מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה יט
בעזהי"ת יום ב' בלק שנת תרל"ו פה חוסט.
החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי המופלג בתורה כש"ת מוה' שמואל בראך נ"י. מכתבך קבלתי ובו נשאלתי אם מותר לאכול משחיטת איש שהי' שליח ציבור ושו"ב במקום שיש להם קאהר שיהל ואם רשאי בעל נפש ליזהר בעצמו שלא לאכול משחיטתו הנה אית' בסוף מנחות כהנים ששמשו בבית חוניו אל ישמשו בביהמ"ק ומכ"ש אם שימש לדבר אחר ואפילו בעשו תשובה אמרינן בע"ז דף נ"ב ודף נ"ד משום קנס ומשום דמאיס לגבוה והנה שם קאי אי בית חוניו לאו איסור ע"ז הוא אלא דאסור משום שחיטת חוץ דאסור לנו מה"ת בב' לאוין ובקאהר שילען לפי מה שרגילין לעשות הן הבנין עצמו והן המלבושי' של המתפללים והן הכריעות והן הניגונים כולן עושין לדמות לאוה"ע וכבר כ' הרמב"ם בפי"א מהלכות ע"ז שעוברין בזה על כמה לאוין וכבר האריך בספר מחולת המחנים למנות הלאוין וגם בהר תבור שם ובתוס' ע"ז דף י"א ד"ה והוא וכו':
וא"כ בוודאי לא עדיפו קאהר שילען מבית חוניו ובאו"ח סוסי' קנ"ג ועוד שם בסי' ק"נ וקנ"א מבואר דביה"כ דומה לענין זה לבית המקדש שהדברים שאסורים שם גם כאן בביהכ"נ אסורין וא"כ הרי שכשם שאמרו מי ששימש בבית חוניו אל ישמש בבית המקדש ה"נ מי ששימש אצלם בקאהר שילען ואפילו אם הי' כשר ועשה תשובה אל ישמש אצלינו ואפילו אם עשה השימוש בהקאר שיהל מחמת דוחק הפרנסה שלא הי' יכול לפרנס א"ע בענין אחר אפי"ת הא קי"ל באו"ח סי' תרנ"ו וביו"ד סי' קנ"ו דצריך אדם לבזבז ממונו שלא לעבור על ל"ת ואפילו תימא דנהי דצריך לבזבז כל ממונו שלא לעבור מ"מ אונס מקרי והרמב"ם בפרק ה' מיסוה"ת כ' דאמרינן בעבירות שצריך למסור נפשו ולא מסר אפי"ה אינו נענש דכתיב ולנערה לא תעשה דבר וא"כ הה"ד דאין ראוי לקונסו מ"מ הא אסור משום מיאוס והא מאוס לגבוה ואפילו כלים ששמשו בבית חוניו דלא שייך קנס וכן בכהנים שאנסוהו מלכי ישראל לעבוד ע"ז פרש"י בע"ז דף נ"ד דקנסוהו ועיין במחהש"ק סי' קכ"ח סעי' ל"ז ס"ק נ"ד וע"כ משום דמאוס לגבום ובמקום אחר כתבתי והתרתי הש"צ שלא התפלל בקאהר ע"ד גוים הנ"ל אלא שנשאלתי שאם נכנס לביהכנ"ס שאין הבימה באמצע אם הוא ראוי להיות שוחט והתרתי ואף דבאסיפה יותר מעשרים רבנים אסרו ליכנס שם היינו מצד סייג וגדר ולא נתפשט בכל המקומות וגם אין כל הציבור יכולין לעמוד בזה במקצת מקומות שבנו וקבעו ראשי הציבור הביהכ"נ כן שלא ברצון המון ועכ"פ כיון שלא נתפשט האיסור לא עבר עבירה ושרי להיות שליח ציבור ושו"ב:
וא"כ אפילו אם נימא דחשבינן להו כאונס שא"א להם לוותר על פרנסתן שהי' להם ובמה יתפרנסו כנרא' גיטין דף ל' ע"א דאונס ממון חשיב אונס מ"מ כיון דגם הכלים ששמשו בהן בבית חוניו אסורים לגבוה דלא פלוג וה"נ כאן:
והנה. מדברי הריטב"א בע"ז דף נ"ב נראה דס"ל דלדידן דקיימ', בעשה מעשה בה אסרה אף בשל אחרים לא איפשט' האיבעי' אי בכלים קנסו. וא"כ מדרבנן אפשר קיימ"ל לקול' מ"מ נראה דאפילו נחשב כה"ג לאונס היינו אם כבר הי' מושכר לקהל ואח"כ עשו הקהל הקאהר שיל. אבל אם השכיר להם אחר שכבר הי' להם קאהר שיל כה"ג וודאי לא חשיב אונס וכמה קהלות יש שהי' אפשר לו שיזדמן פרנסתו וכעין דאמרינן בר"פ מי שהחשיך דאדם בהול על ממונו שהי' לו כבר ועתה יפסיד אותו ע"ז אדם בהול דוקא עיי"ש ועיין באו"ח סי' קכ"ח סעי' ל"ז בענין נשיאת כפים ב' דיעות בזה אע"ג דנשיאת כפים לא דמי לעבוד' כמבוא' במג"א הנ"ל אבל תפיל' דמי לעבוד' כמ"ש לעיל דמה שאסור בביהמ"ק אסור גם בביהכ"נ לא אדע היתר להם לכתחיל' (ובפרט דגם השכל מתנגד לקבל ש"צ כזה דהקריבהו נא לפחתיך והרי בימים נוראים בר"ה ויוה"כ אנו באים להתפלל לפני הקב"ה עלינו ועל כל זרע ישראל ועל חיותינו ופרנסתינו והש"ץ הוא כמליץ לנו לפני הקב"ה והאיך אפשר להעמיד שליח ציבור כזה שהוא ימליץ בעדינו שהוא כבר עבר על רצונו ית"ש והלוא אין קטיגור נעשה סניגור וכו').
ובוודאי בשעת הדחק כשר בדיעבד וכיוצא בו היכ' דא"א אלא בקישוי הרי פסק הרמב"ם בפ"ט מה' ביאת מקדש דאפי' בביהמ"ק בדיעבד אינו פסול כנ"ל ואפי"ה אפשר לומר כיון דיש אנשי' דלא משמע להו איסור של קאהרשיל נחשב להנך אנשי כמה דתנן במס' חלה פ"ב משנה ה' בהפריש קמח לחלה עיי"ש דזקן ההוא קילקל לעצמו ותיתן לאחרים שאחרים תולין בו ונעשים שוגגין וכל זה לענין להיות ש"ץ אבל להיות שוחט חמיר טפי דהרי פסקינן ביו"ד סי' י"ח סעי' י"ז דהא דמחלו חכמים שלא יצטרך השוחט להראות סכינו לחכם הוא משום דממנים אנשים ידועים על השחיט' והם זהירין וזריזין כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים וכו' וא"כ בוודאי צריך לידע ולחקור על השוחטי' כי יש לחוש כשם שסמך בענין תפילה וש"צ על מקילו שהגיד לו ה"נ יסמוך בשחיט' ובד ק' על המיקל ואפי' במקום דאסור לסמוך הכלל הוא דכל הדברים הכל עיקר צריכין אנו לראות על גברא ההוא אם הוא מוחזק לירא שמים ואם הוא מדקדק במצות ובמעשים טובים כראוי אז יכולין לסמוך עליו לדונו לכף זכות אבל אם זה חסר בוודאי ראוי לכל בעל נפש להחמיר על עצמו ובאו"ח סי' נ"ג ש"צ אפילו פירחו נאה בעינן והצנע לכת עם ה' אלדיך כתיב דברי רבך החותם בברכ' המשולשת יהי ה' עמך ויברך אותך ואת ביתך דורש שלומך:
הק' משה שיק מברעזאווע: