מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רצ
שיל"ת חוסט יום ד' אב תרל"ג לפ"ק:
בימי אנחה יתן ה' ברכה והצלחה ורווחה להרב המופלג הדיין המצויין בהלכה מוה' אברהם נ"י גרינבורג דיין בקהל ארטודוקסין במישקאלץ.
מכתבו קבלתי ושם נאמר לחוות דעתי לאשר בקהלתו ושאר גלילות אשר שם חולי הקאלרע שולטת המקום יעצור בעד המשחית האיך יתנהגו בת"ב וכבר הי' לנגד עיניו דברי מרן הגאון זצ"ל בחת"ס ח"ו סי' כ"ג. ובחאו"ח סי' קנ"ז. ובס' ברכ"י בסי' תקס"ו וביקש לשמוע דעתי. הנה כבר כתבתי למקום אחר (בתשובה הקודמת) דאם הרופאים. אומרים דיש חשש סכנה להתענות בוודאי צריכין לשמוע דבריהם וכמ"ש מרן זצ"ל סי' כ"ג הנ"ל ובלא"ה איתא כן גם במג"א סי' תקע"ו. מיהו אינו מותר לאכול ולשתות אלא מה דצריך לאכול ולשתות. להעביר החשש סכנה. לפי אמירת הרופאים דאע"ג. דכ' בש"ע סי' תקנ"ד סעי' ו'. דחולה א"צ אומד. דבמקום חולה לא גזרו וממילא א"צ לאכול פחות פחות מכשיעור אבל יותר ממה שצריך. לסלק החשש אסור וכן מבואר מדברי מרן זצ"ל בחת"ס סי' קנ"ז. ולא שייך כאן התרה עפ"י ג'. דעד שיעור הזה לא גזרו וליותר מזה לא מועיל התרה וכן כל שאר עינויים רחיצה וסיכה ואינך וכל עניני אבלות. והגין בהברואים ותפילין וציצית כשאר ת"ב דאין בזה משום סכנה ולא משום ביעותותא:
אמנם אם אין עשרה שהתענו הדין לענין קריאת ויחל. כ' מרן זצ"ל בסי' קנ"ז. דצריך עיון ובסי' תקס"ו ובאחרונים לא נראה כן מיהו באמת מרן זצ"ל לא כתב אלא לענין קריאת ויחל אבל לענין אמירת ענינו בין גואל לרופא לא אמר דהרי גוף הסברא הובא בב"י סי' תקס"ה בשם הכלבו. ובש"ע שם סי' תקס"ה. סעי' ג' ואפי"ה ס"ל דאין רשאין לומר אלא ביום צום התענית ורמ"א כ'. שהמנהג שלא לומר כלל. א"כ מבואר דגם בת"ב אין אומרים משום חשש בולמוס אפילו בלשון התענית הזה וא"כ לפי המנהג. אם לא התענו עשרה אין לומר אפילו בשומע תפלה ביום צום התענית אלא שבס' ברכ"י הביא בשם תשובת מהר"מ חביב דאפילו יש ו' או ז' שהתענו יכולים לקבוע ברכה ותשובה זו אינה בידי וקשה להבין ועיין בטור בשם הרא"ש שכ' דכאן אין נפ"מ בז' וא"כ ממנ"פ אי ס"ל כדברי מרן זצ"ל. שגם האינם מתענים מחוייבים באותה ברכה. דהיום הוא שנתחייב בברכה זו. א"כ אפילו כלם לא התענו ואי ס"ל דהיום אינו מחייב אלא שהציבור הם קובעין ברכה זו. א"כ ליבעי עשרה כמו שכ' הטור וצריך לומר דבוודאי ס"ל דהיום הוא שנתחייב אך כיון דהציבור לא התענו: ועשו אותו כיומא דעלמא בטלו חיובא דיומא. ואי אפשר להם לומר: יום צום תעניתינו אלא א"כ יש רוב מעשרה המתענים וכיון דרובא מהנקראים ציבור התענו הוי ככל הציבור דרובא ככולו ושאר חיובא דיומא:
ולכאורה נראה ראי' לדבריו דהרי בסי' תקס"ה. איתא אפילו אם חיישינן שמא יאחזנו בולמוס מ"מ שליח ציבור אומר. דמ"מ ישאר מהקהל מתענים. וקשה אמאי בציבור שהם רק עשרה. למה יאמר הש"צ למנהגינו שביחיד חיישינן שמא יאחזנו בולמוס. אבל אי אמרינן כדברי הברכ"י י"ל ממנ"פ. אי מיירי שהם קבעו לעצמם ת"צ כיון דהם ידעו בנפשייהו ועכר"ח אמודי הוא דאמדו נפשייהו והרי קי"ל אפילו יחיד דאמיד נפשי' שיוכל להתענות. אומר ענינו ואי מיירי בא' מד' צומות דמוטל החיוב עליהן להתענות שוב איכ"ל דסגי בכה"ג כשישארו ו' או ז' ועכ"פ באמירת ענינו: נראה דווקא ביש ו' או ז' שהתענו כדין יוכלו לומר ענינו בין גואל לרופא. אבל אם אין כאן כמנין זה. לא יאמרו למנהגינו אפילו בשומע תפלה. אפילו בלשון יום התענית הזה. כמו שאין היחיד אומר בשחרית. וכל זה לענין תפלת ענינו אבל לענין קריאת ויחל. אפשר דאכתי איכ"ל כספיקו של מרן זצ"ל. ולכאורה יש להביא ראי' מלשון הש"ע בסי' תקס"ו דבסעי' ב' כ' גם לענין ויחל ובסעי' ג' לענין עשרה לא הביא כלל קריאה. ואפשר משום דלענין קריאה. י"ל כצ"ע דמרן זצ"ל:
מיהו נראה לפי מנהגינו. דיחיד אפילו בת"ב. אינו אומר בשומע תפלה אפילו בלשון יום התענית. משום חשש בולמוס וע"כ דס"ל דאם אינו מתענה אפילו באונס אפילו בט"ב לא מקרי תעני' וא"כ לדידן בכה"ג. אין קורין ויחל במקום שאין אומרים ענינו. אמנם נראה אם אכלו פחות מכשיעור ושהו בנתיים כשיעור שכתב המג"א בסי' תקס"ח ס"קב דלא איבד וכו'. וכן הסכים בא"ר שם. אלא שהביא דעת האומרים. דבשתי' אין השיעור בכמלוא לוגמיו ובס' ברכ"י הסכים ג"כ כהמג"א ולכאורה קשה הא מדרבנן הוי ח"ש ככולו. וא"כ מדרבנן לא התענה והרי צריך להתענית מדרבנן מיהו כבר ביאר הריב"ש בסי' רפ"ז דנהי דבשעת אכילת הח"ש עשה איסור מ"מ תענית ביתובי דעתי' תליא. וכיון דלא מיתבא דעתי'. הרי התענה. וא"כ נראה דבכה"ג. שפיר יוכלו להתפלל תפלת תענית ולקרוא ויחל אם יש עשרה שנזהרו בזה. כן נראה לפי ענ"ד והכלל שאע"ג שבוודאי שבמקום חשש שום סכנה לא גזרו רבנן. וכמו שביארתי הכל למעלה. מ"מ אין ראוי להכריז כזה. אף שהוא מותר אבל ההכרזה אינה ראוי' עיין במג"א סי' קי"ד ס"קה וק"ל וממיל' יתפרסם הדבר. דחברא חברא אית לי' וה' ישלח דברו במהרה וירפא את כל חולי ישראל ויעצור המשחית. וירחם ויגן ויושיע לעמו מהרה יהי ה' עמו. ותחז בציון עינינו בכי"א. דברי ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: