מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה ריא
יתענג על רוב שלום ידידי הרב המופלג בתורה וביראה החרוץ והשנון כש"ת מוה' חיים סופר נ"י. יושב בשבת תחכמוני בק"ק מט ד יע"א:
יקרתו הגיעני וכו'. ועל דברי תורה אשר בא מעלתו נ"י. להשיג על דברי הצל"ח בפסחים דף ע"ז שכ' דאפילו לדעת התוס' בע"ז דף ס"ו דגם בב' כחושים היכא דנאסר במשהו נאסר גם בריחא דמשהו מיהו איכא וכ' הצל"ח. דמ"מ אינו אוסר יותר מכדי קליפה דלא עדיף מטעם ממש. ונגעו זה בזה דכחוש אינו אוסר. יותר מכדי נטילה בצלי. ובכדי קליפה במליחה. ומעלתו השיג עליו דר"מ אוסר דתנן במתני' דתרומות פרק יוד משמע אוסר לגמרי וגם מהא דאסרו למיכל הפת שאפו עם הצלי למיכלא בכותחא משמע לגמרי אסור. וגם מלשון התוס' בע"ז שם. במצות משמע דלגמרי אסור. ועוד דאי ס"ד כהצל"ח מאי פריך. מאין צולין ב' פסחים. דלמא מיירי בשניהם כחושים. ונאסרו כבר בכדי קליפה או נטילה ע"י שנצלו כאחד. וקמ"ל דגם מכאן ואילך אסור ליצלותם ביחד. מפני תערובת גופם. עוד הקשה במכתבו על הרשב"א בתה"א בשער התערובות. שהביא ראי' דבשני תנורים זה אצל זה לא שייך בי' ריחא מש"ם דפסחים דף ע"ז. דקאמר כעין ב' קדירות וכו'. ות"ל דבתוספתא מבואר בהדיא. דמותר ליצלות ב' פסחים. בב' תנורים זה אצל זה.
ולפענ"ד באמת גם אני כתבתי בחידושי. דלישנא דר"מ אוסר משמע דלא כהצל"ח ומכל מקום נראה דגברא רבה אמר מילתא אין מזניחין אותו ויש בו טעם וסברא וגם נכון הוא לאחר העיון דהנה הבעה"מ ז"ל בפסחים כ' דטעמא דרבא גבי בת תיוהא דשרי' הוא משום דאינו מתכוין וכן מצאתי שכ' הר"ת בס' הישר. והרמב"ן תמה עליו טובא הא מבואר בש"ס דטעמא דרבא משום דריחא לאו מלתא ואי משום דאינו מתכוין מאי מייתי רבא מתנור שהסיקו בכמון. וכבר ביארתי. דברי בעהמ"א בחידושי לישב דבריו אמנם כעת נראה לי לישב בפשיטות דהנה התוס' מחלקין בין ריח פיטום לריח שאינו של פיטום. דאע"ג דקי"ל כרב דריחא מלתא בצולה בשר נבלה שמן עם שחיטה אבל בריח שאינו של פיטום בזה פליגו אביי ורבא. והמהרש"א שם הקשה. א"כ איך מייתי הש"ס מתני' דרודה פת חמה בב' מקומות וממנ"פ אי דמי לפיטום וכריח דפלוגתא דרב ולוי לא הוי להביא בע"ז ואי לא דמי לריח פיטום לא הוי להש"ס להביא משנה זו בפסחים והפשוט לתרץ. וכבר כתבתי כן בחידושי. דהמקשן דסובר דר"מ ור"י פליגו בכל גווני. בין בחביות פתוחה. ובפת חמה ובין בחביות מגופה ופת חמה. וחביות פתוחה ופת חמה. דמי לריח פיטום וחביות מגופה דמי לריח שאינו של פיטום. ולכך שפיר מייתי לי' בב' מקומות ובאמת דר"מ עדיפא מדרב דאוסר אפילו בריח שאינו של פיטום:
והנה סברת התוס' הנ"ל שכ' דבכחושים. משהו מיהו איכא. א"כ אכתי איך מתיר רבא להריח בת תיהא לכתחילה. וכי רשאין לאכול או ליהנות משהו איסור. וע"כ האמת הפשוט הוא דרבא סובר דריחא מצד עצמו אינו כטעם ואינו אסור אלא שבדבר מפוטם אסור. משום דהריח הוא מוליך עמו פליטת ולחלוחית מהצלי כאשר החוש מעיד ע"ז. וזה הלחלוחית הוא איסור. וע"ז שפיר כ' התוס' דבכחוש מ"מ משהו. מיהו איכא דנהי שאינו מוליך הרבה עמה מהפליטה משהו איכא ולכך בבת תיהא שרי משום דהוא מכוין רק לישאוף הריח ולא המשהו פליטה והוי דבר שאינו מתכוין וכסברת בעהמ"א וכדברי ר"ת בס' הישר. ושניהם כאחד עולים. ולכך שפיר כ' התוס'. דבדבר דאוסר במשהו גם בכחוש אסור. ולפי"ז שפיר כ' הצל"ח בוודאי הריח דוחק והולך בכולו ולפי"ז לר"מ דסובר כאביי דריח מצד עצמו אסור בוודאי אוסר בכולו. אבל לדידן דקי"ל כרבא ואינו אוסר אלא מכח משהו הפליטה שהולך עמו. לזה שפיר כ' הצל"ח דפליטה ההוא. א"א שתלך ותאסור יותר מכדי נטילה בדבר כחוש ואינו אוסר יותר מדינא אליבא דרב:
ולפי"ז יש לישב אפילו אי נימא דלישנא דתוס' משמע דכולו אסור איכ"ל דהתוס' ס"ל כשיטת הר"י משטראסבורג. המובא בהגהמיי' סוף הלכות חו"מ דהא דסגי בצלי כחוש נטילה. דווקא בדבר שאינו אסור במשהו. ודברי הגה מיי' תמוהים מחולין דף צ"ו. מהא דשמואל דאמר נצלה קולף ואוכל כו' ושמואל סובר מב"מ לא בטל וגם מהא דפריך שם מר"ה אדר"י וע"כ דכוונת הגהמיי' היכא דמחמירין לאסור במשהו יש להחמיר גם בזה ולא מן הדין וא"כ לענין חמץ שפיר כ' התוס' לאסור כלו. ובחידושי לחולין כתבתי לישב דברי הגמיי' עפ"י דברי הר"ן בחולין דף ק'. דהיכא דכח אחר מעורב בו. לא חשיב כמב"מ. וא"כ ה"נ כיון דמעיקרא נבלע בקליפה אפילו הולך אח"כ משהו מן האיסור עמו הרי כח אחר מעורב בו משא"כ בחמץ דאפילו בא"מ משהו אוסר שפיר כ' הגהמיי' וא"כ אפשר לומר בב' פסחים דהוי היתר בהיתר ותרווייהו עולין נינהו ואפילו בא"מ לדעת הר"ן בנדרים דף נ"ב אוסר במשהו. ולכך איכ"ל. דשם ראוי לאסור אפילו כחושים לגמרי ודווקא ללוי דריחא לאו מלתא כלל וזיעה בעלמא א"ש. משא"כ לרב:
מיהו זהו כתבתי לרווחא דמלתא ועיקר דקושיא זו מאין צולין לא קשה כלל דהרי לדידן דשניהם כחושים אין אוסר כלל קשה יותר וע"כ צריכים לתרץ דפסחים. אינם כחושים. וכמ"ש הפליתי או אינך תירוצים א"כ גם להצל"ח לא קשה ודבריו נכונים ומסתברא כוותי' ועפ"י האמור דברי הרשב"א בתהה"א גם כן מיושבים וא"ש דמהתוס' אין ראי' דאיכ"ל דהתוס' מיירי מכחושים דל"ש ריחא ורק משום עירוב גופים זה מתיר בב' תנורים זה אצל זה אבל לעולם דגם בכה"ג הולך הריח ולכך מכריח זה מש"ס דידן דמוקי הא דאין צולין בגוונא דשייך בי' ריחא ואפי"ה מתיר בב' תנורים: שפיר הכריח דבב' תנורים. לא שייך ריחא ובזה אחתום בברכה ידידו הדורש שלומו תמיד: הק' משה שיק מברעזאווע: