אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה רסה

תשובה רסד

בעזהי"ת עש"ק לסדר בא תרל"ח לפ"ק חוסט יע"א:

החיים והשלום וכ"ט. לאהובי תלמידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק האלאש יע"א:

מכתבך קבלתי ע"נ וה' ישלח לך רפואה שלימה ויחזקך ויאמצך ותהא אמיץ כח. ורב ברכות לך ולביתך ומ"ש לי פלפול בדברי תורה אם אמנם שאני מונע א"ע בכל מה דאפשר מלהשיב אבל לאהבתך ובפרט בדבר שהי' כבר פלפול בינינו ולזאת הנני כותב לך תשובה. אבל רק בקצרה. ע"ד החקירה שחקר המוצל מאש. אם לאכילת קדשים בעי' כזית כבר כ' מרן הגאון בחת"ס זצ"ל בחאו"ח סי' מ"ט בזה. וגם לי יש פלפולים בזה ואין להאריך כאן והעיקר אשר נראה לי דמצות אכילת קדשים ואכילת פסח הוא בכזית. ובת"כ פ' צו על קרא מצות תאכל אמרו שם. אפילו בכ"ש ומפרש שם דלשון תאכל משמע כן וביבמות דף מ' דרשינן. מצות תאכל מצוה ואם כן מוכח לכאורה דמצוה בכ"ש. וכבר הביא מרן הגאון דבמצוה וודאי כזית בעי' דאל"כ בזבחים דף צ"ו ע"ב. דמקשה ליתי עשה וכו'. הו"ל דיאכל פחות מכזית וכו' דאין עשה דוחה ל"ת. משום דאפשר לו לאכול פחות מכזית:

ואני ג"כ הבאתי ראיות דבעינין אכילה בכזית כמו בפסח וא"א לפירטם. ולכך נראה דוודאי המצוה שיאכלו כל אחד ואחד:

כזית וזאת המצוה הוא על הבית האב כמ"ש התוס' ביבמו' הצ"ל ואפי"ה אם נשתייר אפילו כל שהוא המצוה על הבית אב לאכלו ולא רק משום דלא יהא נשאר נותר. אלא אפילו. אם ירצו אחרים שאינם מאותן בית אב לאוכלו. א"כ לא ישאר נותר מ"מ המצוה שיהא כל המנחה וקרבן מתאכיל מהבית אב ואפילו גידין שיש בהם טעם בשר קצת חשיבא אכילתן כאכילת כ"ש כמו שכתבתי במקום ונהי דלא מקיים מצוה מן המובחר באכילת פחות מכזית מ"מ אי נשאר גידין הראויין לאכילה המצוה על בית אב לאוכלן. ובזה ישבתי הרבה קושיות מה שהקשה בשעה"מ בפ"ח ממ"א בענין הגידין וזה כעין מ"ש מרן זצ"ל בתשובה הנ"ל. אלא שקשה לי על זה להרמב"ם שלא הביא דברי הת"כ הנ"ל דמצות תאכל אפילו בכ"ש, ובחידושי ישבתי ועתה אמרתי לפי דעת המוצל מאש שחקר עוד אי באכילת קדשים יוצא אף אם ישהה יותר באכילת כזית מכא"פ ומעלתו הקשה עליו מסוגיא דנזיר דף כ"ט דפריך על ר"ל דס"ל דהאב מדיר בנו בנזיר. הוא רק משום חינוך. וא"כ איך רשאין לאכול הקרבן. ואי נימא דיוצא לענין מצוה. אפילו בשהה יותר מכא"פ א"כ לענין מצוה יוצא ולענין אכילת נבלה. דקאכל אינו מצטרף דהוי רק ח"ש לר"ל ואינו אסור רק מדרבנן:

ולפיענ"ד שאין כוונת החקירה הזאת. ע"ד שחקר המל"מ בספ"ה מיסוה"ת אי אכל כזית דמצוה שלכדה"נ אי יוצא. דג"כ מקשין עליו קושיות כאלו ומתרצין מגו דהוי אכילה לענין מצוה. ה"נ לענין זה. אלא נראה דכוונת המוצל מאש בחקירתו הוא דהא דאין מצרפין בשהי' יותר מכא"פ לא משום דכבר נתעכל בזמן מועט אלא שהלממ"ס. דאין דרך אכילה בכה"ג ואינו מצטרף אבל זה שייך בעלמא אבל במצוה דמחוייב לאכול כל הכזית ולר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי היכא דהוי מצוה אמרינן. כיון דעומד לזה. הוי כאלו נעשה דבר זה כבר ה"נ כיון דעומד לאכילה ומצוה לאכלו הוי כאלו אכלו כבר לכל הפחות אם יגמור אכילתו אח"כ אף אם ישהה יותר מכא"פ דאיגלאי מלתא למפרע דהי' עומד לאכילה. דהוכיח סופו על תחילתו. והוי כאלו לא ישהה כלל:

ובפ"ח באהע"ז סי' קכ"ד. העלה בראשונה דהרמב"ם ס"ל דלא כר"ש עיי"ש. וא"כ אפשר דכוונת התו"כ דמצות תאכל אפילו בכ"ש כוונתו אם אוכל מעט מעט ומצרפין אפי' בשהי' יותר מכא"פ והיינו אליבא דר"ש. אבל הרמב"ם דלא פסק כר"ש ולכך לא הביא דברי הת"כ אלו. ואם אמת. דהטעם משום עומד לאכלו אלא דבעי' שיאכל כדי שיוכיח סופו על תחילתו א"כ נראה דשם גבי קרבן כיון דג"כ מצוה לאכלו ועומד לאכילה. וכאלו אוכלו תוך אכילת פרס דמי וממנ"פ אי ס"ל כר"ש. עובר גם על איסור נבילה. ואי לא ס"ל כר"ש גם לענין מצוה לא מצרפין. כן אפשר לישב. דברי הרמב"ם הנ"ל. ובמקו"א כתבתי לישב באופן אחר וכפשטא דת"כ דהפירוש בכ"ש וכמש"ל דמצות אכילת קדשים הוא בכפליים. וכדלעיל כן נראה לפענ"ד.

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה