מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק
תשובה נח
בעלי שומר ציון מכתב נ"ו הובא תשובת הרב מהרא"ז נ"י אבדק"ק מינסטר יע"א בדין בני יבמה לשוק להכריע כדעת הרי"ף והרמב"ם הובא בטוש"ע אהע"ז סי' קנ"ט וכ' שם דגם הרא"ש סובר כן ועיקר ראיתי מדפסק ש"ס בסוטה דף י"ח דלא כרב המנונא וכל דבריו בזה הם דברי תימה ולא ידעתי שום מקום לדבריו וגם מ"ש בכוונת הרא"ש הרואה יראה דלא כוון יפה ואין בדבריו שום ממש ונקדים שורש הדבר דיש בזה ג' שיטות:
הנה המרדכי בפ' מצות חלוצה סוף סי' נ"ח כ' דיבמה לשוק היא ערוה והוולד ספק ממזר דקי"ל כשמואל ביבמות דף צ"ב ע"ב דמספקא לי' אי תפסי קדושין בה. והנוב"י באהע"ז סי' נ"ד ד"ה והנה ראיתי כו' תמה על המרדכי וכ' שלא מצא לזה שורש ותמה אני על תמיהתו הרי גם דעת הש"ג בשם הריא"ז ביבמות צ"ב ע"ב דהוולד ספק ממזר מה"ת. וזה נראה ג"כ דעת רש"י ביבמות דף מ"ט ע"ב דמפרש אביי מספקא לי' אי כרב אי כשמואל ומבואר מפירושו דאי אמרינן אין קדושין תופסין הוולד ממזר ואע"ג דיש לדחות זה. דרש"י קאי שם אליבא דרע"ק ולדידי' אמרינון כן בכל חייבי לאוין מ"מ נראה כיון דרש"י סובר שם דאי אין קדושין תופסין ביבמה היא איסור עשה ואפי"ה אי אין קדושין תופסין הוי ממזר ולרע"ק חייבי עשה כמו לדידן חייבי לאוין וע"כ דרש"י סובר כל שאין קדושין תופסין הוולד ממזר וא"כ גם לדידן דקי"ל דאין ממזר רק מחייבי כריתות אפי"ה ביבמה לשוק אי אמרינין דאין קדושין תופסין. והירושלמי דסובר דלרבנן אין הוולד ממזר לטעמי' אזיל דס"ל בפ' החולץ הלכה ט"ו דגם לר"ש התימני בעינין דווקא חייבי כריתות דשאר אבל אנן לש"ס דידן דקאמר ביבמות דף מ"ה דכל שאין תופסין בה קדושין הוולד ממזר גם יבמה לשוק אליבא דרב דסובר דאין קדושין תופסין הוי הוולד ממזר דממזר ואין קדושין תופסין תליא בהדדי לדידן וכמ"ש התוס' בחולין דף מ"ד ד"ה עשאה זונה ומה שאמרו ביבמות דף צ"ב ע"א דלרבנן אין ממזר מיבמה היינו רבנן דרע"ק דמחלקו בין לאוין דשאר ולכך גם ביבמה אפילו אי אין קדושין תופסין ס"ל דאין הוולד ממזר הואיל ואינה לאו דשאר. ועכ"פ ס"ל לדידן דמספקא לן אי קדושין תופסין ביבמה לשוק כדפסק הש"ס וכדקי"ל באהע"ז סי' מ"ד הוי הוולד ספק ממזר:
אמנם התוס' פליגו על זה וסוברים דאע"ג דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק אין הולד ממזר לדידן מה"ת דקי"ל בנכרי ועבד דלא תפסו קדושין לכ"ע מ"מ אין הוולד מהם ממזר ה"נ יבמה לשוק וכן משמע פשטות הסוגיא וכן הסכמת רוב הפוסקים. אבל מוכח מסוגיא דהזורק דף פ' דיבמה לשוק הולד ממזר מדרבנן דלמא אתא לאחלופי בא"א ואע"ג דלא קי"ל כרב המנונא מ"מ הולד ממזר מדרבנן וזה מבואר בתוס' יבמות דף צ"ב. אמנם הרי"ף והרמב"ם וסייעתם מקילים טפי וסוברים דאפי' ממזר מדרבנן ליכא והא דאמרינין בהזורק כל הדרכים האלו בה בוודאי הפירוש כל הדרכים ואפילו ממזר הוי וכמ"ש הרא"ש דכל הדרכים משמע כל הדרכים ממש:
ולדבריהם קשיא טובא סוגיא דהזורק דלדבריהם ע"כ מתני' שם כרע"ק וכדאיתא בירושלמי ולפי"ז קשיא ש"ס דידן שם דמדייק נישאו דווקא אבל זינו לא דליתא לדרב המנונא הא לרע"ק וודאי איתא לדרב המנונא. והפ"י בגיטין הניח בקושיא דעת הרי"ף אמנם נעלם ממנו דברי הרמב"ן בחידושיו ודברי הר"ן שם דש"ס דידן קאי על דיוקא דרבנן הנאמרים בירושלמי דאמרו רק אין ממזר ביבמה משמע ממזר הוא דליכא אבל אינך דרכים יש בה. וע"ז מדייק הש"ס נישאו אין זינו לא ובאמת כל הרואה יראה כמה דוחק הוא בהסוגיא. ויותר דאיך אפשר לומר נישאו דווקא הא מתני' רע"ק ולדידי' בוודאי ה"ה זינו:
ויותר הי' נלענ"ד נכון לפרש דעת הרי"ף דס"ל באמת דהש"ס בגיטין פ' הזורק מפורש כתוס' אלא כיון דביבמות דף צ"ב פליגא לישנא בזה ולישנא קמא דרב גידל פליג על הש"ס דגיטין ושם קאי לאידך ב' לשונות ולישנא קמא דרב גידל ס"ל כהירושלמי על כרחך. וגם סתמא דש"ס ביבמות צ"ד סובר כל"ק דר"ג וכהירושלמי לכך פסקו כוותי' ודחו אינך ב' לשונות וסתמא דהזורק מהלכתא ופסקו כהירושלמי זהו נראה דעתם וכן נראה מלשון הרא"ש שמפרש דעת הרי"ף:
וכיון דסתמא דש"ס דפרק הזורק סובר כאינך ב' לשונות דר"ג וסתמא דיבמות דף צ"ד יש לאוקמא ג"כ כוותי' כמ"ש התוס' והרא"ש לכך הכריע הרא"ש הלכה למעשה כתוס' וכב' לשונות דר"ג ואע"ג דלא קי"ל כרב המנונא וכן מבואר בלשון הרא"ש לכל הרואה אותם ואין בהם שום ספק דדעתו לפסוק הלכה למעשה דהוולד ממזר מדרבנן וכן כ' הרא"ש בתשובה כלל נ"ב סי' ג' דעת התוס' בפשיטות ואין בהם ספק. ובגיטין העתיק הרא"ש לשון הרי"ף כדרכו. וא"כ בוודאי הנוסחא בטור בסי' קנ"ט דמסקנת הרא"ש כמ"ש בתחילה וכמ"ש הב"י וכן הביא הנוסחא בש"ג ואין מקום להקל אלא א"כ נדמה לה לנישאת בהוראת טעות דכתבו התוס' שם דאז לא עשו את בניהם ממזרים וגם בנידון ההוא נישאת בהוראת טעות עיי"ש. מיהו אלו לא הגיעו להוראה ולא מקרי הוראות טעות זהו הנראה לפי ענ"ד נכון וברור הק' משה שיק מברעזאווע: