מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רפ
עוד להנ"ל:
ומה ששאל אותי עוד בעובדא שאירע דלישראל אחד נאסרו בפסח כל כליו. ע"י משהו חמץ והי' צריך ליקח כלים חדשים בכה"ג אי רשאי לטבול. דמשום מתקן ומשום שמא ישהה לא שייך דהוי כמו נטמא ביו"ט דשרי. ואי משום שמא יעבירנו. או משום שמא יסחט הוא מלתא דלא שכיחא ובמלתא דל"ש. הרי לא גזרו בי' רבנן וא"כ הי' מותר לכ"ע. או אפשר לומר כיון דאפשר לו בתקנה שכ' המרדכי והובא בש"ע שם והוי כדבר שיל"מ ואפי"ה צדד לומר דמותר משום דאיכ' ס"ס. דהא לקח הכלים רק במשיכה, ומשיכה מנכרי הוי ספיקא דדינא. א"כ איכא ס"ס. אי רשאי לטבול וכו' עכ"ל בקצרה.
ואני תמה על גוף הדבר אפילו אם לא הי' אפשר לו ולא הי' יכול לשאול לו כלים על יום א' או ב' ימים מישראלים מ"מ כיון דקנה כלי חרס מגוי בלי דמים. ע"כ דהגוי נותן לו בהקפה. והאמין לו על הדמים וא"כ הפוכי מתרתי ל"ל. הרי הי' יכול לשאול מהגוי ההוא הכלים הללו ולהבטיח להגוי כי אחר יו"ט יקנה ממנו אותן הכלים. ואין אני יודע מי התיר לו זאת לקנות כלים ביו"ט והרי קנין ביו"ט אסור וכו' וא"כ הרי עיקר ההיתר לרבא בניטמא ביו"ט. הוא מטעם שכ' המפורשים משום דהוי כמכשירי אוכ"נ שא"א לעשותן מעיו"ט דשרי. וכ' המג"ח בסי' תקו"ט ס"קג דאם יכול לשאול מאחרים. הוי כמו מכשירי אוכ"נ שאפשר לעשותן מעיו"ט ואסור ולרבא נראה דאפילו במלתא דלא שכיחא לא התירו בדבר שהוא מתקן כדמוכח מדברי רש"י. בסוגי' ההוא שם ביצה דף י"ח. שפירש על שנטמא בוולד הטומאה דשרי משום דלא מקרי תיקון. וכבר כתבו המפורשים מהרש"ל ומהרש"א דזה קאי אליב' דרבא ולכך הוכרח רש"י לומר דלא מקרי מתקן דאי רק משום דהוא מלתא דלח שכיחא לח הי' שרי לטבול דתקנה אסור אף בדבר דלא שכיחא דמתקן מנח הוא גזירה כוללת:
או משום דס"ל כמו שהביא המל"מ ספ"ד ממלוה ולוה בד"ה ועוד כ' הטור וכו' בשם מהרד"ך דדווקא בגזירה אמרי' דבדבר דלא שכיח לא גזרו. משא"כ בתקנה לא אמרינן דבמלתא דל"ש לא תיקנו ויהי' איך שיהי' מוכח דסברת מלתא דל"ש לא גזרו לא מהני במסלק חת האיסור. דהוי כמתקן. ונהי אפילו נימא. דדבר שבידו לסלק האיסור במעשה מקרי דשיל"מ יעויין בש"ך בסי' קי"ב ביו"ד מ"מ כאן כיון דגם אם נותנו לגוי הוי איסור לדעת המג"א ומה לי האי איסור או האי מ"מ לפי הנ"ל כיון דאפשר בשאלה לא הותרו מכשירין וא"כ לרבא אסור ולרבא לא מהני הטעם. לפי שהוא מלתא דלא שכיח וכנ"ל:
ובלא"ה יש לומר כיון דקודם שנאסרו לו הכלים. הי' אסור לו להטביל כלים חדשים. באופן הנ"ל. א"כ שוב איכ"ל דאמרי' כיון דקודם הי' אסור אסור לו גם אח"כ לפי דברי הרמב"ן כמלחמות בריש ביצה. שכ' דלעולם יש יותר לאסור את ההיתר משום האיסור. מאשר נתיר האיסור משום ההיתר ומה שאמרו הואיל ובשבת שרי ביוה"כ נמי שרי הוא משום מצוה דטבילה. ולא רצו לבטל כמה טבילות של מצוה בשבתות הרבה שהם תדירים מפני חשש ריחוק של יום אחד של יוה"כ והותר הכל מפני שאין גוזרין לחצאין. ומלשון הרמב"ן שם משמע דלענין טבול אמרי' הואיל ואסור הוא לאחר טבול. ה"נ הוא אסור לפני טבול וזה צ"ע ולא קי"ל כן ונהי דאיכ"ל הטעם לדינא משום דבאמת מדינא אף לאחר הטבול שרי כיון דאינו פולט איכ"ל דכוונתו לבלוע ולא לרפואה ועכ"פ לדברי הרמב"ן. דאמרינן הואיל לאיסור ה"נ י"ל כן ולכך נראה. דגם בכה"ג אין להתיר לטבול ע"י שבאו לידו. ע"י קנין הוא עצמו גרם האיסור להשתמש בהן והוי כעין מים בכלי עץ דכ' התוס' משום שהוא עצמו גרם הטומאה ואפי' ס"ס אין עושין בידים וא"כ גם הדין הזה אעפ"י שיש בו לצדד. מ"מ נראה דדינו כמו כל טבילת כלים ביו"ט דאסור כן נראה לי לפיענ"ד. ואחתום בברכה המשולשת הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: