מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קפו
עוד להרב הגדול הנ"ל עוד כ' מעלתו שם. בסי' ב' אות ט' כללים וסברות בענין הא דכתיב אחרי רבים להטות ושורש דבריו נחלקים לג' כללים. בראשון הכריח דדווקא בסמוכין נאמר כלל זה. דאל"כ איך כתוב כי יפלא ממך וכו' והא אפשר שמאה לומדים. יחלוקו על סנהדרי גדולה. אלא וודאי דווקא על סמוכין נאמר ואני תמה עליו: ולטעמך. וכי לא היו סמוכין רק הב"ד הגדול הרי בכל עיר ועיר מושיבין דיינין סמוכין כמבואר ברמב"ם פ"א ופ"ד מסנהדרין וא"כ עדיין תקשה ואם יאמר דרק על הב"ד הגדול נאמר. אחרי רבים להטות. זה בוודאי ליתא כמבואר ברמב"ם פ"ח מסנהדרין וליכא למימר בב"ד סמוכין שליחותא עבדינן. דהרי אפילו מידי דלא שכיח דנו. ובזה אין שליחות כדאיתא בהחובל דף פ"ח. אלא וודאי הדבר ברור דווקא סנהדרי גדולה נגד שאר בתי דינין גילה לן הקרא דהמקום גורם ואפילו אלף לא מהני נגד רוב סנהדרין אבל בעלמא חכמים נגד חכמים בכל מקום במידי דתליא בסברא אזלינן בתר רוב. כמבואר כל זה ברמב"ם פ"א מממרים ואפילו לענין שומא ראוי לן שניזל בתר רובא בחו"מ סי' ק"ג ולענין פקו"נ באו"ח סי' תרי"ח ובענין או"ה דלא בעינן סמוכין עיין ברמ"א חו"מ סי' כ"ה שפסק כן. ובסנהדרין פ"ק דף ה'. דרק מדרבנן אמרו. תלמוד לא יורה וכו' עד שיטול רשות עיי"ש אבל מדינא. תלמיד שהגיע להוראה לענין דבר דלא בעינן סמוך אם הם רוב מכריעים אפילו אחרים סמוכין. כמבואר ברמב"ם פי"א מה' סנהדרין. והוא מהש"ס דסנהדרין דף ל"ו דרב ותלמידו נמנים לשנים עוי"ש וזה פשוט. וא"צ לפנים. והוא שהגיע להוראה:
שנית כתב דדווקא בשווים נאמר כלל זה לילך בתר רוב: ועפי"ז קשיא לי'. דהא דאזלינין בב"ד של ג' בתר רובא ודחק עצמו בזה ועוד האריך ולא הי' צריך לזה לומר מסברא: דהוא ש"ס ביבמות דף י"ד בתי' הא' שאני ב"ש דמחדדו טפי. אמנם לדינא הוא פלוגתא כמו שיבואר בעזהי"ת. הרמב"ם בפ"א מממרים כ' דבב' חכמים החולקים אזלינין בתר המחמיר בדאורייתא. וכ' שם הכ"מ והג"מ דהרמב"ם סובר דלא קי"ל כת"ק דאזלינן בתר הגדול בחכמה ובמנין. וראיתי בהקדמת הפרי מגדים ביו"ד דמספקא לי' אי דינא דאורייתא הוא דאזלינין בתר הגדול בחכמה ובמנין. או מדרבנן ופשט דהוי מדרבנן עיי"ש. ותמהני במחכ"ת נראה דאשתמט לי' לפי שעה דברי הרמב"ן בס' תורת האדם. שהובא בטור וב"י באו"ח סי' תרי"ח. ודברי הר"ן בפ' יוה"כ שמבואר שהוא דאורייתא שהרי כ' שאם מופלג בחכמה אמר שלא להאכיל אין מאכילין. אע"ג דפקו"נ הוא א"כ מוכח דהוא דאורייתא. ואע"ג שאינו מפורש בקרא נראה מדברי הרמב"ן שם. שהוא ככלל אחרי רבים. והיינו רוב חכמה. אלא דאפשר דהוי רובא דליתא קמן. ולפי המסקנא דמסקינן בחולין דף י"ב דאפילו ברובא דליתא קמן אזלינן ג"כ בתר רובא. ה"ה רוב חכמה והא דהוצרכו הדיינים להוסיף גבי מעמ"ח. ולא אמרו דניזול בתר רוב חכמה כבר ישב שם הרמב"ן היטב עיי"ש. והרא"ש והטור בסי' תרי"ח. פסקו דאפילו במע"מ. לא אזלינן בתר רוב חכמה והב"ח הקשה מהש"ס דע"ז הנ"ל דאזלינן בתר גדול בחכמה. ולק"מ דאיכ"ל דס"ל כמ"ש הכ"מ הנ"ל. דקי"ל כריב"ק דפליג על ת"ק בזה.
או נראה יותר נכון דהטור סובר דבתר רוב חכמה אזלינן אי אזלינן בתר רוב דיעות אבל בפקו"נ לדעת הרא"ש והטור. לא אזלינן בתר רוב דעות. וה"נ לא אזלינן בתר רוב חכמה. ולכך שם בפקו"נ פסק הרמ"א בסי' תרי"ח. דלא אזלינן בתר רוב חכמה. אע"ג דפסק בחו"מ סי' כ"ה דאזלינן בתר גדול בחכמה כת"ק דריב"ק וע"כ דסובר פקו"נ שאני מטעם הנ"ל. אמנם כדברי הרמב"ם צ"ע לי. לפי דעת הכ"מ והג"מ. דלא ס"ל דאזלינן בתר רוב חכמה. אפילו במע"מ ומדברי הרמב"ם פ"ב משביתות עשר דין ח' המובאי' שם בב"י מבואר דבמעמ"ח אזלינן בתר רוב חכמה הבקיאים טפי. והרמב"ן בתורת האדם דימה זה לזה וגם הסברא נוטה דדמיא להדדי וא"כ הוי תרתי דסתרו אהדדי. ואפשר דהכ"מ והג"מ מדרבנן קאמרו. דלא אזלינן בתר רוב חכמה. ולהחמיר אמרו ולא להקל. וכל זה במעמ"ח אבל רוב חכמה נגד רוב מנין פליגו בי' קמאי הובא ברמב"ן שם. והכריע שם דאזלינן להחמיר. והר"ן בפרק יוה"כ שם כ'. דווקא אם ברור לנו שבקיאותו מכריע וכ"כ הרא"ה בס' החינוך מצוה ע"ח ובדעת הרמב"ם. פליגו הב"י והד"מ בכוונתו ואין להאריך:
השלישית כ' מעלתו כיון שאין כלם ביחד. לא אזלינן בחר רובא וכעין סברא זו נאמרה ונשנית בתשובתו של מהרא"ש והובא בתומים בקינור ת"כ אות קכ"ג וקכ"ד אבל כשמודיעי' דבריהם ע"י כתב איש לרעהו. הוי כמו אלו ישבו בהדדי. ולענין ב"ד. גז"הכ ועמדו אשר להם הריב. וכן מוכח מהתומים שם. אמנם יש עוד כלל. והוא ממשנה דעדיות סוף פרק ה' מ"ז דדווקא ששניהם אמרו כן משיקול הדעת או שהיחיד משיקול הדעת ורבים מפי השמועה: אבל בשניהם מפי השמועה. והוא שמע מרבים והם שמעו מרבים. אפי' אי פליגו בזה גופי' דהיחיד אומר שהוא שמע מרבים והם אומרים בהיפוך בזה. אין כאן אחרי רבים להטות וכל זה מבואר בראב"ד בפי' המשנה שם.