מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רמ
עוד להנ"ל
ואשר הקשית. לפי מ"ש הרמ"א בסימן תרצ"ו באם שולח מנות והלה אינו רוצה לקבל. יצא השולח. א"כ לפי מ"ש הרשב"א בתשובה סי' י"ח. דלכך אין מברכין על צדקה דדלמא לא יקבל וא"כ כאן שבכל אופן יוצא למה אין מברכין עכ"ל הנה גוף הדין של הרמ"א הנ"ל הקשה עליו הפר"ח דמנא לי' להרמ"א דין זה. ובקרבן נתנאל ספ"ק דמגילה כ' להביא ראי' לדין זה מנדרים דף ס"ג דאמרינן שם דיכול לומר. זה הוא כבודי. והרני כאלו התקבלתי וכ' הרשב"א דבקיום המעשה. דיכול לקבל ולחזור יכול נמי לומר הרני כאלו התקבלתי דהפוכי מתרתי למה לי. וא"כ ה"נ עיי"ש. ולכאורה קשה דבב"ק דף ק"ט מבואר לענין גזילה ונשבע דבעי' לקיים השבת הגזילה לרע"ק דקי"ל כוותי'. לא מהני מחילה. ונראה מבואר שם. דאפילו באומר הרני כאלו התקבלתי מ"מ לא מהני אע"ג דמצי לחזור וליתן ותו דהנה בגיטין דף ע"ד ע"ב. פריך מהא דנדרים. על הא דבתנאי שתתן לי מאתים זוז בגט דלא מהני מחילה ומשני בגט לצעורי קמכוון ובנדר משום רווחא ולא אצטרך משמע דלא צריך וליכא נדר כלל מיהו זה יש ליישב דלא אצטרך י"ל. דהיינו כמו שכתב הרשב"א. דיכול לחזור וליתן:
וא"כ אדרבה בזה מיושב קושיא הנ"ל. דבכל מצוה דאמרינן בר"ה דף כ"ח. דמצות לאו ליהנות ניתנו ופרש"י שהם כעול. ולשון עול לאו דווקא אלא חיוב על העושה. וכ"ש בהשבת גזילה. דבא לנתוקי הלאו דהוי ניתק לעשה. דבוודאי בעי' מעשה וא"כ מאי מועיל דהוי כקיבל. הרי הוא לא נתן ולא ניתק העשה. אבל במשלוח מנות שהוא שלח והמקבל הוי כאלו קיבל שפיר כ' הקרבן נתנאל לדעת הרמ"א דבכה"ג יצא ידי מצוה וכיון שרק באומר התקבלתי שוב א"א לו לברך דשמא לא ירצה לקבל משום תיגרא. או סבה אחרת ולא קשה קושיא הנ"ל:
אמנם לשון הרמ"א דסתם למילתי'. משמע דלעולם יצא אפילו באינו מקבל משום תיגרא. והטעם נראה לי. דמשום דכתיב משלוח מנות. מוכח דרק על השליחות קפיד קרא והטעמים כדאיתא בביצה דף ט"ז ע"א. דהנותן מתנה לתינוק צריך להודיעו וכו' ופרש"י שעי"ז יתרבה החיבה והריעות. והאהבה. ולכך סגי בשלוח דבזה מתרבה האהבה. ומראה חיבתו לחברו ובזה הוא מקיים המצוה אפילו אם חברו לא יקבל מחמת תיגרא או מטעם אחר ולפי"ז לכאורה עמדה הקושיא:
אך באמת כבר כ' המג"א בריש סימן תרצ"ב סק"א הואיל והוא דבר השייך בכל יום אין מברכין וכוונתו נראה ע"ד שאמרו בפסחים דף קט"ו. מרור אחר שמילא כרסו ממנו. איך יברך ה"נ כיון שנוהג בכל עת. ואין בו חיוב איך יברך עתה על זה ומדברי המג"א ראי'. למ"ש דעת הרמ"א. דאל"כ אין מובן. לקושי' דיברך הא כבר כ' הרשב"א דלמא לא יקבל ובפמ"ג שם כ' באמת כן. ולא זכיתי להבין כוונתו. עכ"פ מדברי המג"א האלו נראה ראי' לפירוש שכתבתי אני ברמ"א והנראה לפענ"ד כתבתי ובמקום אחר (עיין לקמן תשובה שמ"ב) כתבתי אי מועיל לענין רבית וגזילה מחילה לקיים מ"ע ולפימ"ש עתה. מבואר דאינו מועיל דברי רבך הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: