אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה ריט

תשובה ריח

בעזה"י יום ו' עש"ק פ' במדבר שנתרל"ז לפק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב הגדול המופלג בתורה כש"ת מוה' זוסמאן סופר ני' האבדק"ק האלאש ני':

מה ששאל מעלתו ני' ממני להודיעו חוות דעתי. ע"ד אחד שהי' חייב לישראלים ולאינם ישראלים ולא הי' בידו לשלם והסגירו שופטי העיר את החנות. ובתוכו הרבה חמץ. ובמג"א סי' תמ"א כ'. במשכון שהמלוה עובר עליו. והטו"ז בסי' תמ"ג כ' שהלוה עובר ובתשובת מהרי"א בססי' כ"ג כתב שהמלוה עובר שהוא קונה המשכון ע"י הערכאות ופלא בעיני מעלתו דבמאי קנה המלוה וגם מ"ש שהמלוה ימכור איך אפשר זאת בשלמא בפקדון דקי"ל בסי' תמ"ג דהנפקד מוכר החמץ היינו שנותן החמץ ליד הגוי הלוקח אבל כאן איך יכול למכור. ולכך נראה למעלתו שהמלוה אינו עובר דנהי דבע"ח קונה משכון היינו אם עשה בו איזה קנין אבל בלא קנין לא מצינו שקונה אלא הלוה חייב לבער. ורק שהוא הי' אונס מ"מ לאחר הפסח מן הראוי שיהא אסור כחמץ שעבר עליו הפסח שאסור אפילו באונס כמו שהאריך במקו"ח. שהי' הלוה יכול למכור ולמעלתו נראה דאינו יכול למכור דהוי כגזל ונתיאשו הבעלים כן הי' נראה למעלתו:

לפענ"ד נראה לפי מה שמבואר בחו"מ בסי' ק"ד סעי' ד': דכשסגרו החנות של הלוה דלא מקרי גבוי ובע"ח המוקדם. ג"כ יש לו חלק במה שבחנות. ובתשובת הרא"ש כתב הטעם משום דלא שמו החפצים לא סמכי' דעתי'. ולכאורה קשה למה צריך הטעם משום דלא שמו תיפוק לי' משום דלא משך ומלוה אינו קונה. וצריך לומר. דהב"ד הם שלוחים של המלוה וכיון שהדין שיכולים לסגור את החנות פקע על זמן ההוא הכח של בעל החנות והב"ד קנו את החנות לאותו זמן כאלו הם שלוחי המלווין והקנין הי' ההסגר דשכירות קרקע נקנה בכסף. ובשטר ובחזקה וקנו הב"ד ע"י הנעילת דלת. שנעלו וסגרו החנות גם המטלטלין אשר שם בחנות. אגב שזכו בקרקע מכח שליחות המלוין. וא"כ הי' אפשר לומר דהמטלטלין יהיו כגבוי. ע"כ נתן הטעם כיון דלא הי' שומא על החפצים לא שייך בי' כגבוי וזה שייך לענין דלא יהא כשלו ממש אבל אכתי נשאר להם למשכון דמשכון א"צ שומא והוי כאלו משכו הם המשכון שלא בשעת הלוואתו וקונין לכ"ע כן יש להוכיח מלשון הרא"ש בש"ע:

וזה. שייך אצל דייני' ישראל אבל בדייני גוים דנהי דקי"ל שם בסי' ק"ד בסעי' ב' דדיניהם דין. בדבר שעשו ופסקו כדין וכמנהג ודינא דמלכותא דינא. וכן פסק בסי' ס"ח. ויש לעיין בחו"מ סי' שי"ט דיש בזה פלוגתא במקצת אבל לענין שליחות וודאי לא שייך אצלם דקימ"ל דאין שליחות לגוי וא"כ לכאורה בכה"ג לא זכי המלווין מיהו הרי הש"ע ביו"ד סי' קס"ט פסק לחומרא. כדעת רש"י דיש שליחות לגוי וא"כ ה"נ אפשר לומר. דלחומרא מדרבנן הוי כשל המלווין. בתורת משכון. וזה נראה לי הטעם של תשובת מהרי"א הנ"ל וא"כ לפי הנ"ל שפיר י"ל דמדרבנן גם המלוה עובר עליו שהרי הוא. ג"כ באחריותא מדינא דמשכון. דתפסו בחובו: ואם יאבד. או יהא נשרף כיון דאין מלוה משתלם ממקום אחר. הרי יפסיד את חובו וא"כ נראה דנהי דהדין דהחפצים המונחים בחנות הם של הלוה מ"מ גם המלוה עובר בב"י דמסתמא ניחא להו בשליחות דשופטים. דהרי זכין לאדם אף שלא בפניו וכ"ש בפניו ובידיעותו וכיון שעיקר המשכון עדיין של הלוה דהכי קי"ל דמכאן ולהבא הוא גובה ויכול הלוה לסלקו למלוה בזוזי וא"כ הרי יכול הלוה והחיוב עליו למוכרו אע"ג דאינו יכול למסור לגוי אשר יקח ממנו. מ"מ הרי אנו מוכרין באגב קרקע וא"כ יכול להקנות להגוי איזה מקום בקרקע, ואגב הקרקע הרי יכול להקנות לו אפילו החמץ שיש לו במדינת הים ומכ"ש הכא:

וכיון דהגוי ישלם לו בעד החפצים שמכר לו. ובאותו מעות יכול לסלק להמלוה א"כ ל"ד לגזל ולא נתיאשו הבעלים דאין הנגזל יכול להקדישו. משום דאינו ברשותו דהיינו דווקא בגזילה דהדבר שנגזל ממנו. אינו ברשותו אבל המשכון דהמלוה לא חשיב עליו רק כנפקד וכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא כי החפץ שלו הוא. ואדעתא דהכי תפסו לי' כדי שישלם להמלוה: את מה שחייב לו שפיר יכול הלוה למכור כדלעיל או המלוה יכול למכור ברשות הלוה אי מצד משיב אבדה ומצד זכי' אבל עתה שנא מכרו שום אחד לכאורה נראה דיש לו דין חמץ. שעבר עליו הפסח. דאסור בהנאה מיהו אפשר לצדד. עפ"י מה שכ' הח"י. בסי' תמ"ח סעי' ג'. להתיר אם הי' אונס כל ימי הפסח וביטלו וגם יש לדמות קצת לחמץ שנפלה עליו מפולת שהביא המג"א בסי' תל"ג סקי"ז. דמותר דכיון דלא גרע מנפל עליו מפולת דמה לי אם אינו יכול לבערו מצד מפולת ומה לי אם הוא סגור ומוסגר ויש כדמות ראי' מאו"ח סי' שצ"ד ס"ג דהעירוב שהוא במגדל. ונאבד המפתח. הוי כמו שנאבד העירוב:

ויש ג"כ לצדד דכיון דאמרנו דנפקע זכותו. על אותו זמן של הפסח מן החנות. ולא הי' החמץ בביתו ובגבולו: וכבר האריך השאג"א בסי' פ"ג דאם הוציא קודם הפסח. חמצו מרשותו אינו עובר עליו ונהי דהי' יכול למכרו וכמ"ש לעיל כיון דמ"מ לא הי' אפשר לבערו והרי ביטל החמץ כדינו איכ"ל דבכה"ג לא קנסו ולכך אם יש הפסד מרובה יש לסמוך על המתירין לבטל ולערב החמץ ההוא ברוב כן הי' נראה לי לדעתי. ואתה מבפנים ואין לדיין חלא מה שעיניו רואות והנראה לי הודעתי לך. דברי רבך החותם בברכה המשולשת יהי ה' עמך ויברך אותך ואת ביתך ידידך הדורש שלומך: ה"ק משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה