אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה כז

תשובה כו

התבו"ש בסוף סי' ט"ו הסכים דנוכל לסמוך על סימנים אם יש להם שניים וקרניים קשים וחדים ומרן הגאון בחת"ס סי' י"ו וי"ז הסכים על ידו אפילו אי נימא כסברת הד"מ דהוי ספיקא דאוריית' עיי"ש טעמו אלא דאצריך דבהדי סימנים בעינן גם מסל"ת ולפי ענ"ד עדיין צ"ע וראשון נאמר לברר מה שפלפלו האחרוני' בזה אי הוי ספק דאוריית' בלא שהה ואומר הרמב"ם בפ"ד ממ"א דין ד' כ' אסור לאכול מבהמה שנולד' עד ליל שמיני וכו' והרי זה כנפל ואין לוקין עליו ומדסיים ואין לוקין עליו מוכח דמה"ת אסור וכ"כ הפמ"ג ביו"ד סי' ט"ו בשפ"ד ס"קד דמדברי הרשב"א בתשוב' שם מוכח נמי דספק דאוריית' הוא וכן הוכיח הדגו"מ מש"ס דר"ה דף ז' דפריך בע"מ אי מצי אכיל לי' ומ"ש הט"א שם דאיכ"ל שיעור שנה בבע"מ הוא רק מדרבנן ואתא דרבנן ומפקי דרבנן כבר הוכיח במהרי"ט אלגזי בבכורות ריש פרק עד כמה דמהרמב"ם ועוד פוסקי' מוכח דגם בבע"מ שנה הוא מה"ת ושם מסיק דפלוגת' דרברבתא הוא וא"כ להרמב"ם וסייעתו נשאר ראיות הדג"מ וכן דעת הרי"ט אלגזי שם דספק דאוריית' הוא:

ועוד הוסיף הדגו"מ לומר מלתא בטעמא דיש לומר דבבהמה ספק הוא מטעם סמוך מיעוט' לחזקה לחזקת שאינו זבוח וסברא זו יש בה לפקפק טובא דנהי דבאמת אנן קי"ל באה"ע סוסי' קנ"ו בהלך בעלה וצרתה למדינת הים לא תנשא ולא תתייבם והיינו מטעם סמוך מיעוט' לחזקה מ"מ מבואר ברא"ש חולין דף י"א ובתוס' בכורו' דף כ' ע"ב דהיינו מדרבנן להחמיר ואפילו להרשב"א וריטב"א ונמוק"י שם וריב"ש סי' תקט"ז דמוכח דס"ל דמה"ת אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה אפילו להקל מ"מ כבר הכריחו שם וביותר ביאור ברשב"א במשמרת הבית בהלכות שחיטה דפוס ווין דף זיין דדווקא בחזקה שלא נעשה בה מעשה המסלקה אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה ותו דווקא במיעוט המסולק מן הרוב משא"כ במיעוט שהוא נגד הרוב כמו הכא לא אמרינן סמוך מיעוט' וכו' והתם ג"כ במיעוט המצוי דנפלים מיירי ולא מחלקו בזה ותו יש להקשות דגם ביבמה נימא דנוקי הוולד בחזקת נפל ונימא סמל"ח באמת המהרי"ט אלגזי כ' שם דחזקת קטנות לא חשיבה חזקה משום דעשוי' להשתנות והביא כן בשם מהרי"ט ח"ב סי' א' אבל הש"ש שמעתתא ג' פי"ג הכריח דחזקת קטנות העשוי' להשתנות מקרי חזקה וא"כ נוקי כאן בחזקת נפל ונראה דזה לא קשה דוולד שנגמר בשערו וצפרניו פנים חדשות בא לכאן ונהי דכל זמן שהי' עובר הי' נפל מ"מ בוולד נגמר שראינו שנשתנה ויצא ממה שהי' ובעת שבא לצורת וולד שלם לא הוחזק מעולם בתורת נפל מיהו אכתי קשה הא גם ביבמה כל זמן שלא נולד הוולד היתה בחזקת יבום אלא שהולד בשעה שנולד אם הוא בן קיימא מסתלק החזקה ואם הוא מן המיעוט אינו מסלק וה"נ בבהמה דבוולד בהמה בשעה ששחטה עשה בה מעשה המסלק החזקה אלא שאם היא מן המיעוט לא הועילה המעשה הזאת:

וא"כ ממנ"פ אי אמרינן גם בחזקה שהורעה ונעש' בה מעשה המסלקת אמרינן סמוך וכו' א"כ גם ביבמה נימא כן ואי לא אמרינן ביבמה וע"כ היינו כסברת הרשב"א. במשמרת הבית הנ"ל משום דהורעה החזקה ונעש' בה מעשה המסלק' וא"כ ה"נ בוולד בהמה ומצאתי בנוב"י ח"ב באה"ע סי' י"ט ששם ביאר דבריו יותר ושם ראיתי שעיקר יסוד סברא זאת בנוי' על מ"ש בנוב"י קמא חאה"ע סי' ס"ט בד"ה ולכן אני אומר וכו' ששם כ' דאין לאשה חזקת יבום משום דמעיקר' היתה בחזקת שתתעבר וא"כ לא דמי לבהמה דביבמ' לא הי' חזקת יבום מעולם עיי"ש:

מיהו סברא זו כולה מוקשה ולא זכיתי להבין דבריו דמה יענה הרי ביבמות דף קי"ט אמר רבא רישא חזקה ליבום ואמרינן סמוך וכן ביבמות דף ל' אמר אביי קידושין חזקה ליבום (ועיין שם בתוס' דף ל"ז ע"א ד"ה וזו וכו' יש ראי' להנוב"י) וע"כ צ"ל דבשעה שקידש' או נכנסה לחופה ולא נבעלה או אפילו נבעלה הרי אינה מתעברת מביאה ראשונ' אז היתה חזקה שנתבררה שאם ימית בעלה אז היא זקוקה ליבום וא"כ שוב לא נדע לחלק בין אשה לבהמה וראיתי בעלי שומר ציון במכתב פ"ט הקשו ג"כ על הדגו"מ הנ"ל מש"ס שבת דף קל"ו דפריך מולד בהמה על ולד אשה דר"ל דאכלו ארי לכ"ע וולד קיימא הוא ופריך שם מהא דשחטו ולד בהמה ולא אכל ר"פ ולדגו"מ מאי קושיא בהמה שאני וכבר הקדימו בקושי' זו בס' שלום ירושלי' בר"ה בירושלמי דף ג' ע"א ד"ה תמן תנינא וכו'. ועוד האריך שם להקשות:

ולפי מ"ש לעיל לאביי ורבא ס"ל דגם באשה יש חזקה ליבום א"כ שפיר מדמה לה הש"ס והנוב"י ע"כ לא ס"ל דקי"ל בזו כרבא אלא כדמשמע ביבמות דף ל"ז מכח קושית התוס' ד"ה וזו וכו' ואפשר דזה תליא אי חיישינן שמא ימות בזמן מועט דרבא ואביי ס"ל דבשעת קידושין אתחזק' ליבום ובאותו רגע צריכין אנו לדון אם ימות ואתחזק' ליבום אבל לדידן דלא חיישינן שמא ימות בזמן מועט א"כ באותו רגע אין לנו לדון על זה עד לאח"ז מרובה ואז שוב אין לו חזקה וכמ"ש הנוב"י ולפי"ז מדאמר אביי באבלו ארי לכ"ע חי ומנ"ל דלמא ס"ל לרשב"ג כמ"ד דחיישינן שמא ימות ואיכ' חזקת יבום וע"כ אפי' באיכ' חזקה ופריך שפיר מוולד בהמה ומ"מ דברי הנוב"י עדיין צ"ע דהרי בסוסי' קנ"ז באה"ע מבואר דקי"ל כרבא דמקרי חזקה:

אמנם מטעם אחר יש לומר להחמיר בוולד בהמה שהיא מה"ת שהרי מבואר בתוס' בב"מ דף ק' ע"א ד"ה הא מני וכו' דאוקי בחזקת מעוברת ואמרינן דהשתא הוא דילדה וה"ה דאמרינן השתא הוא דעיברה והולד לא כלו לו חדשיו וכמ"ש הנוב"י מהדו"ת בחיו"ד סי' ו' ונהי דבאש' אדרב' אמרינן ביבמות דף קי"ט דרוב נשים מתעברות ויולדת מיהו כתבו התוס' שם ד"ה ר"מ דזהו באדם אבל בבהמה קי"ל כר"ה בבכורות דף כ' דרובא דתלי' במעש' לאו רוב ואיכ' חזקה דלא כלו חדשיו וגם חזקת אינו זבוח והריב"ש בתשובה סי' שע"ט כ' דב' חזקות עדיפו מרוב וא"כ בבהמה י"ל דיש ס' נפל והש"ס בשבת דף קל"ו דלא מחלק בין אדם לבהמה ושם קאי אליב' דאביי ורבא דלית להו בבכורות שם הא דר"ה (ועפ"י האמור יש לישב גם דברי הדגו"מ די"ל דבאדם י"ל השתא הוא דילדה כיון דלא שייך השתא הוא דעיבר' וא"כ הולד בחזקת שכלה ויש נגד חזקת יבום חזקה אחרת ושפיר סמכינן. ארוב משא"כ בבהמה).

אבל. לדינא דקי"ל כרבינ' שפיר איכ"ל דוולד בהמה ספק גמור וכדמשמע מהרמב"ם ורשב"א הנ"ל ולשיט' התוס' דהוי חשש דרבנן אפשר דס"ל דחזקה דהשתא דהרי מעוברת לפנינו מסעי' לרוב ולכך עדיפ' או דס"ל כמ"ש בראש יוסף בחולין דף ט' בתוס' ד"ה ואסורה וכו' דיש מקום לומר דהא דרובא דתלי' במעש' לא חשיב רוב היינו מדרבנן ולשיטת תוס' בסוגי' דר"ה דף ז' איכ' למימר כתי' הט"א או דס"ל דנהי דבדיעבד סמכינן ארוב אם שחטו תוך ח' מה"ת מ"מ אסור מה"ת לשוחטו תוך ח' ולסמוך ארובא דומיא דאמרו דלא אמרה תורה שלח לתקלה לבטל איסור לכתחיל' ולסמוך ארובא וה"נ אין לנו לבטל הבירור ולסמוך ארובא וא"כ כיון דהשחיט' לכתחיל' אפילו לתוס' אפשר דאסור מה"ת נראה לפי ענ"ד דאין לסמוך לכתחיל' על הסימני' הנ"ל דקרניים ושיניים ובלא"ה כבר הביאו האחרונים שנתברר להם שאין הסימנים אלו מכוונים ואין לסמוך עליהם לכתחיל':

וכיון שביררתי דעת הרמב"ם דנרא' לפי ענ"ד דס"ל דהוי ס' נפל דאוריית' א"כ נראה לפי ענ"ד בנידון השאלה המובא בשומר ציון במכתב פ"ח ופ"ט הנ"ל והרב אב"ד דק"ק ציפער נ"י דעתו להתיר בנולדו תאומים ואחד חי יותר ח' ימים ואחד נשחט תוך ח' דמותר הנשחט תוך ח' דאמרינן מדהאי נשלם וכלו חדשיו גם האי כלו לו חדשיו ולכהפ"ח לא הוי מיעוט המצוי וכשר בדיעבד ולפי ענ"ד אין להקל כלל דנהי דמלשון הר"ם המובא בטו"ז סי' שצ"ז ס"קב ד"ה שלישית וכו' משמע כן אבל אנן הרי קי"ל בסי' שע"ד סעי' ט' בתאומי' כה"ג אינו מתאבל על זה שמת תוך ל' וע"כ הטעם משום דחיישינן דהאחד נגמר לז' ואשתהי והשני לא נגמר והוי נפל דהלשון משמע אפי' חי אחד יותר מג' ימים שיעור קליטה וע"כ היינו רק מטעם הנ"ל וחיישינן לזה מטעם דיש לן סיוע חזקה דבחזקת שלא נתעברה אלא במאוחר הקודם.

וכבר. כ' התוס' בכמה דוכתי דהא דהקילו באבילות היינו כדי להחמי' בחליצה וא"כ בכה"ג ע"כ אם הי' נפ"מ בחליצה היינו חוששין למיעוט נפלים וממיל' בבהמה דיש לן עוד סברות להחמיר לדגוי מטעם סמוך מיעוטא וכו' ולדידי מטעם ב' חזקות א"כ בכה"ג יש לאסור ואין להקל כי אם בדיעבד אם נתבטל יש לצדד בתערובת או בכלים כיון דלשון הג"א בחולין דף י"א משמע דגם בבהמה יש להקל בשעת הדחק וזה משמע כתי' התבו"ש לאסור הולד לא מקרי שעת הדחק ואע"ג דלהרמב"ם הנ"ל משמע דהוא לגמרי כספק נפל מ"מ הא תוס' וסייעתם פליגו עלי' כן נראה לפיענ"ד והנה הרב דק"ק ציפער נ"י רצה לומר דהא דקי"ל בסי' שע"ד סעי' ט' הנ"ל הוא מטעם דיחוי וכמו שפסק בסי' שצ"ו בקטן ונתגדל בתוך ל' וזה אינו עיין ברא"ש בסוף אלו מגלחין סימן קמ"ג דהתם הטעם משום דהגברא דחוי ויש חילוק בין גוף דחוי למצוה דחוי' ותו דכן מבואר מלשון רשב"א המובא בש"ך שם ותו אם הי' הדין דיהי' בירור ע"י חיות השני א"כ מעיקר' הי' מחוייב להתאבל אלא וודאי הטעם דפטור דתלינן דנפל הוא וא"כ ה"ה כאן:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה