מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק
תשובה כג
שיל"ת חוסט ד' אייר תרכ"ב החיים והשלום וכל טוב ידידי מחו' הרב המאוה"ג המופלג בתורה החרוץ ובקי כש"ת מוה' אהרן שמואל אסאד ני' האב"ד דק"ק קאטה יע"א.
מכתבו קבלתי בשבוע העבר ולעשות רצונו אשר ביקש ממני להשיב לו במהרה לקחתי מעט פנאי אם אמנם טרידנא טובא ואנא שאילנא להו וגם כי כבר התחלנו הל"ת ולזאת אבוא בקצירת אומר כפי אשר יורוני מן השמים ע"ד איש אחד הדר בכפר בארמאלא"ג סמוך לישוב אודוואר"ד וזה י"ד שנים אשר האיש הזה שייך לישוב אודוואר"ט ולרבנות שלו בכל הדברים השייכים לזה וחתום על שטר רבנות של מעלתו והתחבר האיש הנ"ל עם אנשי הישוב בכל התשלומין ובכל ההוצאות וצרכי ביהכנ"ס. וע"י מחלוקת השיא אחד אותו להפריד את עצמו מישוב הנ"ל וכל התשלומין שהי' שייך בהם לצורך ולקיום מעמד ומושב הישוב. ותבעו אותו ראשי הישוב בד"י והשיב שאינו רוצה להיות חבר עמהם מעתה ולא אמר ע"ז שום טעם וגם לא אבה שמוע לקול בד"י. ועי"ז הוצרכו לילך בערכאות כי יש לחוש אשר ממנו ילמדו אחרים לעשות כמוהו ויתבטל מעמד וחיזק הישוב וכשתבעו אותו בערכאות השיב כי מה שנוגע לצרכי תשלומי הרב ישלם להם כמו עד עתה אבל שאר צרכי הישוב לצורכי ביהכנ"ס ושוחט אינו רוצה להיות חבר עמהם. ואנשי הישוב טוענים שהכל תלי בראבינא"ט וגם טוענים כי זה ששה חדשים אשר בנו להם ביהכנ"ס וגם האיש הנ"ל התחייב עצמו בתוכם וגם אמר למעלתו בינו לבינו שיתן עוד יותר ממה שהתחייב עצמו ועתה אינו רוצה ליתן כפי ההתחייבות שלו. ובבוא הדבר לערכאות בקשו ממעלתו ני' לומר דעתו דין תורה בזה:
וכתב מעלתו דממה שכ' הרמ"א בסי' ב' דיש כח ביד טובי העיר להכריח במה שהי' מקדם ובפרט במה שקבלו וא"כ הה"ד בנידון דידן. מיהו מזה מוכח רק דיוכלו להכריח על קהל שלהם אבל מי שרוצה להתפרד ושלא ייחד עם קהלם מנ"ל שיוכלו להכריח שיהי' שייך לקהל שלהם שהרי אין רשות לקהל אחד על קהל אחר וכמ"ש בתשובת מהר"מ מרונטבור"ג סי' תת"ק אלא בדבר עבירה ומשום ערבות וא"כ אין ראי' מהתם. ובוודאי מה שנדר לביהכנ"ס מחוייב משום נדר ואפילו לשאול על נדרו כתב מרן זצ"ל בתשובה הנדפסת דיש לדון אי הוי כנדר ע"ד רבים ושיטעון ויאמר אדעתא דהכי לא נדרנא עיין בתשובה הנ"ל פלפול בזה וכאן שנשתנה דעתו ותליא בדעת עצמו נראה דלא שייך לומר אדעתא דהכי לא נדרנא ועדיין צ"ע מיהו על זה לא נשאלתי רק על גוף הנדון אם יכול להתפרד:
ומה שנראה לפענ"ד הנה בשותפין קי"ל בחו"מ סי' קע"ו סעי' ט"ו דאם קבעו זמן אינם רשאים לחלוק בתוך זמן בלא רצון חבירו אלא במקום פסידא אמרינן בב"ק דף קי"ו ע"ב כגון זה שותף חולק בלא דעת חבירו וכיוצא בזה קי"ל בחו"מ סי' קע"ו סעי' כ"ח והנה כל הדרים בעיר אחת ע"כ הם שותפין דהעיר מחברם כיון שצריכין זה לזה וע"י הפירוד יש לחוש לתקלות ולכך אפילו אם רצה מתחילה לקבוע דירה על תנאי שלא יהי' חבר עמהם צריך להיות שותף עמהם איש לפי ערכו אפילו בעיר חדשה שלא הי' מנהג וכמו שהכריח כל זה בתשובת מהר"מ סי' תתקי"ח אלא א"כ הי' המנהג בהיפוך ומטעם זה פסקינין בש"ע חו"מ סי' קס"ג דבני העיר כופין זה את זה בדברים הצריכין אפילו לא הי' מעולם עוד שם ומטעם זה קי"ל באו"ח סי' נ"ה דכופין לשכור מנין דאל"כ זה ימשוך לכאן וזה ימשוך לכאן ויתבטלו ממצוותם ובאמת כל ישראל ערבים:
וכל זה בהדרים בעיר אחת אבל הדרים בכפרים וישובים הסמוכים אם לא עשו שותפות אין כאן חיוב וזה כוונת המג"א סוסי' נ"ה בשם מעגלי צדק שיכלו לילך למקום אחר אבל אם התחברו מדעת ונעשו שותפין מה לי שותפין אלו או אחרים אפילו לא עשו קנין פסק הרמ"א בסי' קע"ו סעי' ג' דהואיל ורוצה ליהנות מהנה ובההוא הנאה גמרו ומקנו אפילו בדבר שלא בא לעולם לדעת י"א עיי"ש וכ"ש אם עשו מעשה בשותפות וא"כ נעשו שותפין ונעשו כשאר שותפין ואינם יכולין לחלק בלא רצון חבריהם דהרי השותפות נעשה על עולמית דהרי אם היו הציבור רוצים לדחות את היחיד בוודאי לא היו יכולין ואדעתא דהכי השתתפו וא"כ הה"ד היחיד אינו יכול לסלק את עצמו ולהתפרד מהם כל זמן שהוא דר באופן שהי' עשיית השותפות:
וראי' לזה מדברי המרדכי בפרק הגוזל בתרא אות קפ"ג שהביא באריכות בשם מהר"מ והועתק דין זה בקצרה בחו"מ סי' קס"ג סעי' ו' בהגה"ה ומשם מבואר דהה"ד בנידון הנ"ל אין רשאי לחלק. וגם לפי מ"ש התה"ד בסימן שמ"א מא"ז הגדול דאפילו היכא דיכול השותף לחלק היינו אם חולק לגמרי אבל אם עדיין נשאר שותף במקצת דברים אינו יכול לחלק וא"כ הה"ד הכא יש עוד טעם כיון דלענין שכר הרבנות ושאר צרכי הרב אינו רשאי לחלק כיון דהסכים על שכירות שלו והתחייב עצמו על זה בחתימתו וממילא גם בשאר דברים אינו יכול לחלק שלא מדעת ורצון השותפין וגם לטעם השני שם בתה"ד הדין כן. זהו הנראה לפי ענ"ד נכון ופשוט ויהי' ד' עמו ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווי: