא כל הצוואר חשוב הרמ"א בסי' ל"ג סעי' ח' כמקום שאינו ידוע וכמ"ש הש"ך שם בס"ק י"ד וט"ו אבל אם תחוב קוץ בפנינו ואפשר כאן שנמצא גרד יבש ג"כ אין חוששין יותר ומהני במקום הפסד מרובה בדיקה וכמו שכתב הש"ך בסי' מ"ג סק"ו אבל כאן שלא הי' הוושט בפנינו בוודאי טריפה משום ספק נקב לכ"ע ותמהני על מ"ש מעלתו דאסרו כדעת י"א בסי' ל"ג סעי' ח' בהגה"ה דהא כיון דאין הוושט לפנינו הם לדיעה הראשונה טריפה:

וא"כ עכ"פ מעלתו ני' טוב הורה והמורה להכשיר נכשל והכשיל בדבר. הלכה ותו דאפשר דאפילו הי' הוושט בפנינו בכה"ג דחזינן שנתרפא העור מ"מ חיישינין גם על הוושט שמא נתרפא אפילו לפי דעת הרמ"א שם בסעי' ט' דלא חיישינין שמא נתרפא אבל כאן כיון דחזינין שנתרפא העור גם הוושט איכ"ל שנתרפא וא"כ שוב אפילו אם הוושט לפנינו לא מהני בדיקה אפילו לדיעה הראשונה בסעי' ח' וא"כ וודאי אסורה וטריפה האוזא הנ"ל ואפילו על הכלים לא אדע הכשר ואין לומר הואיל וחזינן שהבשר בריא ושלם ואילו הי' ניקב הוושט לא הי' חוזר ומתרפא דכבר כ' הש"ך ביו"ד סי' נ"ג ס"ק ח' דהיכא. דאין הטריפות מצד עצמו אין ראי' ממה שנדבק שבר אל שבר:

ובלא"ה צריך לחלק עכר"ח דהרי בסי' נ"ה סעי' י"ב פסק המחב' מדנסדק שבר אל שבר יחדיו ידבקו מוכח דכשר ולא יצא לחוץ ובכאן גבי וושט בסי' ל"ג סעי' ט' פסק המחבר דחיישינין שמא הבריא ולא אמרינן אילו הי' נקב לא הי' אפשר לו להתרפאות כדמעיקרא וע"כ דיש חילוק ואין אומרים בטריפות זו דומה לזו וא"כ כ"ש בנידון הנ"ל כן נראה לפי ענ"ד פשוט דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה