מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה שכז
יצו ה' את הברכה להרבני המופלג בתורה כש"ת מוה' מרדכי ליב קליין נ"י בק"ק מיקלאש:
זה איזה שבועות קבלתי מכתבו וע"ד אשר יצא מעלתו לדין בדבר חדש לומר דלמ"ד אין נשים סומכות רשות. ופרש"י ריש פרק המוציא תפילין דאית בי' משוה בל תוסיף. ורצה מעלתו נ"י לומר דלדידי' אסור לעשות מספק כגון לכסות דם מספק וחילו משאגת ארי' סי' ק"ה. שכ' לפרש הא דפריך בפ"ק דחגיגה על דממעטינן מזכורך טומטום. ופריך איצטרך קרא למיעוטי ספיקא ופירש השאג"א הואיל וספיקא הוא. א"כ אסור משום ספק בל תוסיף כדאמרינן גבי מתן אחת במתן ד'. ליתן מתן ד' עובר על בל תוסיף. וה"נ כן. ומזה למד דהה"ד לענין שאר ספיקות ובאמת אין הנידון דומה לראי'. דבלא"ה דברי השאג"א תמוהים איך אפשר דדבר שהוא ספק והא אסור משום בל תוסיף הרי כתב הריטב"א בסוכה דף ל"א וכ"כ הש"ג בר"ה וכן כתבו שאר פוסקים דמה שעושה משום ספק לית בי' משום בל תוסיף דהרי אינו עושה רק מספק. וגם א"א לומר דיהא בו משום ב"ת דהרי הדין דמשום ספק צריך לעשות. א"כ אינו מוסיף על דברי תורה אלא דכך הוא הדין תורה:
ותו קשיא דהרי בהדיא אמרו בחולין דף פ"ז ע"ב. דר' יוסי דן דכוי אין מכסין דמו ביו"ט מק"ו. כיון דאין וודאה דוחה שבת ק"ו דאין ספיקה דוחה יו"ט. ואמרו לו תקיעת שופר יוכיח דאין וודאה דוחה שבת וספק איש ספק אשה דוחה. ואמרו שם דר' יוסי לטעמי' דסובר נשים נמי תוקעין דנשים סומכות רשות ומינה דתנא דאמרו לו סובר אין סומכות רשות ואפי"ה ספק איש ספק אשה תוקע ודוחה יו"ט. וא"כ מבואר דאפילו למ"ד אין סומכות רשות. היינו בדליכא ספיקא אבל מספק עושה וקשיין דברי השאג"א:
ונראה דבאמת גם האי דנתן ד' במתן א' דאסור ליתן מ"ד משום בל תוסף ק' להבין. דאפילו אי אמרינן דב"ת לא בעי כוונה לכוון בכוונה הפכיות. וכבר הביא זה בפמ"ג בא"ח בפתיחה כוללת שלו ח"א אות ל"ט וכ' דצ"ל דהא דאמרי' דאם עושה בלא בכוונה. לא מקרי ב"ת היינו אם אינו מאגד ומקשר דבר שמצוותו עם דבר שאינו מצוה אבל אם מחברן בדבר שצריך אגוד. ה' חוטין בציצית ה' מינים בלולב. אע"ג דאינו מכוון להוסיף מ"מ הא מוסיף הוא וה"נ כיון דהמתנות צריכין להיות על המזבח ובמזבח אגודים יחד הוי כאגודים ומחוברים ומכאן למד השאג"א דה"ה בראי' בעזרה דצריך כל זכורך לבוא בעזרה והעזרה מחברן ואם יבואו נשים או אפילו ספק כגון טומטום אסור משום ב"ת דכלם יחד מאגד ומחבר דבר שבחובה בדבר רשות כמו שביארתי בהערותי למנין המצות וכל זה התם. משא"כ בכיסוי הדם מספק בוודאי רשאי ומחוייב לכסות גם למ"ד אין נשים סומכות רשות.
ורק על דרך הנ"ל. אפשר להבין דברי הרא"ש בהלכות קטנות בהלכות תפילין הובא בטו"ז באו"ח סי' ל"ד. שה' דמותר להניח ב' זוגות תפילין דרש"י ור"ת ומכוון דאותן שאין מצוותן יהא לשם רצועות. וכ' דב"ת אינו אלא אם עשה חמש פרשיות וכ"כ הטור בסו' ל"ד וקשה הא הטור כ' בסימן תרנ"א דדווקא אם מכוון להוסיף עובר וכמ"ש המג"א בסי' תרנ"א ס"קכז דאפילו בזמנו בעי כוונה לדידן דמצות צריכות כוונה ואפילו לפי מ"ש הא"ר שם בס"קלח לדעת הרא"ש מ"מ אם מכוון להיפוך אינו עובר. וא"כ כיון שמכוון שיהא הבית האחר לשם רצועות א"כ לכ"ע אינו עובר על ב"ת. ועכצ"ל כיון דמחבר יחד אפילו בלי כוונה עובר על ב"ת וכדי שלא תימא דהראש מחברן. ע"ז כ' הרא"ש והטור דזה אינו. אלא דוקא אם עשה ה' פרשיות ומחברן עובר אפילו בלא כוונה על ב"ת דאסור לחבר חובה בנדבה או משום דאינו רואה את האויר וכדאית' בסנהדרין דף פ"ח אבל אם אין מחברן אפילו שניהם בראשו בפעם אחד. מהני כוונה הפכיות לכל הפחות ועכ"פ הוא הדין בנידון שלנו כיון שאין חיבור וודאי לכ"ע רשאין מצד ספק לכסות כמו שהוכחתי.
וגם. לפי סברתו נראה ג"כ דאין דמיונו עולה יפה. דעד כאן לא קאמר השאג"א אלא בדבר שהוא באמת מצוה והמעשה שלו מוכיח שהוא מצוה כגון הנחת תפילין או ראיית פנים וקרבן בעזרה שהוא מעשה המצוה איכ"ל דאפילו מכוון שלא לשם מצוה לא מהני. כיון דהמעשה מוכיח שהוא עושה מצוה דברים שבלב אינם דברים לבטל הוכחת המעשה. אבל במכסה דם בהמה איזה מעשה מוכיח יש שעושה מצוה. דאולי לנקר חצרו הוא עושה ואפילו אי ברה"ר הוא מכסה. עכ"פ אינו מוכרח דכוונתו למצות כיסוי. ובכה"ג אזלינן בתר מחשבתו ואם אינו מכוון למצותו לכ"ע אינו עובר על ב"ת וא"כ אם מכסה רק משום ספק ואינו מכוון להוספה לית בי' משום ב"ת. דהרי המעשה וחלקיו דהיינו דם הבא מעלמא מבהמה. אינו דומה לדם חי' ועוף. ולכך מסתמא מותר דברי ידידו הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע: