אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה שלב

תשובה שלא

בעובדא שאירע לו שבחנוכה שכח ליתן שמן בנר והי' בו פתילות ישינות. וסבר שכבר נתן שמן ובירך ומיד נזכר ונתן שמן ונסתפק אם יכבה וידליק ויברך מחדש. וכ' דהי' נראה לו דיכבה ויברך כמו דאמרינן בסי' רא"ע במג"א. אם קידש וסבר שהוא יין והי' מים וכ' שכן כתוב במקצת בספר כרם שלמה שלמד כן מקידוש ושוב כ' דיש לחלק דשם הי' מים ולא קידש על היין כלל משא"כ כאן וגם אם לא הי' נותן שמן הפתילות הישנות שהיו בלועות משמן היו דולקין איזה רגעים הנה ספר כרם שלמה על או"ח אינו בידי ולכאורה הדין מבואר בש"ע או"ח סי' תרע"ה סעי' ב' דאם בשעת הדלקה לא הי' בו שמן כשיעור ואח"כ הוסיף שמן לא יצא ידי חובתו וכ' הפ"ח שם. כיון דלא יצא יד"ח. צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו בברכה. ואדרבה תמה בפ"ח למה כ' הש"ע זה בשם יש מי שאומר הלוא אין חולק על זה. וא"כ בוודאי הי' צריך לברך:

אמנם לדינא נראה דא"צ לברך פעם אחרת. חדא דנהי דכ' הש"ע דין זה בשם יש מי שאומר לאו הלכה פסוקה הוא דהרי לדעת התוס' וסמ"ג מובא בש"ג שם ריש הלכות חנוכה בר"יף דס"ל בזה"ז אין צריך ליתן שמן כשיעור וגם לדינא דגמרא הרי אמרו שם בשבת דף כ"א ב' תירוצים על הא דמצותו משתשקע החמה. עד שתכלה הרגל מן השוק חדא דאי לא אדליק מדליק וחדא לשיעורא: ולתירץ ראשון. ע"כ לא צריך ליתן בה שמן כשיעור הזה דהרי לפי תי' דאי לא אדליק מדליק לאחר שתכלה הרגל. אינו רשאי להדליק דלית בי' אז פרסומא ניסא כלל ואפי"ה אי מדליק רגע קודם שתכלה הרגל רשאי לברך ואמאי הרי מה שדולק אחרי שתכלה הרגל. הוא כמאן דליתא. וא"כ הוי כאלו אין בו שמן אלא על רגע. ואפי"ה לתי' הראשון מברך. וא"כ מוכח דלתי' ראשון א"צ ליתן בו שמן כשיעור. אלא אפילו כל שהוא נמי: וא"כ נהי דאנן מספקא לן לדינא וקי"ל כחומר ב' התירוצים. וכמ"ש הב"י בסי' תרע"ב. ולכך צריך ליתן בה שמן כשיעור ואפילו קודם הדלקה. אבל אם לא נתן אין לו לחזור ולברך. דהרי תליא בב' התירוצים. ולכך נראה דשינה הטור לשון הרא"ש ולא כתב אלא דצריך ליתן קודם הדלקה והיינו צריך לכתחילה אבל אם לא נתן לא אמרינן דלא יצא ידי חובתו שיהא צריך לחזור ולברך ותימה על הש"ע שהעתק לשון הרא"ש שלא יצא ידי חובתו דמשמע דצריך לחזור ולברך. וכמ"ש הפ"ח וצ"ל שהש"ע תיקן זה במה שכתב זה בשם יש מי שאומר דהיינו למאן דפסק כלישנא בתרא. דא"נ לשיעורא וא"כ מיושב קושית הפ"ח שהק' למה נקט זה בשם יש מי שאומר דבאמת לאו כ"ע ס"ל כן: ועוד נראה דאפילו אי קי"ל כלישנא בתרא דבעי' דווקא שיעור חצי שעה. מ"מ הרי גם ד' מינים מעכבין זה את זה ואפי"ה פסק המג"א לעיל סי' תרנ"א ס"קכה. דאם ברך על לולב ולא הי' בו ערבה נוטל אח"כ. וברכה ראשונה מהני גם על מה שנוטל אח"כ וה"נ כל הרגעים של חצי שעה אי מעכבין אפי' הכי אם הדליק ובירך על רגע ושוב הוסיף שמן והמוסיף שמן בנר בשבת חייב משום מבעיר כדאי' ביצה דף כ"ב וכאלו הדליק שוב על אינך רגעים וא"כ אם הי' דעתו כך מתחילה וברך על כוונה זאת לא אדע למה לא יצא ידי חובתו. וא"כ הרא"ש דפסק לעיל בסי' תרנ"א בד' מינים דמעכבין ואפי"ה סגי בברכה אחת. ולמה לא יועיל כאן אם דעתו להוסיף אח"כ שמן אפי' בדיעבד וצ"ע. וצריך לחלק כיון דבשעת הדלקה לא הי' בו כשיעור שתיקנו חכמים אעפ"י שאח"כ מוסיף זה אינו הדלקה משא"כ לעיל שמברך על נטילת לולב והרי נטל לולב ודוחק:

ועכ"פ. נראה דאפילו אי נימא דהיכא דידע דלא הי' בו שמן כשיעור ואפי"ה ברך דהדין דצריך לחזור ולברך. משום דעשה שלא כתיקון חכז"ל וברך שלא כדין. אבל אם טעה וסבר שיש בה שמן כשיעור ובירך לפי כוונתו כראוי אז בוודאי כשמוסיף אח"כ שמן א"צ לברך שנית לא מבעי' לשיט' הרמב"ם בסי' ר"ט דאזלינן בתר כוונה. אלא אפילו לדידן דהרי פסק המג"א בסי' תפ"ט ס"קיב. והסכים עמו החק יעקב שם ס"קיט דאם בירך על דעת למנות כראוי וטעה ומנה שלא כראוי ואח"כ סיפר כראוי. א"צ לחזור ולברך. דהרי על מנין זה שמנה לבסוף הי' דעתו וכוונתו. ולא דמי זה לקידוש שסבר שהוא יין. והי' מים שצריך לחזור ולקדש אינו ברכת המצות. אלא כך דינו שצריך לקדש על היין. והרי לא קידש דכל היכא דעשה המעשה שלא כתיקון חכז"ל. צריך לחזור ולעשות וגבי קידוש הברכה עצמה הוא המעשה. משא"כ בברכת המצות דנהי דהמעשה לא הי' כתיקונה. אבל הברכה הי' כתיקונה ולכך כאן שבירך על מצוה. אלא שמתחילה לא עלתה בידו ואח"כ עלתה למה יהא צריך לחזור ולברך:

ואפילו אם נימא שם. דצריך לברך שנית היינו הואיל והפסיק אבל כאן בנידון שלנו. נראה דדמי לגמרי להאי דסי' תרנ"א במג"א ס"קכה דהרי הי' ברכתו על שיעור הדלקה. אלא שאז לא הי' בו שיעור הדלקה. ולכך כשמוסיף אח"כ שמן. וגומר מצוותו הברכה דמעיקרא שפיר עולה לגמר מצותו. ואפילו לפי מ"ש הא"ר בסי' תרנ"א שם לישב דעת האו"ח דסובר דצריך לחזור ולברך גבי לולב שלא הי' בו ערבה הרי ביאר שם דהיינו הואיל ונוסח הברכה על נטילת לולב. א"כ מעולם לא ברך על הערבה עיי"ש. אבל כאן שבירך להדליק וגמר מצוותו בהוספות השמן נראה דלכ"ע אינו צריך לחזור ולברך כן נראה לפי ענ"ד:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה