מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה שיג
ב"ה יום ד' לס' נצבים וילך תרל"ח לפ"ק חוסט יע"א:
כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר. אצילי בני ישראל ראשים וטובי קהל יח"ס יקרי רוח ובעלי מדע איש ואיש כפי מדרגתו ומנהלי העדה דק"ק בערעגסאז יע"א ה' עליהם יחי':
תמיה גדולה נשגבה בעיני שקהלתכם שהיתה מאז לקהלה קדושה ולשם ולתפארת. איך לפי הנשמע נהפכה ללעג ולקלס הלא למשמע אוזן דאבה נפשי ונפשות כל שלומי אמוני בנ"י. שריקים ופוחזים ובני בלי שם יחציפו להמרות'. נגד הרב הגאון הגדול המפורסי' מוה' אברהם יהודא הכהן נ"י מרא דאתרא המפורסי' במקהלות בני ישראל וליקח חזן להתפלל בביהכנ"ס בלי רצונו רצון יראי ה'. וגם לעשות עוד דברים דברי שוא והבל וליקח להם דיין ככל אשר בחרו ולא יבשו ולא יכלמו לאמור מי אדון לנו ולא יראו ולא יפחדו לצער את הרב הגאון הגדול מרא דאתרא. ולא יחושו שעי"ז הם מבטלי' אותו מתורה ועבודה ולהכאיב את לבו ובריאתו. ואם אמנם שמסתמ' כל מי שיש יראת שמים בלבו וריח תורה לא ילך להיות דיין בקהלה של הרב בלי רשותו ולהסיג גבולו ולא יבא איש אשר אין עז פנים לשרת בקודש בלי רשות הרב מרא דאתרא. ואיך יוכל לפתוח פיו בימים הקדושי' ולומר אבא בחיל להתיצבה וגו' ולא ימיס לבו בקרבו שלא יאלים פיו. מכל מקום הרי אמרו חז"ל בעיקבא דמשיחא חוצפא יסגי'. ולזאת החיוב על ראשי הקהל וטובים ושאר יח"ס לעמוד בפרץ בכל מה שאפשר נגד אנשים רעים וחטאי' לה' לסלק מאת הרב הגאון הגדול דקהלתכם כל צער יגון ואנחה. ולהעמיד האמת והתורה והאמונה על מכונו כמאמר הנביא לכו ונתחזק בעד עמינו ובעד תורת אלקינו ולהעמיד כבוד הקהלה ויראת שמים ותורה כמו שהיתה מאז ומקדם ולגור מפני יום הדין הבע"ל. וה' יסייע לכם ומחי' חיים יתן לכם חיים טובים ארוכי' ולשלום ולכל השומעי' לקולינו דברי השוחר טובתכם והדורש שלומכם הק' משה שיק מברעזאווע:
בענין הנ"ל
יצוה ה' את הברכה חיים ושלום וכ"ט לכבוד הרב וכו' כש"ת מוה' משה אהרן נ"י אבד"ק קאסאן:
הנה זה כמה שבועות אשר כתבתי למעלתו נ"י שלא יהי' מחזיק במחלוקת שלא יבא לבערעגסאז. לדיין ואפילו אם ירצה בו הקהל אם הרב הגאון הגדול דשם נ"י אינו רוצה ואסור להסיג גבולו וכבר נאמר לאו מפורש לא תסיג גבול ריעך. וגם כתיב ארור מסיג גבול רעהו ובארור בו שבועה וחרם או קללה ח"ו ולמה יעמיס כזה על נפשו והבוטח בה' חסד יסובבנהו וישלח פרנסתו בהיתר ולא באיסור וכבר הארכתי בזה במק"א שהוא עון פלילי.
ועתה שמעתי שמעלתו מוכן לנסוע לבערעגסאז בלי שום שאלה ושום הסכמת תלמידי חכמים וגאוני הדור יצ"ו וכאלו כל דאלים גבר. ואני לא האמנתי עליו שיעשה כזאת. ואני מתרה בו עוד הפעם שחלילה וחס לא יסיג גבול הרב הגאון דבערעגסאז נ"י. ואם לא ישמע לדברי' האלה אזי יאסרו הרבנים הגדולים את הוראתו וכדי בזיון וקצף. ודברים כאלה צריכים להביא לפני בד"צ והרי הקב"ה מגלגל פרנסה בהיתר ולא באיסור וכי אין לו אמונה ובטחון בה' לבנות ביתו בעולה.
דברי הכותב בצער ולמען חילול השם דברי הד"ש:
הק' משה שיק מברעזאווא:
העתק מ"ש ידידי הרב הגאון הצדיק האבד"ק סיגעט שליט"א בענין הנ"ל:
נתתי אל לבי לעיין בענין דברי ריבות אשר בשערי בערעגסאז כי קרובי האיש הרב ר' משה אהרן מקאסאן שמו פניהם אליו לתת על שכמו המשרה להיות שם דיין ומורה במרד ובמעל נגד דעת רבם הגאון הצדיק נ"י אב"ד דקהל עדתם שאינו רוצה בו בשום אופן לאשר הוא מחרחר ריב ומדון וע"פ היה כל הריב וכל הנגע בקורות בתיהם כי זה דרכו בערב הוא בא ובבקר הוא שב. ומידו היתה זאת הבערה לחלק יצאת ולא יכלו לשבת יחדיו:
ואני הקטן ואתי גדולי הדור הגאונים המפורסמים שרי הפרתמים מחוסט ומאונגוואר. כבר מיחו באנשי העיר ההוא. ובו בהרב הנ"ל בפרטיות מפי הכתב ומפיהם לבל יעשו ככה ולא יוסיפו לענות את הגאון הנ"ל. ולא יכניסו צרה בהיכלו. והרב הנ"ל השיב לו כ"פ שלא יבא לשם שלא ברשות הרב בשום אופן.
ועתה לשמע אוזן שמענו כי כבר שכרו דירה עבורו וקרוב הדבר שיבא. וראיתי למי שיצא בכלי קרב נגדם. והערך למעניתו למחות בהן עפ"י הדת הן בענין החזן והן בענין המורה הזה:
ועם לבבי אשיחה. הנה שפתי לא אכלא מלהודיע דבר בעטי אשר מלבד הנאמר שם חלילה וחלילה למנות אותו לדיין ומורה. ובפרט על ענין הכשר היין לאשר סני שמעני' ולא טובה השמועה הנשמע עליו בנתינת הכשר על היין. והרי יש בידי מכתב מכמה אנשים יראים ושלימים ובחותם הקהל מקאסאן והוא מילתא דעבידא לגלוי להראותו לכל בא בחצרותי. וז"ל ליתן לנוכחי התרה ליתן הכשרות על היין מבלי שנצטרך לרב שלנו כי אין לסמוך עליו כלל בענין זה כי מי יאמר לו מה תעשה מי שישלם לו בטוב נותן לו הכשר גם אם יש עליו כמה חששות. ולאנשים הכשרים אף אם יינם נעשה בהכשר גמור אינו רוצה ליתן הכשר. ועוד כותב על יינם למדינת גאליציען שאינם בחזקת כשרות. כמו שאירע פה בעירנו עכ"ל. וגם אני בעצמי ידעתי מעין זה כי הרב הנ"ל היה פה. ואמר לפנינו על סוחר אחד מלינסק מגאליציען. שקנה יין שנעשה ע"י איש שאין לו נאמנות. ונכדי האברך שי' כתב להאיש הזה שהוא מכירו לאדם כשר ונכבד מדוע עשה ככה וכתב להרב הנ"ל ושלח לו הכשר. כי נודע לו שהאיש הנ"ל שעשה היין לא עשה לבדו כי היה אתו עוד אנשים. והאיש מלינסק שלח לכאן הכשר שלו. ונודע הדבר להרב הנ"ל. ע"כ התנצל לפני במכתבו וז"ל האנשים באו אלי ברעש גדול כמעט שלא הפילו הבית עלי וכאשר ראיתי שיש סכנה בדבר צווחתי שאשלח לו הכשר וכן עשיתי עכ"ל. וממנו נשכיל דרכיו:
ומלבד המכתב הזה הנה כן באו אלי מן האנשי' ההם מקאסאן והעידו כן מפיהם גם מבלעדם היה אצלי אנשים סוחרים לא סוחרי יין שאין להם שום מגע במשא ומתן של יין ואמרו כך בפני שאין להרב רמ"א הנ"ל שום נאמנות ולא טובה שמועתו. גם במכתב מא' מגאליציען כתב שהיה בביתו בשבת קודש וראה ממנו קלות דעת בעניני שבת. ואם כי השיבותי להאנשים מקאסאן שאין להעבירו ולפוסלו בשביל מאמרם ורינון בעלמא ובפרט שאפשר שהם נוגעים בדבר. זהו במקום ההוא שכבר נתקבל מאז ומקדם אבל לקבלו במקום חדש ועיקר הדבר להשגיח על היין בענין הכשר ולסמוך עליו חלילה מעשות הדבר הזה כי איתרע חזקת כשרותו:
ומנא אמינא לי' מהא דקיימ"ל באו"ח סימן נ"ג סעיף ד' ש"ץ צריך שיהיה הגון שלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו וכתב המג"א ס"ק זי"ן היינו שלא למנותו לכתחילה אבל אין מעבירן אותו משום זה וכשיצא עליו עתה קלא דלא פסק אפילו יחיד יכול למחות להעבירו ואף שזה איזה שנים שהיה דיין בבערעגסאז כיון שכבר יצא משם למקום אחר זה כמה שנים הו"ל קבלה חדשה כמבואר שם במג"א כל שהעבירהו ועמד כך ימים ושנים ורוצים למנותו הוי עכשיו כתחילת קבלה ואפילו מיעוט יכולים למחות במקום רינון. ועיין בתשובות השיב משה דאיירי שהעבירהו שלא כדת משו"ה בעינן עמד כך ימים ושנים אבל בהוא העביר א"ע תיכף הוי כקבלה מחדש וא"כ הכא שיצא מעצמו משם לקאסאן ובפרט שעמד כך ימים ושנים ודאי אין לקבל אותו מחדש ובפרט שהרב מוחה מלקבלו לדיין ומורה ויש לו לתת טעם הגון שאי' לסמוך עליו כלל לפי הנשמע:
ואיני צריך להביא ממרחק לחמי כי יותר מזה מבואר לענין רב ביו"ד סימן רמ"ו סעיף ח' הרב שאינו הולך בדרך טובה אף שחכם גדול הוא וכל העם צרכים לו אין למידין ממנו. ואם כך בלימוד תורה בשכבר הוחזק למלמד כל שכן שאין לסמוך על הוראתו לקבלו לכתחילה. שהרי דין זה נלמד מהא דפרק אלו מגלחין דאמרו מה דכתיב שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו אם דומה למלאך יבקשו ואם לאו אל יבקשו וכו' ועיי"ש בש"ך. והאי קרא נאמר בכהנים בני לוי המורם הוראה בישראל וע"פ כל ריב וכו' כדכתיב יורו משפטיך ליעקב וכן מבואר שם בחדושי אגדות של זקני מהרש"א בחגיגה פרק אין דורשין דף י"ב ע"ב ואל יבקשו היינו הוראה. ואף דבגמרא איירי במי שעשה דבר שחייב נידוי היינו שם המעשה כך היה שהיה חייב נידוי והיו מסופקים אם לנדותו כדקאמר היכי ליעבד לשמתיה צרכים לו רבנן וקפשיט מהא דאם אינו דומה למלאך אל יבקשו תורה מפיהו ממילא לא צרכים לו ע"כ שמתיה. אם כן נשמע מזה כמ"ש הטור והמחבר דאם סני שמעני' שהולך בדרך לא טובה אין למידק ממנו ודו"ק בלשונם שלא אמרו שהולך בדרך רעה כי אם לשון הטור שהולך בדרך לא טובה ולשון המחבר שאינו הולך בדרך טובה אין למידין ממנו ואין לך הולך בדרך לא טובה יותר מהרב רמ"א הנ"ל לפי הנשמע כנ"ל:
ובשגם שהוא מחזיק במחלוקת של אותו המקום והוא המחרחר ריב ומצה ומריבה בעיר הנזכר עם הגאב"ד שם ועובר על לאו ולא יהיה כקרח וכעדתו. שבכלל זה שלא להחזיק במחלוקת עיין בספר מצות השם בלאוין לרמב"ן. וכש"כ אחר שהזהירו אותו גדולי ישראל לבלי לבא בעיר הזאת להורות שלא ברשות הרב הגאון נ"י ואסרו הוראתו שם ודאי הדין עמהם. כי אם בכל אלה לא יטה אוזן ולא ישמע לדבריהם ויעלה ויבא להעיר הנ"ל בלא רשות הרב אין לך אפקרותא ועזות מצח יותר מזה. ומשפטו חרוץ בחו"מ ברמ"א סימן י"א סעיף א'. לכן אזי חלילה וחלילה לשום בר ישראל הקרובים והרחוקים לסמוך על הוראתו:
ואם ישמעו אנשי העיר הנ"ל ויחדלו ויסורו ממנו מלקבלו לשם מה טוב. ואם לא יאבו שמוע אזי כל בר ישראל הרחק ירחיקו מיינם וממאכלם ומשתיהם הרחק כמטחוי קשת. לבל יפלו ברשת. והשומע יתברך בברכה המשולשת ובעה"ח יום ד' ב' דר"ח כסליו תרל"ט לפ"ק סיגוט:
יקותיאל יהודא טייטעלבוים אבדק"ק סיגוט והגליל:
תשובה על הנ"ל
בעזה"י יום ו' עש"ק תולדות תרל"ט לפ"ק חוסט יע"א:
החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגאון הגדול המפורסם בוצינא קדישא חסידא ופרישא שלשלת היוחסין. כש"ת מוה' יקותיאל יהודא טייטלבוים נ"י האבדק"ק סיגוט יע"א:
מכתבו הטהור קבלתי אתמול וראיתי מש"כ הדר"ג נ"י על הרב דקאסין מוה' משה אהרן. אם אמנם אני לא שמעתי מאנשים דעלמא. נאמנים עלי דבר הדר"ג נ"י. ואין דבריו צריכין חיזוק. כי בוודאי איש כזה. אין רשאין לקבלו בקהל עדת ישראל. להיות דיין כמו שהארך הדר"ג נ"י. דהיינו כיון שיש עליו לישנא בישא. ולעז הרבה בכמה ענינים. וקי"ל באו"ח סימן נ"ג ולכתחילה אין מקבלין אדם שיש עליו קלא בישא. ואפילו יחיד יכול למחות:
ואני לא באתי. אלא אפילו שאם יברר הרב ההוא שהכל שקר. ושונאים אפקיהו קלא. שהרי לא בפניו קבלו העדות. אפי"ה נראה לי פשוט שאין לקבלו בלי רשות הרב. כדאיתא בברכות דף נ"ה ע"א דאין ממנין פרנס על הציבור אא"כ נמלכין קודם עם הציבור. ומביא ראיה מקרא. דאמר משה לב"י ראו קרא ה' בשם בצלאל וכו' אמר משה אם לפניך הוא הגון לפני לא כ"ש. אמר לו אעפי"כ לך אמור להן. ואמר לישראל הגון עליכם בצלאל. אמרו לו אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון לפנינו לא כ"ש עיי"ש מבואר מהגמרא. דת"ח שמתמנה על הציבור. צריך להיות מרוצה מקודם להגדול שבצבור. ואח"כ מהני לו מה שהציבור מתרצים בו. ואני אמרתי להסביר. דלמנות פרנס על הציבור. בעינן שיהיו בפרנס ההוא. ג' דברם. א' שיהא ירא ה׳. ונהי דזה יודע הקב"ה בעצמו. מ"מ בכל התורה כולה אזלינן בתר חזקה. וכל דלא איתרע חזקתו. יכולין לסמוך. והשנית צריך הפרנס ההוא להיות בן תורה. וחכם בחכמת התורה. כדי שיעשה כל הדברים. עפ"י דין תורה. וממילא לענין הוראה צריך שיהא לו שכל ישר כדי שידמה מלתא למלתא וכיוצא בזה. והשלישית צריך להיות להפרנס שממנים אותו על הציבור שיהא אדם ישר. ולא בעל מחלוקה. ולא בעל שאר מדות רעות. וכיוצא בזה:
וזה נראה כוונת וטעם של גמרא הנ"ל. שצריך למלוך עם גדול הציבור דהיינו שהגדול בין יבין בפרנס המתמנה אם הוא ת"ח ויודע ולאו דווקא משה רק כל ת"ח מצינו שנקרא משה ואני שמעתי שהרב הנ"ל ר' משה אהרן אינו בר הכי: וגם מה שצריך להמלך בציבור על שאר מדותיו. בזה וודאי אין קרובים נחשבים כמו בכל דבר שצריך לדון עליו דקרוב דעתו קרובה אל הנידון וא"כ צריכין להמלך עם הציבור שאינם קרובים לו ועכ"פ הרב שהוא במקום משה אם הוא אינו מסכים. בוודאי אין רשאין לקבלו. (ואעפ"י שאמרו חז"ל שאין למדין הלכה מדברי אגדה היינו בעלמא אבל הכא הוא מידי דסברא: וסברא דאורייתא הוא כדפריך בעלמא סברא הוא. אנא שסמכו ג"כ אקרא דכתיב באורייתא) ומלבד הטעם הזה שצריך שיסכימו הרב ונבוני הציבור כלשון הגמרא בלשונה הציבור נראה פשוט בעיני שאסור לו להרב מקאסין לבוא לבערגסאז דהרי קי"ל באו"ח סי' תע"ב סעי' ה' דת"ח מופלג בדורו אעפ"י שלא למד ממנו כלום חשוב כרבו והדגו"מ שם כ' דדינו כרבו לכל הדברים וביו"ד סי' רמ"ב בתחילתו קי"ל דאסור להורות בלי רשות רבו והמורה והדורש בלי רשות רבו הוא כחולק על השכינ' וכיון שחולק על השכינ' בוודאי אסור לשמוע הוראתו והשומע כמסייעי' עוברי עביר':
וכל ת"ח המכירים את הרב הגדול הגאון המובהק מוה' אברהם יהודא הכהן נ"י. העידו שהוא תלמיד חכם וגאון גדול ומופלג בדורו וא"כ המורה בלא רשותו וקובע ביה"מ בלא רשותו בפ"ע הוא כחולק על השכינה ואסור לשמוע הוראתו והוראתו אסורה. וכל זה כתבתי אם אין בו חשש חסרון שמחסר פרנסת הרב נ"י ואין חשש משום חסרון כבודו אבל לפי הנראה יש בו חשש משום חסרון כבודו וחשש חסרון ממונו וכבר ביאר מרן הגאון בעל חת"ס בתשובת חיו"ד סי' ר"ל לפרש דברי רמ"א בסוף סימן רמ"ה דאסור לשום רב לבוא בעיר שכבר יש שם רב שקבלו עליהם הקהל והמחסר לו הוי כגוזל (ואע"ג דהרב מקאסין הי' דר שם בתחילה מ"מ מעשים בכל יום. דאם נוסע הרב מקהלתו. שוב אין לו שום זכי' בקהלה ההוא. כמו שביארתי בחו"מ סי' קע"ו עיי"ש. ול"ד למאי דאית' מפורש בכתוב בפ' תולדו' דנשאר לאברהם זכות בהבארו' אע"ג שנסע ועקר אהלו משם. למקום אחר התם שאני דזה הי' קנינו. ואין יאוש ומחילה לקרקע כמ"ש הש"מ וכדאיתא בחו"מ סי' רמ"א) ואפילו אותן שלא היו חתומין על כתב הרבנות שלו מ"מ שתיקתם הוי כהודאה:
ומה שפקפק בזה הגאון מצאנז זצ"ל בספרו דברי חיים בסי' צ"א דאינו מועיל הבטחה דהוי דשלב"ל ולא קנין וכבר השיגו האחרונים ע"ז דגבי רבנים א"צ קנין כמ"ש רמ"א סי' כ' והרא"ש כלל ו' סי' י"ט וסי' כ"א ולהרא"ש הטעם משום סטימתא ולי נראה עוד טעם מאי דקי"ל בחו"מ סי' קע"ו ס"קג. דגבי פועלים לדעה השלישי' אפילו דבר שלב"ל קונין בלא קנין הואיל ורוצה ליהנות מקנה ולדעה ההוא אמרתי סמך מן התור' מפרשת שופטים שקורא הכתוב המשמורת שהתנו טול אתה בשבתך ואני בשבתי. קרא לי' התור' מלבד ממכריו על האבות הרי שנקרא מכר וה"נ איכ"ל דגבי רב וציבור. הואיל ורוצים ליהנות מקנים ועוד דאפילו במידי דכבוד אמרינן בירושלמי ס"פ הניזקין דמקרי חזקה ומכל הסברות הנ"ל. נרא' לפי ענ"ד ברור דאסור להרב מקאסין לבוא לבערעגסאז להיות דיין שם בלי רשות הרב הגאון נ"י דשם מלבד טעמי' דהדר"ג נ"י כמו שביארתי יהי ה' עמנו ואל יעזבנו ואל יטשנו והדר"ג נ"י יתפלל בעדי. כי אני חלוש מאוד דברי ידידו הדו"ש החותם בברכה משולשת. הק' משה שיק מברעזאווע: