אור ברסלב

מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק

תשובה כט

תשובה כח

הנה הרא"ש ז"ל בפ"ב דב"מ ר"פ אלו מציאות פסק במאי דנשאר הגמרא בתיקו באיבעי' דרב ירמי' כיון דלא איפשטא ספיקא דאורייתא לחומרא וחייב להכריז אבל הרמב"ם בפט"ו מגזילה ואבדה הלכה י"ב פסק דלא יטול ואם נטל לא יחזיר ולכאורה לפי"ז קשיא לי עמ"ש הרב המגיד בפי"ד דין ה' דאם מסופק אי ידעו בעלים והוי יאוש או לא ידעו הדין דחייב להחזיר וקשה לחלק מ"ש מהכא דפסק הרמב"ם דלא יחזיר ולולא דברי הרב המגיד הי' אפשר לומר דלהרמב"ם אין ראי' דמספק חייב להחזיר דלכאורה י"ל דהרמב"ם לטעמי' דפסק ספק דאורייתא מה"ת להקל וכשם שאמרו בל"ת כן נמי איכ"ל במ"ע וא"כ מה"ת אינו חייב להחזיר ורבנן לא החמירו כיון דמילתא דממונא הוא ודווקא באיסור ממש החמירו רבנן.

וא"כ י"ל דכל זה הרמב"ם לטעמי' אבל למאן דסובר סד"א מה"ת להחמיר גם הרמב"ם איכ"ל דמודה דלדידי' חייב להחזיר א"כ לפי מ"ש הכ"מ בפט"ז מהלכות גזילה ואבידה דהרמב"ם גרס במתני' דברי ר"מ וא"כ י"ל דר"מ לטעמי' דסובר בר"פ ספק אכל דחייב אשם תלוי בחתיכה אחת ולדבריו כ' הפר"ח בסי' ק"י דמודה גם הרמב"ם דספק מה"ת להחמיר ולכך פריך שפיר לקמן דמספק אי לא ידע חייב להחזיר וא"כ אין ראי' מהתם לדינא דבספק לא ידע חייב להחזיר. וצ"ע על הה"מ:

ואפשר דהה"מ סובר דבמ"ע גם הרמב"ם סובר דספיקא להחמיר מה"ת וכמ"ש הרי"ט אלגזי בהלכות בכורות וא"כ הא דהרמב"ם מקיל בכאן ע"כ לאו מטעם ספק דאורייתא מה"ת להקל אלא משום דספק ממונא הוא כיון דהמצוה הוא משום ממון לא ציותה התורה להחזיר אלא היכא דהדין בממון להחמיר וכיון דבממון הדין הממע"ה גם כאן לא ציותה התורה להחזיר מספק וא"כ שוב קשיא קושיא הנ"ל מ"ש מספק לא ידע.

ולכאורה יש לישב דנהי דאמרינין דדבר שאין בו סימן בחזקת שנתיאשו אבל אם מביא עדים:

שעמד וצווח מתחילה ועד סוף הדין עמו אלא דהמוצא א"צ לחוש לזה ואזלינין בכה"ג בתר רובא וא"כ י"ל היכא דהוי ספק אי לא ידע והוי ספק השקול והוי כפלגא ופלגא אמרינין סמוך מיעוטא דלא מייאש לפלגא והוי לי' רובא וחייב להחזיר דגם רבנן מודים דאפילו להקל אמרינין סמוך מיעוטא לפלגא כדאיתא ס"פ בהמה המקשה (מיהו עי' בריב"ש סי' שפ"ב דדווקא בפלגא דזכרים ונקיבות אמרינין סמוך מיעוטא לפלגא אבל התוס' בנדה, דף י"ח ד"ה שלא כו' סברו דלעולם אמרינין סמוך מיעוטא לפלגא וכבר כתבתי מזה במקו"א):

וא"כ כל זה הוא לקמן דהספק הוא אם ידע או לא יש לצרף עוד מיעוט דלא מיאש כלל ויהי' חייב להכריז אבל כאן דהספק הוא אי מיאש או לא שפיר הוי ספק השקול וסובר הרמב"ם דמספק לא חייבה התורה להחזיר ממון:

עוד נראה לפי ענ"ד דהיכא דהספק הוא לנו אם ידע או לא יש לחשוב כמו אתחזק דהנה בתחילת האבידה וודאי הי' זמן מה שלא ידעו הבעלים מהאבדה שנאבדה מהם ואם הי' אדם מוצאה אז בוודאי הי' חייב להחזי' אלא בנמצא אח"כ יש ספק אם כבר נודע לו ואיאש וא"צ להחזיר לו או לא עכ"פ זה בוודאי הי' שעה אחת שהיה חייב להחזיר ולכך סובר המ"מ דחייב להחזיר מספק משא"כ כאן מה שהניח הש"ס בתיקו דהספק הוא אם הפקיר מדעת או לא שפיר פסק הרמב"ם דמספיקא פטור:

והא דפסק הרמב"ם בפי"א מה' אבידה דין ז' דבעיר שיש בה מחצה על מחצה אמרינין דחייב להחזיר יש לומר דהואיל ואיכא לברורי ע"י הכרזה חייבו אותו חכמים להחזיר דהרי אפילו ברוב נכרים מסתפק הש"ס ב"מ דף כ"ד ע"א אי חייב להכריז ועיין תוס' ב"מ דף כ"ג ע"א ד"ה והא כו' וכיון דחייב להכריז מספק הואיל ואיכא לתקן לכך לא מיאשו משא"כ כאן דהספק הוא אם הפקירו מדעת שפיר סובר הרמב"ם דספיקא להקל כן נראה לי נכון הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה