מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק
תשובה יב
החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב המאוה"ג המפורסם ערוגות הבושם כש"ת מוה' ישראל דוד נ"י האב"ד בק"ק פעזונג יע"א:
מכתבו מיום ג' קבלתי ביום ה' ושם ביקש ממני לחוות דעתי במקרה שאירע בקהילתו שראש הקהל מסר מעות של הקהלה חמשים זהובים שיי"ן למשרת השמש ליתן אותו ליד גובה הקהלה הנקרא בעל תיבה וגופא דעובדא משרת הזה הי' שם כמה שנים והרבה עניני הקהילה נעשו על ידו ובא לאחד שהי' שוכר המקוה והי' מחוייב חמשים זהובים שכר רבוע שנה ובא לו המשרת הנ"ל בשם הגובה שימסור שוכר המקוה החמשים זהובים לידו וזה הי' שקר וכזב ובתרמית בא כדי לברוח כאשר הוכיח סופו על תחילתו אבל השוכר ההוא לא נתן לו את המעות בלא קוויטונג ומסרן ליד הראש הקהל. והראש הקהל שלחם ע"י המשרת הנ"ל ליד הגובה ויקחם ויברח עמהם ולא נודע ממנו:
והנה מדברי מעלתו ני' נראה דפשיטא לי' דהראש הקהל פטור אע"ג דמתחילה כ' מעלתו דנראה לו אע"ג דהש"ך בחו"מ סי' ע"ב ס"ק ל"ד העלה לספיקא דדינא אי חשיב הנאמן ש"ש יש לחלק בין נאמן דידהו ובין ראש הקהל שלנו שעושין לו יקר רב ועולה לתורה לעת המועד ותו דבלא"ה י"ל דחשיב ש"ש מטעם שכ' הסמ"ע והש"ך בסי' רצ"ב סקי"ב דלדידן חשיב כל אדם כשלחני ומעות מותרין הוי כש"ש. מיהו שוב כתב דראש הקהל הזה שמוכרח למסור הכסף ליד בעל התיבה ונהי שעושין לו כבוד ויקר לא מכח ממון זה שבא לידו הוא והוי כאינש מהימנא ולא חשיב ש"ש על זה (וע"ז יש לפקפק דכל עסק הקהל אחד הוא ועבור העסק בצורכי ציבור עושין לו יקר זה והכל בכלל ושפיר נקרא ש"ש על כל מה שבא לידו מצרכי הציבור):
ושוב כתב דגם על טעם שני דהוי כשלחני ומעות מותרין הוי ש"ש דיש לחלק ולומר דכאן שאני דצריך למסור ליד הבעל התיבה וא"א לו להשתמש בהם א"כ לא חשיב ש"ש עבור זה (וגם על זה יש לפקפק דלא חילקו במפקיד מעות אצל שלחני בין מפקיד אצלו לזמן מרובה או על זמן מועט והרי מטעם זה כ' הסמ"ע שם ס"ק ט"ז דלא חשיב כשואל מכח היתר שימוש הואיל והמפקיד יכול לבוא בכל רגע לקחת את פקדונו ואינו יכול להשתמש עמהם כל כך וא"כ הה"ד כאן):
אמנם שוב כ' מעלתו דפשיטא דלא חשיב זה פשיעה דהאי משרת הוי כבן ביתו של השמש וקי"ל בחו"מ סי' רצ"א סעי' כ"א דהמפקיד על דעת אשתו ובניו ובני ביתו ועבדיו העבריים הוא מפקיד ובפרט כי הרבה צרכי קהלה נעשו ע"י משרת הזה וכיון שהראש הקהל הוא מחוייב למסור הממון לבעל התיבה בוודאי לא ישא המעות בעצמו אלא ימסרם לשמש וממילא משרת השמש הוא כמוהו ותו כ' דהרי הראש הקהל הוא מצווה ועומד מן הקהילה לשלוח המעות ליד הבעל תיבה והוי לי' כאלו אמרו לו שלח וקי"ל בחו"מ סי' ש"מ סעי' ח' וכן בשעה שמחזירה כיון שאמר לו המשאיל שלח פטור המשלח מאחריותו וא"כ אפילו הי' הראש הקהל שואל עליהם פטור מאחריותם ואע"ג דבנ"ד הקהל מוחזקין שכבר פרע הראש הקהל להם אלא שהוא רוצה להוציא מידם נראה למעלתו נ"י דהדין עם הראש הקהל אלא שביקש ממני הסכמתי ואנכי לא כן אדמה דנראה לפי ענ"ד דכל כה"ג בוודאי הוא באחריותו כאשר אבאר בעזה"י:
הנה בשולח שליח ואומר שלח לי ע"י פלוני מבואר בש"ס ב"ק דף ק"ד ע"א דאינו שוב באחריות המשלח ולכאורה נראה משום דמיד זכה בו המלוה או בעל הפקדון ואפילו בלא עשאו שליח ממש אמרינין בגיטין דף י"ד דזכו בו הבעלים ואפי"ה חייב המשלח באחריות אבל באומר שלח לי ע"י פלוני הוי לי' כאלו פוטרו מאחריות ומטעם זה ס"ל לבעל התרומות ופסקו בש"ע סי' קכ"א אפילו במשלח לו ע"י גוי וחשו"ק פטור מאחריות משום דהוי כאלו אמר שלח והפטר והרמב"ן הובא שם בב"י ר"ס קכ"א פליג דבגוי וחושו"ק בעינין דווקא שיאמר והפטר ולולא שאינו כדאי הי' נ"ל כהרמב"ן שהרי בב"מ דף ע"א ע"ב גבי אם מעמידו אצל גוי מלשון המפורשים המובאים בשמ"ק שם דאע"ג דהגוי צוה לישראל למסור המלוה ליד ישראל פלוני אפי"ה אינו פטור הישראל הראשון מאחריות כל זמן שלא אמר לו והפטר והטעם כיון שאין שליחות לגוי ולא זכה הגוי בממון שמסר לישראל עבורו ואם רצה הישראל הראשון לחזור וליקח מיד השני הרשות עמו וא"כ עדיין מעות הישראל הראשון הוא ואיך יפטור מאחריות:
וגם י"ל מגו בהיפוך משמואל בגיטין דף י"ד מגו דאם בא לחזור חוזר גם באחריות הוא ולכך צריך לומר בפירוש והפטר וא"כ ה"נ במשלח ע"י שליח גוי וחשו"ק שלא זכו בו הבעלים צריך לומר והפטר. ואפשר דס"ל לחלק דהתם בב"מ דף ע"א ע"ב שאני הואיל וישראל הראשון הביאו לישראל שני ולכן אם אינו אומר והפטר איכ"ל דלא פטרו הואיל והוא הביאו ואדעתא דידי' צוה למסור לשני. אבל אם מעצמו צוה למסור או לשלוח לו ביד אחר אפילו ביד גוי או חשו"ק מסתמא שלח לי והפטר קאמר מטעם שכ' הסמ"ע בר"ס ק"כ אע"ג דלא זכה ועיין ביו"ד סי' קס"ח סעי' א' ובש"ך ס"ק ט'. ועפ"י האמור יש לישב דברי הרמ"א מקושית הש"ך והטו"ז שם ואיכ"ל דווקא היכא דבעינין שיפרוש והפטר גזרו אולי גייז לי' לדיבורו ולא יאמר והפטר אבל היכא דסתמא הוא הדין שהוא פטור אפילו לא נתחייב זה בהלוואתו לא גזרו וק"ל:
אמנם אכתי הי' נ"ל אע"ג דהש"ע סתם דלא כהרמב"ן דווקא אם הבעלים ידעו שזה גוי או חשו"ק ואפי"ה אמרו שישלח על ידיהם אמרינין מסתמא שלח והפטר קאמר אבל אם הבעלים לא ידעו שזה חשו"ק או גוי ולכך עשאו שליח ובאמת הוא חשו"ק והלוה או הנפקד אע"ג שידעו שהוא גוי או חשו"ק נתנו לו עפ"י שליחות הבעלים הי' נראה לי דהלוה והנפקד חייבים באחריותם אע"ג דסתמא כמאן דאמר והפטר קאמר מ"מ בכה"ג מחילה בטעות הוי וקי"ל דלא הוי מחילה. ואם הדין כן איכ"ל אפילו אם הלוה והנפקד ג"כ לא ידעו שהוא חשו"ק חייבים באחריות ולא מבעי' לוה דחייב באונסין וכאן לא שייך מה דאיתא בסי' קכ"ב סעי' ב' בסמ"ע ובש"ך שם שהבעלים פשעו שבטלו השליחות ולא עמדו בדיבורם וא"כ הלוה עדיין נשאר בחיוב אונסין:
אלא אפילו בנפקד דפטור מאונסין ואפילו בש"ח דפטור בגניבה ואבדה מ"מ הא דמסר לחשו"ק דהוי כאבדה מדעת וכאלו השליכו לים וע"כ לא שמענו דשומר פטור מאבדה רק היכא דנאבד ממילא. אבל היכא דהאבידו בידים לא שמענו דשומר פטור ואע"ג דנאנס קי"ל דמזיק חייב אפילו באונס כדאיתא בב"ק דף כ"ו ע"ב ובפ' הגוזל דף קי"ז ע"א דהיכא דנתן ביד אפילו באונס חייב ובח"מ סי' ש"פ קי"ל באומר קרע כסותי או השליכהו למקום איבוד בעינין שיאמר ע"מ להפטר. וכאן אפילו חשבינין מסתמא כאלו אמר והפטר כבר כתבנו דהוי מחילה בטעות ואינו מחילה וא"כ הלוה או הנפקד חייב:
ואם הדין כן הה"ד בנידון שלנו שנשאלנו עליו כיון דחזינין שהמשרת הזה הלך בתרמית וסופו הוכיח על תחילתו דהלך כדי לגנוב ולברוח ואפילו עשאו הבעלים שליח מ"מ הא עקר לשליחותו וביטלו וכמו בביטלו הבעלים השליחות דקי"ל בסי' קכ"ב סעי' ב' הנ"ל דהוא באחריות הלוה והנפקד הה"ד דשליח יכול לבטל שליחותו כדאיתא בגיטין דף ס"ג ע"א דעקרי' שליח לשליחותו ובר"פ המשלח ובתוס' שם דף ל"ב ע"א ד"ה מהו דתימא תראה דכל כה"ג עדיף מגילוי דעת הנאמר שם בדף ל"ד וא"כ ביטל הוא השליחות ולא מסרו ליד שליח בעלים אלא ביד גנב וחייב אפילו באונס וא"כ הראש הקהל הנ"ל חייב:
אמנם מצאתי בסמ"ע בסי' קפ"ח סעי' ג' סק"ט דכ' דאפילו אם הבעלים לא ידעו שהוא קטן אפי"ה כיון שנתן הלוה או הנפקד עפ"י שליחותם פטורין מאחריות ולפי"ז כ"ש אם הלוה והנפקד לא ידעו מזה כמו בנידון שלנו דיש לנו לחושבו כאונס הבא מחמת הממון ההוא דפטור אפילו בנתן ביד הגנב כדקי"ל בחו"מ בסי' רצ"ב סעי' ח' אע"ג דיש לחלק קצת דכאן האונס הוא שלבו אונסו וסבר שאינש מהימנא הוא ואינו בא מחמת הממון מ"מ לפי דעת הסמ"ע נראה כיון דעפ"י דיבורו נתנו פטור. וא"כ ה"ה בנידון הנ"ל אם הבעלים שלחו לשליח לשלוח על ידו והשליח הלך בתרמית ובגניבה ואפילו יש רגלים לדבר שבעת בואו לא הלך אלא לגנוב ולברוח אפי"ה הלוה והנפקד פטורים לפי דעת הסמ"ע. ובאמת למעשה עדיין צ"ע גוף הדין של הסמ"ע גם בקטן. וכ"ש בנ"ד הנ"ל דיש לחלק דבקטן דנהי דאין שליחות לקטן מ"מ איתעביד שליחותי' וכדאיתא במעילה דף כ"א ע"א דמטעם זה המשלח מעל אבל אם שינה השליח ואין כאן שליחות המשלח פטור ממעילה והה"ד כאן יש לחלק כמובן:
אמנם כל זה באמר שלח לי ע"י פלוני אבל אם אמר רק שלח לי ע"י מי שתרצה נהי דקי"ל בחו"מ סי' קכ"א דגם כן פטור אם שלחו ע"י איש מהימן לי' אפילו אינו מהימן לבעלים כיון שהרשוהו לשלוח ע"י מי שירצה משמע ע"י כל מי דמהימן לי' לדידי' אבל אם שלחו ע"י גוי או חשו"ק או ע"י אינש דהוחזק כפרן חייב דעל זה לא הרשהו וא"כ איכ"ל דהה"ד אם שלחו ע"י איש דהוכיח סופו על תחילתו שדעתו הי' לגנוב ולברוח וא"כ מסרו ליד גנב ונהי דהוא הי' סבר דאינש מהימנא הוא מ"מ הרי לפי האמת מסרו ליד גנב וכאלו השליכו לים בשוגג דחייב כן נראה לי נכון:
ואפילו תימא דגם בכה"ג פטרוהו וכוונת לכל מי שתרצה הוא לכל מי שנראה בעיניך תן והפטר מ"מ בנידון שלנו אפילו חשבינין לי' כאלו אמרו לו שלח מ"מ היינו כמו שלח סתמא ואם אמר לו שלח סתמא כ' הטור בסי' קכ"א פלוגתא דהרי"ף כ' משום מנהגא פטור והראב"ד משיג עליו ואפילו לפי מ"ש הרי"ף דאיכא מנהגא דתגרי לפטור כ' התומים שם ר"ס קכ"א דווקא אם שלח ע"י שליח המביא הכתב אבל ע"י אחר לא וא"כ בנידון הנ"ל וודאי חייב ואפי' תימא דראש הקהל יש לו רשות לעשות שליח והוא מצווה מן הקהל ורשות אתיהיב לי' לעשות שליח לכל איש מהימן והשליח שהוא עושה הוא שלוחם מ"מ חייב מטעם הנ"ל דלא לשליח הקהל נתן אלא לגנב נתן.
ובלא"ה נראה דאין לו רשות לעשות שליח אפילו לפי שעה אלא לאינש מהימן דבוודאי דצריך לחוש על ממון הקהל יותר מעל ממון עצמו ואפטרופס של יתומים אינו רשאי ללות מעות של יתומים אלא לגברא דמשופע בנכסי או דאית לי' דהבא פריכא ואם הלוה לאחד אע"ג דהי' בעיניו נאמן וגברא יקירא קרינין לי' פשיעה וחייב כמ"ש המהרי"ק הובא בש"ך חו"מ סי' ר"צ סק"ו וה"ה הכא אע"ג דיחיד בשלו מאמין לי' בשלו הוא רשאי אבל לא בשל ציבור. וכ"ש לפי מה שנראה ממכתב מעלתו אע"ג דהאמינו לו בסך מיעוט אבל בסך ממון חמשים זהו' שיין מעולם לא האמינו לו והרמב"ם בפ"א משכירות דייק בלישני' הובא בח"מ סי' רצ"א סעי' כ"ו דדווקא אם הי' דרך הבעלים לפקוד אצלו דבר זה וכ' הכ"מ דדייק דווקא דבר זה דאם הפקידו אצלו דבר אחר שאינו כזה לא מקרי אינש מהימנא לזה:
ודברי מעלתו ני' תמוהים שבא עלי' מטעם דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו כו' מפקיד דמאי ענין זה לכאן וכי מי ששלח שליח גם בני ביתו הם שלוחים ואפילו נאמנים לא שמענו דהם דווקא מי שנתן בפקדון הואיל והבעלים אינם בכל עת בביתם ע"כ דגם ב"ב נאמנים אצלו דאל"כ לא הפקיד אצלו. אבל שליח צריך לעשות שליחותו ולמסור מיד לבעליו ומעולם לא האמין המשלח את ב"ב של השליח עליהם עכ"פ בנידון הנ"ל לא מצאתי מקום לפטור את הראש הקהל הנ"ל ובפרט שהש"ך העלה בסי' רצ"א סקמ"ד דספק פשיעה וספק אונס חייב השומר לשלם דהוי כא"י אם החזרתי לך דחייב וכ"ש בנ"ד שהקהל מוחזקים לפי מ"ש מעלתו והמוציא מעה"ר כן נראה לפי ענ"ד ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: