מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רנט
החיים והשלום וכל טוב. ואת חג המצות. יחוג בדיצות ידידי הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה הנגיד מוהרר משה שענפעלד נ"י בק"ק נייטרא יע"א:
מכתבו קבלתי וע"ד הקושיא. אשר הקשה מעלתו נ"י. מבואר במנחות ר"פ כל המנחות באות מצה. ובמנחות דף צ"ד דע"י חימוץ ואפי' שגם ע"י מים נתפח ונתרבה ואע"ג דבמנחות דף נ"ד מסקינן דאם הי' פחות מכזית ותפח. מה"ת דינו כפחות מכזית אפי"ה לענין חמץ ומצה משערין לאחר אפי'. דע"ז נאמר אכילה וממילא לענין שאר איסורין דינם כמו קודם נפוח. וא"כ קשיא למעלתו נ"י. איך אמרינן בפסחי' דף ל"ה אבל לא במצה של טבל. ומבוא' שם בטבל דאורייתא אינו יוצא מה"ת ואמאי הא לענין טבל: הוי פחות מכשיעור. עכ"ל בקצרה ולפי ענ"ד גוף הדבר דאמרינן תפח אינו מועיל מה"ת הקשו התוס' במנחות שם דף נ"ד ע"א ד"ה דמעיקרא וכו' דבשבת דף צ"א ע"א. מבואר לענין הוצאה כגרוגרות דתפח מועיל ולפי ענ"ד. לפי מאי דמשמע מלשון רש"י במנחות דף נ"ד ע"א ד"ה דמעיקרא דכ' לא איסור הוא אלא מיא בעלמא ע"כ. נראה דס"ל כמו שמבואר בדברי הרמב"ם בפי' המשנה בטהרות פ"ג מ"ד. דבכל השיעורין נשמור בהן שיעור הגדול ולא נביט אל רפיון החלקים וההתאבקות וכו'. וא"כ אם בא לפנינו שיעור כזית יהא חייב אלא כיון שהוא לא נעשה כזית. אלא ע"י מים לא מצטרף. ואע"ג דאיכ"ל דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי כמ"ש המג"א ר"ס ר"י. מ"מ אפילו חשבינן לי' כאוכל. מ"מ לא נעשה חלב ולכך אינו מצטרף:
וכל זה לענין איסור אבל בשבת דכל האוכלין שיעורן בכגרוגרות. וכיון דנתפח מחמת מים. וכל הבא לאוכל כאוכל והרי יש כאן כגרוגרות אוכל וא"ש סוגיא דשבת כן נראה לפענ"ד נכון לישב הסוגיות ויש לכוון כיוצא בזה בלשון הרשב"א בחי' לשבת שם ולפי האמור. כל דבר שנותפח. ונעשה ספוגי בלי מים אלא ע"י חימוץ ואפי' בוודאי שפיר מצטרף. ואזלינן בתר מה שהוא עתה. שלא הלכו בזה לפי איכות הדבר שידוע שכזית בשר שמן יש בו טפי מכזית ירק עלים. ולא הלכו אלא אחר הכמות וכמו שאמרו ביומא דף פ' דקים להו לחכז"ל דבשר שמן בככותבות ולולבי גפנים ג"כ בככותבות ה"נ לענין כזית. וא"כ בנידון שלנו הלחם עיקר התוס' והנפוח הוא ע"י האפי' והחימוץ שהרי ע"י גיבול המים הוא מתמעט ממה שהי' כשהי' קמח כדאית' במנחות דף נ"ג וכן נראה מדברי תשובת הרשב"א עצמו בסי' תס"א. דהנפיחה הבאה ע"י חימוץ ואפי' חשוב כממש אלא ששם בשיעור חלה כתב דתלה רחמנא בסולת עיי"ש:
וא"כ בכל איסורין אנו משערין כזית בלחם לפי מה שהוא ואפילו הוא ספוגי. כדאיתא במשנה פ"ב דעוקצין משנה ח'. אמנם אפילו נתרבה מחמת מים. אפי"ה נראה דמשערין אותו לפי מה שהוא עכשיו. דהרי בכל דבר יש בו לחלוחית ומים ומצרפין בהדי שיעור בשר ויותר מזה אמרו במנחות שם דאם הי' מעיקרא כזית ונצטמק ואח"כ נופח ע"י מים. ונעשה כזית חייב עליו. ופרש"י בפסחים דף ל"ג ע"ב ד"ה טמא מת וכו' דהמים מצרפין להשלים והוא תימה בכל איסורין אין היתר מל"א. וע"כ כיון שמעיקרא הי' כזית ונתמעט ע"י החמה שממעטת הלחלוחית. כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה בטהרות שם. א"כ חזינן דדרך גידולו יש בו מים לצרף בכזית. וא"כ זהו תיקונו וגידולו. ומצטרף עמו גם הבא אח"כ להשלי' מה שנתמעט ע"י החמה:
והנה לענין קמח אמרינן ר"פ כיצד מברכין דאין זה עיקר גידולו ואית לי' עלי' אחרינא בפת. וזה עיקר גידולו וכיון דעיקר גידול חמשת המינים הוא לפת ואי אפשר לפת בלי מים. וא"כ מים הנצרכים הם כמו כל מים הנבלעים בכל הדברים ופשיטא דמצטרפי' ואדרבה קשיא לכאורה למה הוצרכו בכריתות דף ה' ע"א גבי חדש לחם לאשמעי' דמצטרפין גם המים לפי מ"ש מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' קי"ז פשיטא כיון שזה תיקונו וגידולו ועשייתו הוא דמצרפין. כמו כל דבר דאית בי' מים. וצ"ל דמ"מ צריכותא איכא וכמ"ש מרן זצ"ל שם מ"מ השתא דגלי קרא בחדש מצרפין המים ללחם. בוודאי בכל אסורין וכמ"ש נמי המקו"ח בסי' תס"ז לפי שיטתו וכן מוכח במנחות דף נ"ד ע"א. דגבי קומץ גם המים מצרפין. וע"כ הטעם כיון דזה דרך תיקונו ועשייתו. וגם לענין החימוץ קי"ל כר"י שם. דף נ"ב ע"ב דמביא שחור ממקום אחר. וע"כ דג"כ מצרפין וגוף הסברא ג"כ מצאתי בירושלמי ספ"ב דתרומו' בפי' מהרי"א. ואם שקשה לכוון דבריו בפי' הירושלמי. מ"מ כך נראה בסוף דברי הירושלמי דכל מה שדרכו לתפוח מצרפין והיינו כדלעיל כל שתיקונו וגידולו כך הוא ובלא"ה הרי גם לענין חלה כתיב לחם. דכ' באכלכם מלחם הארץ וילפינן גז"ש לחם לחם. וחלה ותרומה חד הוא כדאיתא בפ"ק דחלה ובכמה דוכתי. וא"כ פשיטא דטבל בלחם משערין לפי מה שהוא וכן בוודאי בכל איסורין שבתורה:
ועפ"ז דברי רש"י בפסחים דף ל"ג ע"ב הנ"ל. דלכך חייב בחזר ותפח משום דמים מצרפין. נראה מבואר לישב סתירה מה דקשה לכאורה במנחות מסיק מ"ד יש דיחוי באיסורין בתיובתא. ובשבת דף צ"א ע"א נשאר אבעי' בתיקו אי יש דיחוי. ובכ"מ בשם הר"י קורקוס כ' בפ"ד מאבוה"ט דין י"ג לחלק. אמנם לרש"י בלא"ה א"ש דהרי קודם שנתפח ונשאר פחות מכזית. הי' דינו כמו פחות מכזית ועתה כשבא שם מים. והדין דמצרפין: פשיטא אם הי' מעיקרא פחות מכזית. וצירף עמו עוד פחות מכזית. פשיטא דאין זה ענין לדיחוי. דאפילו אי יש דיחוי מ"מ השתא הוא נשאר רק מה שהי' מעיקרא. אלא שבא דבר אחר לצרף עמו. וא"כ ג"כ נשאר אלא דמצרף עמו משא"כ שם בשבת דעקירה הראשונה נדחה לגמרי. ולכך קמבעי' לי':
ולפי"ז אם הי' מעיקרא פחות מכזית ונתרבה אח"כ ע"י אפי' איכ"ל דיש דיחוי וא"כ אכתי אפשר להקשות קו' הנ"ל דמאי פריך בפסחים דף ל"ה. דאבל לא בטבל. דלמא אשמעי' בכה"ג שהי' רק חצי זית טבל ונאפה ונעשה כזית. והו"א דלית בי' איסור טבל דיש דיחוי וא"כ לית בי' אלא איסור דרבנן. למ"ד ח"ש מותר מה"ת והו"א דיוצא בו כמו דמתרץ דהו"א בעציץ שאינו נקוב דיוצא קמ"ל. וצ"ל דאם בא לאשמעי' כה"ג הי' לו לאשמעי' זה בעלמא בטבל ואינך וממילא נדע דאינו יוצא ופריך שפיר ובלא"ה הא קיי"ל דכל שבידו לעשות. אין דיחוי ואינו מחוסר מעשה ושם במנחות דף נ"ד ע"כ מיירי דאינו בידו. אבל ע"י אפי' וחימוץ שבידו בוודאי אין דיחוי ולפי הנ"ל לפעמים אם הי' פחות מכזית. וע"י אפי' או חימוץ נעשה כזית. א"כ הוי איסור בת אחת וגם ר"ש מודה. כדאי' ביבמות דל"ג ואיך ממעט ר"ש משום מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ. מיהו ר"ש לטעמי' דכל שהוא למלקות ולדידן בלא"ה לא קי"ל כר"ש בזה. ומטעם אחר או משום מצוה הב"ע לא יצא כמ"ש רש"י והר"ן או כמ"ש הרמב"ן במלחמות סוף פ"ק דפסחי' דלא קי"ל כמשנה זו:
ועפ"י האמור למעלה אמרתי לפרש דברי הירושלמי בפ"ב מתרומו' על מתני' דכל תאנים וגרוגרות אחד הם. שהביא פלוגתא דרשב"ג ור"י בר' יוסי ס"ל דתורמין גרוגרות על תאנים במנין. ופליגו אמוראי ר' ירמי' אמר דטעמא משום דרואין הצמוק כתפוח ור' יונה ור' יוסי אמרו משום דדרך התפוח לצמוק ושוב מייתי שם מתני' דטהרות פ"ג דכביצה שנתמעט וכו' ופליגו דרומאי אמרו. והוא שהי' כזית מעיקרא. ור' יוחנן ורשב"ל ס"ל אפילו לא הי' כזית מעיקרא. ושוב מייתי מתני' דר"פ כל המנחות באות מצה דאמר ר"מ לר"י אף הוא היתה חסירה או יתירה וביאר שם בברייתא הכוונה דאם הי' שאור יפה. ותפח הוי חסרה ואם אינו יפה והיא צמק הי' יתירה. ואמרו שוב על דעתי' דר' ירמי' דרומאי ור"י ורשב"ל אמרו דבר אחד ביתירה ועל דעתי' דר' יונה ור"י. שלשתן אמרו דבר אחד בחסירה. ושוב מייתי שם מעשה דפעם אחד שכחו לעשר אורז עד לאחר בישול וסברו ליקח מעשר לקביל מבושל ואמר ר"י אף הוא סובר כן. לפי שדרכו לתפוח ע"כ דברי הירושלמי ופי' מהרא"פ אי אפשר להבין:
והנראה לפענ"ד על פי הנ"ל דר' ירמי' ור"י פליגו בטעם דרשב"ג ור' ישמעאל בר"י דעשרו גרוגרות על תאנים במנין ר"י סובר דס"ל לר' ישמעאל דאזלינן בתר מעיקרא. וכדפריך במנחות דף נ"ד. ואין הצמוק חסרון ולפי"ז נוכל לשער. לפי מה שהי' הגרוגרות קודם שצמקו באותו סל נוכל לשער המעשרות כיון שאזלינן בתר מעיקרא. וזה שאמר שם בירושלמי ור' ירמי' ונסב סלין כמה דאינון כמו שהי' אמנם ר' יונה ס"ל דטעמי' דר' ישמעאל הוא. משום דתפוח כמאן דליתא וחזינן לתאנים שהן תפוח. כאלו היו גרוגרות וממילא כיון דאין צימוק בכל התאנים שווין ואולי הגרוגרו' דהשתא הן צמוקין טפי. ממה שיצטמק מן התאנים. ולכך קאמר שם דצריך ליסב סלים גדולים דהיינו גרוגרות גדולים לפי ערך התאנים עכ"פ פלוגתא דר' ירמי' ור"י אליבא דרשב"ג ור' ישמעאל אי טעמם משום דאזלינן בתר מעיקרא. והצימוק כמאן דליתא. או בהיפוך דהתפוח הוא כמאן דליתא:
ושוב מייתי מתניתן דטהרות ופליגו בי' דרומאי סברי דתפוח מועיל רק אם הי' מעיקרא תפוח והטעם כמ"ש לעיל. משום דאז זה דרך גידולו ותיקונו. ור"י ורשב"ל סברו. דלעולם אזלינן בתר השתא ואזלינן בתר תפוח ובין דרומאי ובין ר"י ורשב"ל אזלו על סיפא דמתני' דטהרות פ"ג מ"ד דאם תפח בגשמים וכמו שפי' מהרא"פ. ושוב מייתי מתניתן דמנחות דר"פ כל המנחות באות מצה דס"ל לר"מ דבין הצימוק כמאן דליתא. ובין התפוח כמאן דליתא ור"י פליג עלי' בזה. וענין זה דשאור אינו דומה לפלוגתא דדרומאי ור"י ורשב"ל דהכא בשאור הדרך לתפוח ודמיא לדבר שהי' מעיקרא תפוח וכדלעיל וע"ז אמר בירושלמי דאליבא דר' ירמי' דס"ל דטעמא דרשב"ג ור"י משום דהצימוק כמאן דליתא גם ר"מ ס"ל כן ואזלינן בתר מעיקרא ולכך מקרי יתיר עשרון. וא"כ שלשתן היינו רשב"ג ור"י ור"מ אמרו דבר אחד לענין יתיר ומה שאמר בירושלמי דרומאי ור"י ורשב"ל. היינו בין לדרומאי ובין לר"י ורש"ל. דכאן בשאור דדרכו לתפוח והוי כמו שהי' מעיקרא שיעור אין בחילוק בין דרומאי לרשב"ל וכלעיל ולישנא דירושלמי. לישנא קלילא הוא:
אמנם הא דס"ל דתפוח אינו מועיל זה דלא כמאן דאפילו לר' ישמעאל דלעיל בכה"ג מועיל תפוח אמנם לר' יונה בטעמי' דרשב"ג ור"י. דתפוח אינו מועיל ואפילו בדבר שדרכו בכך. וע"כ פליגו על מתני' דטהרות פ"ג מ"ד הנ"ל. שפיר אמר. דלדידי' רשב"ג ור"י ור"מ אמרו דבר אחד לענין חסר. דהיינו בהי' תפוח. דבין ר"מ ובין רשב"ג ור"י ס"ל דתפוח כמאן דליתא וע"ז מייתי שוב מעשה דאורז ללמד דלדינא גם ר' יוסי מודה. דהיכא דדרכו לתפוח. דהיינו דבר שדרכו לבשל. משערין לפי מה שהוא לאחר בישול ואפי'. ואע"ג דר' יונה ס"ל דטעמי' דר' ישמעאל דאינו מועיל תפוח. ע"כ טעמי' דר"י קאמר ולי' לא ס"ל אבל אפושי פלוגתא לא מפשינן וגם לרבנן דר' ישמעאל דווקא בדרכו לתפוח אזלינן בתר תפוח והיינו כדרומאי דמתני' דטהרות מיירי באם הי' מעיקרא שיעור דזה הוי כדרכו לתפוח. וכן מסיק נמי בתלמודא דידן במנחות דף נ"ד הנ"ל. והכי קיי"ל כן נראה לפענ"ד. ואחתום בברכה המשולשת דברי ידידו הדור"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: