מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רמו
שיל"ת חוסט ט' טבת תרל"ב לפ"ק:
החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג כבוד שמו תפארתו. מוה' מרדכי נ"י קארן פיין מורה לעדת שלומי אמוני בני ישראל בקהל שטיינמאנגער יע"א:
מכתבו קבלתי ובו נשאלתי הלכה למעשה. סוחר אחד שעשה יין כשר. ומיד לאחר הבצירה נתן בתוכו צוקער להמתיקו אם רשאין לשתותו בפסח לכל הפחות לאחר שיסננו אותו קודם הפסח. כי בצוקער שלנו אין בו חמץ ואינו אסור. אלא משום חומרא ובכה ג בתערובות איכ"ל דשרי עכ"ל בקיצור וכתב שכן נוהגין בכל סביבות שלהן. וגם באייזינשטאט מימים קדמונים. נוהגין היתר לשתות יין כזה בפסח. והנראה לפענ"ד בעזה"י. הנה אמת הדבר שכ' כל האחרונים שבצוקער שלנו אין בו חשש תערובות חמץ. וכ' הברכ"י בסי' תמ"ז דמ"מ ירא שמים יזהר. דידוע שהאומנים טובלין פתן בשעה שמבשלים אותו. ולמ"ד חוזו"נ אסור ובש"ע סי' תמ"ז סעי' ח' בהגה"ה. פסק דאינו אוסר תערובתו וכ' שם בח"י אות ק"ג דצוקער אינו אוסר תערובתו אפילו בפחות מששים. רק בלא תערובת אוסרין אותו וא"כ לכאורה גם בנידון שלנו יש להתיר.
אמנם לאחר העיון. אין הנידון דומה לראי'. דהרי קי"ל ביו"ד סי' קי"ב דין י"ד דתערובת פת גוי. אפילו נ"ט מותר ואפי"ה כ' הב"י שם. ריש הסימן דשאור של גוי אפילו היכא דלא גזרו על התערובות שאור אוסר דהרי אמרו בחולין דף ו' ע"א דאע"ג דלא גזרו על תערובת דמאי. אפי"ה שאני שאור ותבלין. דלטעמא עבידא וטעמא לא בטיל. ושאור של גוי כיון דהוא מתקן את הכל הוא עיקר ובמג"א סי' תמ"ב ס"קט הביא בשם הטור דמעמיד הוא חשיב כמו בעינא. וביו"ד ר"ס צ"ת. הוכיח הפר"ח דשאור ותבלין עדיף מדבר המעמיד. וא"כ כיון דאפילו בדמאי ושאור של גוי חשיבא מלתא דעבידא לטעמא כאלו הוא בעין. ה"נ בספק משהו חמץ. דאסור בעינא ולא התירו אלא תערובת אבל מלתא דעבידא לטעמי' ומתקן הכל הוי כבעין ואסור וא"כ הצוקער שבא לתקן היין ועבידא לטעמא הוי כבעין. ואסור היין כמו הצוקער בעין:
ואין להשיב על זה. דהרי הא דתבלין לא בטלו היינו דווקא אם אסורים מחמת עצמם. כדקי"ל ביו"ד סי' צ"ח סעי' ח' בהגהה וה"נ הרי אין הצוקער אסור מחמת עצמו זה אינו. ואין הנידון דומה דהתם אם מעיקרא הי' במלח שיעור לבטל הדם שנבלע בו הי' מותר. ולכך גם עתה. ששמו מלח ההוא בתבשיל אפילו נימא כיון דבא לתקן הוא עיקר. וכאלו כולו מלח מ"מ כיון שיש בכולו ששים נגד הדם שרי. משא"כ הכא. גם מעיקרא הי' בצוקער שיעור לבטלו ואפי"ה אסור מצד חומרא. ומנהג שהנהיגו אבותינו כל שלא נעשה לפסח בשמירה מחמץ. אפילו אין לחוש אלא למשהו אסור שלא חלקו דאם נתיר בחשש משהו. יתירו גם בחשש יותר ממשהו ולכך אסרו בשר יבש ופירות יבשים וצוקער כל זמן שהן בעין ולא נתערבו. וא"כ כיון דקי"ל דמלתא דעבידא לטעמי'. הוי כעיקר הדבר ובוודאי אם הי' הצוקער הרוב והיין המועט לא הי' אדם מסתפק והוי חשבינן לי' כאלו הוא כולו צוקער וא"כ ה"נ כל דעבידא לטעמא חשיב כעיקר וכרוב:
וגדולה מזו הביא הח"י בסי' תמ"ז ס"קלג דחומץ שמלאוהו ביין המעורב עם ציקער אוסר בס' אלי' זוטא מלשתותו בפסח ונהי שהח"י כ' שם דאם סיננו שרי השיג עליו בס' חמד משה שם דמאי יועיל סינון בצוקער שנימס והי' למים וקשה אמאי אסור: הא קי"ל בסי' תס"ז הנ"ל דע"י תערובות מותר בציקער. וע"כ דס"ל להא"ז: דהיינו דווקא כשנתערב עפ"י מקרה אבל כל שעירב בידים ומדעת אסור. וכמ"ש הרשב"א המובא בב"י ביו"ד סי' קל"ד ובחמד משה סי' תמ"ז ס"קמב לענין עובדא דצ"צ סימן פ' המובא במג"א סי' תמ"ז ס"קמה. דכל שנעשה מדעת לתקן דבר לא בטל. וא"כ יש קל וחומר אם בחומץ שאין היין עם צוקער בא לתקנו. להיות כתבלין אסרו. ק"ו במלתא דעבידא לטעמא כיין עם צוקער:
שוב ראיתי בא"ר סי' תס"ז ס"קכג שביאר כוונתו שכ' בא"ז לא מטעם הצוקער אסר החומץ אלא משום שהיין עם צוקער. נתבשל בכלי חמץ יעויי"ש. ובנידון שלנו לפעמים יש לחוש ג"כ למ"ש הא"ר דהצוקער רגילין לשרותו בכלי חמץ ואם שהה מעל"ע הוי כבוש כמבושל ויש חשש גם מצד הכלים וצריכין לחקור על זה. אבל אנו דנין עתה. דאפילו אין לחוש אלא מצד הצוקער לפי דברי החמד משה נראה דכל שנעשה כן מדעת אינו בטל ואסור בצוקער אמנם להא"ר. נהי דס"ל דאפילו נעשה מדעת לשום תיקון בטל. ונקרא תערובת. ולענין צוקער מותר מיהו נראה פשוט בעיני. דדווקא התם בחומץ. דאין הצוקער מלתא דעבידא לטעמא ס"ל כן. אבל בנידון שלנו דהצוקער בא להמתיקו נראה דלכ"ע חשיב לי' כבעינא:
ולפענ"ד ראי' לזה וממקומו הוא מוכרע דקאמר שם בסי' תס"ז סעי' ח' דאין לאכול צוקער ואין לאכול כרכום ונעגליך ותערובתו מותר. וקשה מאי אין לאכול כרכים ונעגליך. מי הוא זה שאוכל כרכום או נעגליך בעינא ואין זה דרך אכילה. וע"כ שכוונתו שאין לתבל בהן. ואע"ג שמתיר תערובתן. היינו אם לא באו לתוך התערובות כדי לתבל אבל כל שכוונתו לתבל. כבעין הוא חשוב ואסור ואינו מותר אלא אם נפל במקום שאינו ראוי לתבל. וה"ה צוקער שבא להמתיק היין. הרי הוא חשוב כבעין והוא בכלל איסור שהרי גם צוקער. עומד עיקרו להתערב עם מאכלים או משקים ואבותינו ואבות אבותינו הנהיגו בו איסור אפילו בתערובות כה"ג כן נראה לפענ"ד נכון וחזרתי על כל הצדדים למצוא היתר ולא מצאתי ואחתום בברכה דברי ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: