אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה כד

תשובה כג

בעזהי"ת חוסט יום ו' עש"ק פ' נשא תרל"ו לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' יצחק אייזיק פרידמאן נ"י האבדק"ק באיאם יע"א:

מכתבו קבלתי ובו ביקש ממני לחוות דעתי בענין שוחט אחד בישוב ראבע ששחט עוף אחד אצל בעה"ב והניח אותו בחזקת שנשחט יפה ובעה"ב בדק לאחר השחיטה ומצא שלא היו הסימנים נשחטים כלל אלא בשר המפרקת והבעה"ב ההוא קיבץ את אנשי הישוב ההוא והרא' להם ושלחו וקראו להשוחט ושאלו אותו ואמר אמתל' מחמת שהי' יום ע"ש והי' נחוץ לדרכו לחזור הפרשה לזאת שכח לבדוק בסימנים וכשהגיע הדבר לאוזן מעלתו נסע לישוב הנ"ל והעידו כן בפני השוחט ולא הכחיש אותם אלא שאמר אמתל' הנ"ל ואמר שרוצה לשלם ומעלתו נ"י הוכיח אותו על המעשה רע כזה והעיז פניו נגד מעלתו לדבר קשות ויצא משם בכעס ונשאל מעלתו מאנשי ישוב הנ"ל אם רשאין להחזיק השוחט הנ"ל מכאן ולהבא ושומן הרבה שיש להם מן שחיטות השוחט הזה ולפי דעת מעלתו נ"י שיש להעביר השוחט ודינו כעין הא דאמרינן בפ' ז"ב סנהדרין דף כ"ה והכלים צוה להכשיר מה שאפשר וכלי חרס ינוחו להשהותם מעל"ע ועל השומן ביקש ממני לחוות דעתי.

והנה באמת קי"ל ביו"ד סי' קי"ט בשוחט שהוציא טריפה מתחת ידו שאינו נאמן לומר שוגג הייתי והפ"ח והפרי תואר שם האריכו בזה אימתי אפשר לדונו כשוגג או לפושע ומזיד והפמ"ג בסימן ב' בש"ך ס"קיא העתיק בקצרה חילוקי דינים א' טבח שיש בו חשש חימוד ממון גם בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים או שנוטל מן הכשרות הכרכשתות וכיוצא בזה בפעם אחד שהוציא טרפה מתח"י מעבירין אותו ואין לו תקנה אלא האי דפז"ב ב' אם אין לו שום חימוד ממון איכ"ל דפעם א' וב' די שיקבל עניו דברי חברות וכו' ושוב העלה לדינא דאם הוא מוחזק אדם כשר והגון בפעם א' וב' יש לדונו כשוגג אם נראים הדברים כן ואם הדבר שקול גם אינו מוחזק בכשרות והגון אם יש לחוש לחימוד ממון יש לדונו כמזיד ואם אין לחוש לחימוד ממון בפעם א' וב' די בקבלת דברי חברות ועוד האריך שם קצת וא"כ בשוחט הנ"ל שלפי הנראה מתוכן עניני הנ"ל לא די לו שהוציא טריפה מתחת ידו אלא העיז פניו ולפי מה שנראה לי מדבריו שאמר אח"כ שרוצה לשלם מזה איכ"ל דלכך לא הגיד מיד כדי שלא יהא צריך לשלם וא"כ אפילו אם אין משלמים לו מן הכשרות ולא מן הטרפות איכ"ל דהוי כחימוד ממון ודינו כמזיד להעבירו וכמו שהורה מעלתו נ"י:

אמנם בענין להחזיק ריעות' למפרע בגוף הדין שוחט שקלקל ונודע שהוא רשע אם לחוש למפרע פליגו בי' הפוסקים דעת הש"ך בסי' א' ס"קח ופר"ח ועוד דעת היש"ש להתיר דלא ניחוש למפרע וטו"ז והתבו"ש בסי' א' ס וסי' ב' סקל"ב וסייעתם אוסרים למפרע וכ"כ הפמ"ג בש"ך ס"קח דיש להחמיר בדאוריית' והתבו"ש הביא ראי' גדולה ממקוה שנמדד ומשוחט בסכין ונמצאת פגומה דקי"ל כר"ה ומקצת תשובת אחרונים המובאים בפתחי תשובה בסי' א' ס המתירין ואין חוששין למפרע ודבר גדול דיבר בזה בש"ש שמעתתא ג' פ"ד שדעתו להסכים עם הש"ך להתיר והביא ראיות גדולות לזה וכ' כלל דוודאי על אותו מעשה בעצמו כגון במקוה או בסכין שאנו חוששין שאותו הריעות' עצמה שהיא עתה הי' ג"כ מכבר כיון דאיכ' תרתי לריעות' שפיר חיישינן על למפרע אבל כאן שוודאי ריעות' זאת לא הי' למפרע אלא שניחוש שכשם שעשה עתה ריעות' עשה גם באחרת כמו כעין זה זה לא אמרי' ודבריו נכונים וישרים:

ולפי ענ"ד אפשר עוד ליישב מטעם אחר עפ"י הסבר' ששמעתי ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל לישב דברי הריף בפ' ז"ב שכ' עידי שטר שהוזמו דבעי' ראו חחימתן דאל"כ אמרינן עכשו הוא דחתמו לשקר והא דחיישינן גבי מקוה למפרע מסיק בש"ס משום דהוי תרתי לריעות' ואינו מועיל חדא במקום תרתי וחזקת כשרות של האדם נוכל לדונו לב' חזקות חדא מעיקר' שנולד בוודאי הי' כשר ואית ליה חזקה דמעיקר' ושעדיין הוא כך והשנית יש לכל אדם חזקה הבאה מכח רוב שרוב בני אדם כשרים ואינם מעידים עדות שקר וכיוצא בזה ולכך מועיל חזקת כשרות אפילו במקום תרתי לריעות' וכן אני אומר בשוחט בנתגל' שהוא רשע ואיכ' תרתי לריעות' דבהמה בחזקת אינו זבוח והוא רשע לפניך לא מחזקינן ריעות' למפרע כיון דהי' לו להשוחט מעיקר' ב' חזקות אמרינן השתא הוא דאיתרע וממיל' מה ששחט למפרע הפקיעו ב' חזקות שלו חזקת אינו זבוח דשם עדיין לא הי' האיסור ויצא בהיתר ונשאר בהתירו כדקי"ל ביו"ד סי' ח' בסכין שנאבד כן נראה לי ליישב:

ונראה לי לדחות הראי' שהביא הפר"ח להיתר מלשון רש"י בחולין ל"ח ע"ב דאמרינן ישראל הוכיח סופו על תחילתו לא אמרינן ופרש"י דקאי הישראל בחזקתו ואמרינן דלמא אחר השחיט' נכנס בו היצה"ר וקשה על רש"י ממקוה שנמדד ונרא' דרש"י כיון על תי' התוס' לעיל דף י' דמקוה חסר ואמאי ולכך פירש"י עתה נכנס בו יצה"ר מיהו זה שייך דווקא אליב' דר"ח בסכין שנמצא פגומה משא"כ לדידן. א"כ אין ראי' להפר"ח סי' א' סוף סעי' א' הנ"ל מיהו מהא דמסיק שם על רשב"ג דסובר גבי מתנה הוכיח סופו על תחילתו א"כ ה"נ בשוחט ולכאור' קשה מנ"ל דבשוחט דאיכ' חזקת כשרות שאני כפרש"י משא"כ במתנה מיהו אי אמרינן דרש"י כ' זה רק בדר"ח איכ"ל דרבינ' דמסיק זה ס"ל כר"ה דהוי תרתי לריעות' וליכ' חזקת כשרות אבל לפי מ"ש למעל' דגם לר"ה איכ' למימר בשוחט שנשאר חזקתו עדיין עמדה הקושי' מנ"ל לדמות זה לרשב"ג במתנה לזה צ"ע לפי סברתי אבל לפי דברי הש"ש הנ"ל א"ש אמנם אע"ג דנ"ל כהש"ש מ"מ כיון דיש חשש איסור דאוריית' יש להחמיר כמ"ש הפמ"ג הנ"ל:

אמנם נראה לי כיון שהסכימו האחרונים דבמקום שאין חשש חימוד ממון יש להקל בפעם אחד או ב' אלא שאני כתבתי דבנידון הנ"ל איכ"ל דהואיל ואירע לו תקלה שצריך לשלם הוי חימוד ממון והיינו באותו פעם ואנן ניחוש שמא גם בפעם אחרת אירע לו תקלה כזו והי' ירא שיצטרך לשלם ונימא שהכשיר אבל בוודאי לא חיישינן למפרע שבמזיד כדי להכשיל לחברו שחט שלא כדין דגם עתה אמרינן דלא שביק התירא אלא משום חימוד ממון שלא יצטרך לשלם א"כ למפרע ג"כ אין לחוש ששחט שלא כדין. אלא דניחוש שמא פעם אחרת אתרמי' לי' ג"כ תקלה כזו ואנן אמרינן שאין פסול יוצא מבן דעת כמ"ש הריטב"א בחולין דף ג' לענין כותי וא"כ הוי על למפרע ס"ס ספק שמא אמרינן כדעת הש"ך וסייעתו דאפילו מבורר שעתה הוא רשע לא מחזקינן על למפרע ואת"ל כדעת הטו"ז והתבו"ש וסייעת' דמחזיקינן על למפרע דהיצה"ר בוער בקרבו מ"מ אין לנו לחוש דיש ספק דשמא לא אתרמי לי' תקלה דאינו נחשד אלא על התקלה שאיתרע לו והוי ס"ס:

אלא די"א בסימן ק"י דבמקום חזקה לא אזלינן בתר ס"ס מיהו כבר כ' האחרונים דאע"ג דס"ס לא גרע מרוב אפי"ה לא סמכינן נגד החזקה משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והיינו מדרבנן והיינו אפי' לדעת הפוסקים שחששו על למפרע מ"מ ספק הוי והוי ס"ס ואינו אסור אלא מדרבנן וממיל' במקום איסור דרבנן איכא למסמך על דעת הש"ך והש"ש וסייעתם דמכשירין ולא חיישינן כלל ובפנים מאירות ח"ג סי' כ"ג כ' דעובדא דיד' נוכל לומר מחמת טרדות ומהירות עשה זה בשוגג אף ע"ג דקי"ל בסי' קי"ט סעי' יא דאינו נאמן לומר שוגג הייתי מ"מ בעובדא דידי הי' הוכחה שאם הי' רוצה להכשיל הי' לו לנתק הסירכא וה"נ י"ל הוכחה זו שאם הי' רוצה להכשיל לא הי' מניח את הסימנים שלמים עכ"פ נראה לפי ענ"ד דיש לסמוך בנידון הנ"ל להתיר השומן שהוא הפסד מרובה וכמ"ש מעלתו נ"י ובמקום הפסד מרובה נוכל לסמוך על המתירין הנ"ל כן נראה לפי ענ"ד:

אלא שאני תמה על גוף הענין שאם הוא שוחט ובקי בדינים והוא אומן לשחוט איך יארע לו כזה כמ"ש מעלתו שתחב כמה פעמים באגודל עליו ולא הרגיש ולא ראה שלא נחתכו הסימנים ורק נשחט ממול העורף הבשר של המפרקת ולזאת יש לחוש שמא אין) לו כלל אומנות וידיעה בשחיטה וצריך לחקור על תחילת קבלתו שאם לא הי' אומן וודאי יש לחוש למפרע גם על השומן ומעלתו נ"י הוא מבפנים באותו דבר ולפי ראות עיניו יעשה דברי ידידו הדורש שלומו, והחותם בברכה המשולשת הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה