אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה לה

תשובה לד

בעזהי"ת חוסט אור ליום ו' עש"ק פ' תצוה תרל"ה לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב להרב המופלא ומופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' שמואל מארגינשטערן נ"י מורה הורא' בקהל ערדאטעלעק יע"א.

מכתבו קבלתי וביקש ממני לחוות דעתי אם רשאין להורות לעצמן בוושט באווזות שמלעיטין אותו שהפמ"ג והטו"ז סוסי' י"ח העלה הדבר בצ"ע ורבים מקילין בזה להורות לעצמן וביקש לידע דעתי בזה והנ' אמת הדבר שגם אני נהגתי להורות לעצמי וטעם הדבר נבאר לפנינו שורש הדבר מיוסד על מ"ש שם הטו"ז בשם הר"ש סופ"ב דנגעים על הא דתנן דאין רואין בכורות לעצמן דהעלה שם הטע' משום דאתחזק איסור' ומזה למד הטו"ז כל היכ' דאתחזק איסור' אין להורות לעצמו ובבאר היטב שם כ' דנעלם ממנו דברי התוס' בנדה דף כ' ע"ב שכ' דרואין דמים לעצמם ומביא ראי' מדלא תנן במתני' שם בנגעים דאין רואין דמים:

ולכאורה תימה בעיני דהרי כ' התוס' רפ"ק דגיטין דף ב' ע"ב דנדה לא מקרי אתחזיק איסור' דלא הוחזקה לראות כל פעם ואם ראתה דאתחזק' טמאה מ"מ בידה לספור ולטבול דהוי בידה כמו שפי' שם המהרש"א וא"כ בכה"ג גם הרא"ש מודה דנאמנת אפילו בימי טומאת' אדרב' בימי זובה היא בחזקת מסולקת בדמים וכבר כתבתי בזה במקום אחר (לעיל תשובה ל') וגם בלחם חמודות סו"פ עד כמה. ובס' בית הילל ביו"ד סי' שי"ג השיג על הר"ש וכ' דהיכ' דבידו גם באתחזק נאמן ובתבו"ש סי' י"ח שם תמה על הלח"מ וס' ב"ה מאי השיגו על הטו"ז והר"ש מר"פ האשה רבה דאמרינן אי בתרומה דידי' נאמן משום דבידו להפרישו והתם שאני משום דבידו לסלק האיסור לכך נאמן אפילו באתחזק משא"כ הכא עיי"ש.

ולפי ענ"ד יפה הקשו הלח"מ והב"ה דהרי בתוס' גיטין הנ"ל ביארו דאפילו אם אין עתה בידו אלא שהי' כבר בידו ג"כ נאמן עיי"ש ואמרינן רפ"ק דבכורות דרשאין להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם עיי"ש וא"כ הרי בידו כבר להכשירו וא"כ בכה"ג אמרינן דבעלים נאמנים ושפיר הקשו דאיך אפשר לומר בבכור הטעם משום דאתחזק והוי בידו ואנן קי"ל כרבא ובזה הי' אפשר לישב קושית התוס' הנ"ל בנדה דף כ' למה לא נקט ראיית דמים לעצמם אסור דאיכ"ל דנקט לרבות' אפילו בדבר שהי' כבר בידו אינו נאמן אלא דהוא גופי' תקשה למה באמת אינו נאמן דהא אמרינן כל שהי'.

כבר בידו נאמן בין אמרינן כפי מה שהביא בר"ן ריש גיטין וכ"כ במהרי"ק כיון דהי' בידו לסלק את האיסור לא מקרי אתחזק או כאידך פירושי' וכמ"ש מרן הגאון בחת"ס חיו"ד סי' ט':

אמנם בטו"ז או"ח סי' תצ"ח ס"קט בהא דאין רואין בכור בזה"ז ביו"ט צידד שם הטעם משום דאתחזק איסור' ומינה יליף דגם ספק טריפות דבא לפני בעל הורא' אם הי' מעיקר' רק ספק איסור רואין ביו"ט אבל אם נתערב תערובות לח בלח באופן דלא נעש' נבלה או ביבש ביבש ואתחזק איסור' ביו"ט וניתוסף שם היתר בכה"ג אין רשאין להורות ביו"ט עיי"ש ובהגהת נתיב חיים אצל המג"א השיב עליו וכ' דמעולם לא נהגו בעלי הורא' כזה ופשט לכל בעלי הורא' להורות ביו"ט בכה"ג וע"כ הא דאין רואין מומי בכור ביו"ט הוא משום כיון דמעיקר' הי' של הקדש ואינו שלו וע"י ראיית המום להתיר ולשחוט ולאכול אותו הוא מכניסו לרשותו להיות כממון שלו ולכך הוי ממש כדן את הדין ומוציאין ממון מזה לזה ולכך אין רואין מומין ביו"ט משא"כ לענין הורא' בשאר איסורין עיי"ש.

ומהאי טעמא נראה ג"כ דאין רואין מומין לעצמו כשם שאין אדם דן דין לעצמו ה"נ ראיית בכור לעצמו דהוי כמוציא ממון מרשות הקדש לרשותו וחזקת ממון עדיפ' וכן מוכח מדברי המג"א סי' שכ"ג ס"ק י"ד דלא כתב שם אלא דאסור להוסיף עליו ולבטלו ביו"ט אבל אם מעצמו ניתוסף שרי להורות וע"כ כסברת הנתיב חיים הנ"ל ולפי"ז גם השגות בה"ט מתוס' דנדה הנ"ל א"ש מדלא נקט המשנה רק בכור ולא נקט גוונא אחרינ' שהי' בו חזקת איסור כגון באופן הטו"ז בסי' צ"ט הנ"ל ושאר אופנים יהיו אסור וע"כ דדווקא בבכור משום דהוי כמוציא מרשות הקדש לרשותו וא"כ אין דברי הר"ש והטו"ז מוכרחים גם הר"ש כ' רק בדרך שמא ובתוס' בבכורות דף ל"א ע"א ד"ה דחזי ג"כ תמהו על זה דלמה לי טעמא דחזי לימי טומאתו וכי אם לא חזי בימי טומאתו אינו נאמן והניחו בקושי' עיי"ש.

ובאמת גם הא דלא נאמן גם בבכור לראות לעצמו קשה להבין לפי הנ"ל כיון שהי' בידו כדלעיל למה לא יהא נאמן והא אחר דלא הי' בידו קיי"ל דרואין מומין ביחיד אע"ג דאתחזק איסור' אפילו לדעת הפוסקים היכ' דאתחזק איסור' אין ע"א נאמן ואפי"ה בראיית מומין נאמן וע"כ או כדעת הר"א ממינץ בהג"א בפ"ק דחולין כיון דהוא מוחזק בכשרות נאמן או כמ"ש הפנ"י בריש חולין דהיכ' דאיתרע חזקתו לכ"ע ע"א נאמן והכא כיון דהמום לפנינו הרי איתרע חזקתו או דראיית המומין הוי רק כבירור הדבר כמ"ש הר"ן והפ"י בדף ס"ג דהיכ' דרק מברר הדבר ע"א נאמן או דגזה"כ הוא דדיין נאמן ביחיד דהרי אמרינן בסנהדרין דף ל"ד ע"ב דהי' לן לומר ק"ו מממונו בשלש כ"ש גופו בנגעים דבעי' תלת אלא שהתור' כ' בפירוש והובא אל אחד מבניו הכהנים וכן אמרינן בסנהדרין דף ג' מקרא דבצדק תשפוט עמיתך וילפינן דדיין אחד ובדיין מומחה לכ"ע מוציאין ממון מחזקתו וע"כ כיון דנגמר הדבר על פיו וודאי לא משקר והתורה האמינתו:

אבל לעצמו היכ' דיש ריווח ממון או הוצאת ממון מרשות אחר כמו בבכורות הנ"ל דמוציא מרשות הקדש דאינו נאמן על עצמו אבל בעלמ' היכ' דנאמן לאחרינ' ה"נ נאמן לעצמו אלא דבחולין דף מ"ד ע"ב אמרינן היכ' דאפשר דיחשדוהו דלכך הקיל כדי שיתנו לו בזול או כדי ליקח ממנו וכו' ועושה דבר שאינו רגיל יש לאסור לכתחיל' משום הרחק מן הכיפור והיינו בדבר המפורסם ויש מקום חשד אבל מדינ' וודאי מותר ומסוגי' ההוא בעצמו מוכח דאין חילוק בין אתחזק איסור' או לא מדפריך מהא דר"ח שרי בוכרא ולא משני בוכרא שאני דאתחזק איסור' וצ"ע על הר"ש והטו"ז ועכ"פ אין סברת הר"ש מוסכמת אדרב' רבים פליגו עליו:

ועתה נבוא לנידון דידן דאפילו לר"ש וטו"ז דהיכ' דאתחזק איסור' אינו נאמן לראות לעצמו מ"מ בוודאי בוושט של אווזות המלעיטין לא מקרי אתחזיק איסור' ותימה על הפמ"ג שהרי מעשים בכל יום שמברכין על כיסוי הדם של אווזות המלעיטין וכאן ביו"ד סי' כ"ח סעי' כ"א אית' דבחי' צריכין לבדוק מקודם הריאה ואח"כ לכסות דשמא אית בה ריעות' בריאה וכבר פלפל בצ"צ סי' קט"ו דאי הכי גם באווזות המלעיטים יהא אסור לכסות הדם עד שיבדוק הוושט דהרי אם העוף טריפה אינו חייב לכסות וביאר שם דוושט לא דמי לטריפות הריא' דאינו מצוי להטריף:

והפמ"ג בעצמו ביו"ד סי' כ"ח בש"ך ס הביא דברי הצ"צ וא"כ אי ס"ד דחיישינן גבי וושט לחזקת איסור שאינו זבוח אפילו אם רוב כשרים אמרינן סמוך מיעוט' לחזק' והוי פלגא ופלגא א"כ איך מצינו ידינו ורגלינו דמברכין על כיסוי הדם דהרי על ספק טריפה אין מברכין וע"כ דלא חשבינן חזקת שאינו זבוח לחזקת איסור כמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס בחיו"ד סי' כ"ד וכ"ה כיון דעושה מעש' השחיט' בהבהמ' והעופות והם בחזקת שהם ראויים לזבוח ואין כאן חזקת איסור או משום דנגד חזקת איסור יש חזקת שאינו טריפה שלא ניקב הוושט או משום חזקת שאינו מטמא בנבלה וכנגד חזקת איסור שאינו זבוח דאי נימא דניקב הוושט א"כ לא היתה השחיט' מועלת והוי מטמא' וכתבתי בזה במקום אחר (לעיל תשובה ל"ג):

ועכ"פ. מוכח מכל הנ"ל דהא דמברכין על הכיסוי דליכ' כאן חזקת איסור שאינו זבוח וא"כ אפילו אית לן ריעות' לפנינו דהיינו שנמצא שחין בוושט אין כאן הורא' נגד חזקת איסור ומותר להורות לעצמו אפילו לדעת הר"ש והטו"ז כן נראה לפי ענ"ד פשוט וכן מוכח מהא דפסק המהר"ם לובלין בתשוב' המוב' בש"ך סי' ל"ג דאם נאבד הוושט דכשר אפילו למאן דמחמיר והובא בפ"ת שם בשם מהר"ם זיסקינד מ"מ מיקל במקום הפ"מ ובית אפרי' פליג עליו אפילו למהר"ם זיסקינד שרי במקום הפ"מ כמו בנאבד' הריא' ואי נימ' דיש חזקת איסור אמאי שרי וע"כ נראה דלא חשבינן זה לחזקת איסור ורשאי ת"ח לראות לעצמו בהנך וושטין ומשום הרחק מן הכיעור ודומ' דאית' בחולין דף מ"ד ע"כ נראה דלא שייך בדבר שהוא לעצמו ומאי יעשה אם יזדמן לו שום ספק או חשש' ע"כ לפיענ"ד שפיר עבדו דלא חיישי' לזה ויאכלו ענוים וישבעו והנרא' לפיענ"ד כתבתי ואחתום בברכה דברי הדוש"ת:

הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה