מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה לב
שנית בענין הנ"ל להרב הנ"ל
נועם מכתבו קבלתי ומעלתו נ"י חזר והשיב ועומד בדיבורו ואין אני אומר קבלו דעתי והנרא' לפי ענ"ד כתבתי ובוודאי דברי הרמ"א הנ"ל הם סתומים ויש לפרשם בכמה גווני כמ"ש לעיל מ"מ דברי הריב"ש בסי' ת"ק מבוארין שכ' דבכל קהלות ישראל במקום שיש שוחטין ממונין מקהל לא ירים איש את ידו לשחוט ולבדוק מבלעדיה' וגם שיבח שם התקנה שעשו שרק השוחטים הממוני' מקהל ישחטו א"כ מבואר אפילו אין להם רווח מזה ולוקחין מטריפות כמו מכשרות לא ישחטו כי אם שוחטים ממונים וכבר רמזתי שגם ע"כ דעת הרמ"א כן דאי נימא דמ"ש שמקצת מקומות נוהגין שאין אדם שוחט ובודק לעצמו אלא א"כ ממונה מקהל היינו כדי שעי"ז יתברר שהוא מוחזק בכשרות.
כמו שפירש מעלתו:
א"כ קשה דאיך כ' דקצת מקומות נהגו כן הרי שם סעי' י"ח כ דממנים אנשים ידועים על השחיט' ובדיקה ולהן מחלו חכמי' שלא להראות סכינו לחכם ואנשים שממנים צריכין להיות יראי ה' וכמ"ש שם וא"כ מי שאינו ממונה לזה אסור לו לשחוט משום בדיקת סכין שצריך להראות סכינו לחכם ולמה כתב כאן הרמ"א דרק מקצת מקומות נהגו כך וע"כ כאן חשש אחר דכבר כתבתי במכתבי הראשון דרמ"א שחשש משום שמא יבוא להקל הוא תימה דהרמב"ם בפי' המשנ' כ' משום חשדא וצ"ל דס"ל דעל חשד אין לחוש כיון דאינם מורים אלא דבר מבורר וטריפות מבורר לא יחשדו אותם כמו שכתב היש"ש בפ' א"ט ואי נימא שמחמת חימוד ממון יורה בס' איסור מזה לא ידעו העולם וע"כ דלאו משום חשד נאסר אלא משום דחיישינן דבאמת יקילו ויורו בספק טריפות ויקילו משום חימוד ממון בספק איסור:
והנה בשבת דף י"ב ע"ב אמרו כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע ופי' הריף דבשמש שאינו קבוע יש לחוש טפי שמא יטה דהואיל ומדקדק טפי כדי שימצא חן ואולי ישכירוהו ורש"י פי' בהיפוך ועכ"פ גם כאן יש לחוש כיון דיש לו ריווח משחיטה בין מטריפות ובין מכשרות והוא אינו שמש קבוע שהטבח יכול ליקח את מי שירצה יש לחוש שישתדל למצוא חן בעיני הטבח ולזאת יש לחוש שמא יקיל בס' טריפות. ולכך לא מהני אף אם הוא מוחזק בחזקת כשרות דהרי מכשרים לחודא אסור לו ליקח גם לירא ה' ולרמ"א לעולם יש לחוש שעי"ז גם בהממונים מהקהל יהא חשש כיון שאחרים יכולין לפגוע בנחלתם ופרנסתם לכך תקנה גדולה שנו כאן שלא יהא ראוי לשחוט שום אדם כי אם הממונה מהקהל.
ומעלתו נ"י תמה מה טעם יש בתקנה זו כיון דהוא עומד תחת דגל הרב והשגחתו למה בעינן שיהא ממונה מהקהל ולהנ"ל יראה שתקנה גדולה יש בזה דבאמת הרבה צריך לחוש לטבחי' כידוע גם מטבחי זמנינו וכמ"ש בספרים ואם יהא השוחט צריך להשתדל שימצא חן בעיני הטבח שיקחהו לשרת אותו בשחיטות ובדיקות יש לחוש להרבה חששות ולכך וודאי טוב ויפה המנהג הזה שלא ישחוט אלא השוחט הממונה מקהל ואין לשוחט להשגיח כלל על הטבחים ואז טוב וישר הוא.
אבל בוודאי במקום שא"א למנות שוחט קבוע בכפרים וכיוצא אז נשאר הדין על עיקרו דאיש הממונ' על ידי ת"ח וב"ד המשגיחין עליו ויש לו רשות לשחוט במקום הזה שוחט כן נראה נכון לדינ' ולזה כיוון הרמ"א לאחר שכתב שחששו אולי יקיל בספק איסור כ' שלכך נהגו ג"כ במקצת קהלות שאין אדם שוחט ובודק אלא הממונה מקהל כדי שלא יבואו להקל בספק איסור כדי למצוא חן בעיני הטבחים והדין דין אמת. ובזה אחתום בברכה ידידו הדוש"ת והחותם בחמירת שמחת פורים והחג. הק' משה שיק מברעזאווע: