מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רסח
עוד להנ"ל:
ואשר העיר עוד מעלתו במכות דף ט"ז ע"א אמרינין אי דקטלי' קים לי' בד"מ ומאי קושיא הא מושכחת לה שהיתה טרפה ניכרת מבחוץ. וקיימ"ל דהורג את הטרפה פטור ממיתה. ולכך חייב מלקות. ומכח זה נסתפק מעלתו ני' הואיל ואיכא עונש בי"ש. דהנוב"י ח"ב בחח"מ סי' נ"ט אוסר להרוג טריפה. להציל איש בריא ולפיענ"ד פשוט בטרפה שפטור מן העונש. א"א ליפטר משום קים לי' ב"מ דאפילו מיתה ביד"ש. אינו פוטר כמו שפסק הרמב"ם בפ"ד מחובל ומזיק ובכתובות דף ל' לרבא אפילו לריב"נ אינו פוטר מיתה ביד"ש מכ"ש הכא. דאנן קיימינן לר"י ור"י אפילו חייבי מיתות בלא התרו בהן. ס"ל בכתובות דף ל"ד ע"ב דאינו פוטר ואע"ג דלמסקנא מסיק דפוטר היינו בהקיש דמקיש מכה אדם למכה בהמה כמבואר שם וזה קאי באדם שאינו טריפה. אבל באדם טרפה דלא משכחת בי' מיתה ולא מיירי בי' קרא אינו פוטר וראי' ג"כ לזה מדברי המל"מ בפ"ג מגניבה דין ו'. דגבי שליח המשלח לד"ע ביד"ש חייב ואפי"ה אינו פוטר וזה פשוט ואינו צריך לראי':
אמנם מאי דקשיא לי' למעלתו. לכאורה אמינא דכבר האריכו התוס' בריש אלו טריפות ובזבחים דף קי"ו ובשאר דוכתי בדעת ר"ת דאדם דאית לי' מזלא ליכא למילף מטרפות דבהמה עיי"ש והפליתי סי' ל"א ס"קה האריך ליישב דבריו וגם מרן החת"ס זצ"ל בחת"ס סי' נ"ב דרך בדרך הזה. ותמהני עליהם. שלא הביאו דברי הרמב"ם בפ"ב מהלכות רוצח דין ח'. שכ' בהדיא דהורג טריפה פטור. היינו שידעינן בי' שהוא טרפה ויאמרו הרופאים. שזו המכה אין לה רפואה באדם וימות בה יעויי"ש בלשונו. וא"כ מבואר בהדי' דבאדם לא תליא בהנך טרפות שנמסרו לנו הלממ"ס. לענין טרפות בהמה ע' טרפות שמנה הרמב"ם בה' שחיטה. דבחדם מקבל רפואה כדברי הגאונים הנ"ל. ולכך צריך שיעידו ויאמרו הרופאים שחין למכה זו רפואה ואז פטור וכיון שמבואר מדברי הרמב"ם שאין לנו קבלה בזה איזה טרפות אדם מקבל רפואה. ואיזו אינו מקבל רפואה וכמו שצריכין אנו לאמירת הרופאים כבר הביא הטור ביו"ד סי' קפ"ז בשם בעה"ת שגמגם בדבר להאמין לרופאים להקל. ומרן זצ"ל בחת"ס סי' קנ"ח האריך וביאר בזה וא"כ דבריו עושין רק ספק. ולכך מספק א"א להורגו וספק נפשות להקל. ולכך ההורג את הטרפה פטור אבל בנ"ד דנימא כיון דפטור על ההריגה יהא חייב מלקות על הגירושין. אמרינן בהיפוך. דלמא היתה מקבלת רפואה. והוא חייב מיתה על ההריגה ונהי דלא אתרו בי'. מ"מ הא חייבי מיתות שוגגין פטורין. ולכך פריך שפיר דבכה"ג פטור משום קלב"מ:
ולכאורה אין זה מעלה חרוכה דהנה מזה מוכח דלכל הפחות יש טרפות שהי' להם קבלה. גם באדם דאינו יכול לחיות כגון טרפות מארכובה ולמעלה. כדמוכח ביבמות דף קכ"א. גבי אחד שנפל למים שאל"ס. והעלו את רגליו ואמרו חכמים אם מארכובה ולמעלה תנשא וא"כ ע"כ טרפה זו הי' להם קבלה דאינו חי דאל"כ אמאי התירו ואפשר דתרווייהו בהדי הדדי מים שאל"ס עם טריפות התירו. דע"י טריפות אפילו אי נימא דספיקא הוי אזדא לה החזקה כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"י. והאריך בנוב"י ח"א בתקע"ג סי' מ"ג: ושוב סמכינן על רוב. דמים שאל"ס דשרי. אמנם אפילו אי נימא. דטרפות אדם. ג"כ אינו חי וודאי מקרי ולא מקרי ספק. מ"מ כיון שאמרנו דפשוט דל"ש בי' קלב"מ. והנה בכל הורג אדם אית בי' תרתי א' דנוטל חיותו וגם מפסיד לו וליורשיו אחריו נזק ושבת. אלא דקים לי ב"מ ופטור מממון כדיליף ממכה אדם ומכה בהמה. וכל זה באיש דמשכחת עליו חיוב מיתה אבל באדם טריפה דחשבינן לי' לגברא קטילא מ"מ לא גרע מעוברים דחייבה התורה ונתן בפללים וא"כ כיון דחייב ממון. ובפירוש רבתה התורה בחבלה דממונא משלם מלקי לא לקי. כדמסיק בכתובות דף ל"ב ע"ב. והיינו הדרבה מיני'. וא"כ שפיר פריך. דאי קטלה ק"ל בדרבה מיני'. ופטור ממלקות בכל ענין. וא"ש קושית הש"ס:
ובדברי הנוב"י דלעיל שהשיג על השואל הגאון מהרי"פ מהריגת טרפה להציל לפי ענ"ד עפ"י מ"ש הכ"מ בפ"ה מיסוה"ת דין ה' דין זה תליא אי ילפינן דין זה מסברא דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכו' וא"כ בכה"ג דהאי דיחדו הוא טרפה שפיר יש מקום לדון דיש להקדים להציל הבריא ואפילו נימא דמ"מ גם על חיי שעה של אותו טרפה נידון ונאמר דלמא דמא דהאי טריפה. דהיינו חיי שעה שלו קודם וסומק טפי. דיש קונה עולמו בשעה אחת ובזה מיושב קושית הכ"מ שם דגם על חיי שעה שייך זה מה חזית ע"כ פנים בעובר דהוא חשש נפל. וגם התורה לא חייבה עליו. וא"כ חזינן דאין דמו סומק. כמו דם אחר. נראה דלא שייך האי סברא דמאי חזית. ומסתבר כהגאון מהרי"פ זצ"ל אמנם הנוב"י קאי לפי מ"ש הכ"מ הנ"ל דלהרמב"ם דפסק כר"ל לאו מטעם מאי חזית אתאינן עלה. אלא הלכתא גמירי לי'. וא"כ אפשר לומר כהנוב"י אמנם לפי מ"ש אינו מוכרח לומר כהכ"מ כיון דגם על חיי שעה. שייך לומר מאי חזית. לא קשה קושית הכ"מ וא"ש ובזה אסיים ותו לא מידי כעת ידידו הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע: