אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה קעט

תשובה קעח

בעזהי"ת עש"ק פ' בראשית שנת רוח קדשך לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב לאהובי ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מוה' דוד ליב זילבערשטיין האבדק"ק טרעבעשוו יע"א:

מכתבו קבלתי. ומה שהעיר מעלתו על המנהג שנוהגין כדי להתיר הטלטול במבואות. לשכור הרשות מן האדון העיר. ואם יש במבואות האלו. ישראל שמומר לחלל שבתות בפרהסיא. ולא מהני חלקו בעירוב. כנכרי וצ"ל דסמכינן על השכירות מהאדון כמו דמהני בעכו"ם. וא"כ לדעת האומרים בסי' ש"פ. דשכירות מישראל נמי מהני. א"כ האיך מברכין על עירובי חצרות. כיון דיש שכירות מהשר וצ"ל דאין דעתינו לשכור רשות הישראל בשכירו' שנתן להשר ורשות זה המחלל שבתות. אף דמתחלה הי' שומר שבתות עכשו זוכין למפרע משעת נתינת השכירות וצע"ג עכ"ל:

ולשון זה מגומגם ולא הבנתי אותם ולא באתי להשיב. אלא לפי מ"ש עוד באותו אגרת. להשיג עלי במ"ש להרב דק"ק באניהאד ני'. לישב המנהג דמערבין בעיר שיש בה בתי כנסיות הרבה ונוהגין לערב בכל בהכנ"ס ובהכנ"ס בפ"ע. והגאון בעל חכ"צ בתשובה סי' קי"ב. צווח על זה דאין לערב בביה"כ השני. וכ"ש דאין לברך דהוי ברכה לבטלה. ואני אמרתי ליישב (בתשובה קע"ו) דהמנהג נתייסד עפ"י דברי האבן העוזר שם. אלא דאין לברך שתי פעמים. כמו שביארתי בתשובה הנ"ל. ומעלתו נ"י הקשה. דאינו מובן תירוצי, וממנ"פ אי מועיל העירוב. שעשה לביהכנ"ס האחר לבני העיר. שיכולים לטלטל בכל העיר. וא"כ זה העושין העירוב זהו רק בשביל תוכה של ביהכנ"ס זה וממנ"פ מה הועילו דהרי אותם שדרים בעיר אחרת. אינם נותנים לעירוב ובעיר האחרת אינם יכולים לזכות ובאותו העיר בלא"ה מועיל העירוב של ביהכנ"ס הראשון. עכ"ל בקצרה:

ואני לא אדע מה כל החרדה הזאת עלי. הרי כל דברי מבוארים. בדברי אבן העוזר סי' שס"ו ולא באתי רק לברר קצת. דבעיר שיש ב' בתי כנסיות שמניחין ב' עירובין ובכל עירוב זוכין כל בני העיר. הדרין שם וכיון שעירבו לכל בני העיר לכאורה ראוי לומר שהעירוב האחרון מבטל את העירוב הראשון כמו דאמרינין בב' שטרות דשטר האחרון מבטל שטר הראשון. אמנם להאבן עוזר הנ"ל נשארו שניהם בתוקפן והטעם. דאם לא היו עושים רק עירוב אחד. נהי דהיו רשאים לטלטל בכל המבואות והחצרות מ"מ הי' אסור להכניס מביתם ומחצרותיהם לביהכנ"ס כיון דיש בבהכנ"ס אנשים מחוץ לעיר שלא עירבו והוא רשות בפ"ע. וממילא אסור להכניס מהמבואות לביהכנ"ס אבל אם מניחין עירוב גם בביהכנ"ס השני וקי"ל דהבית שהניחו בו את העירוב א"צ ליתן לעירוב. ואני הסברתי גוף הדבר דקשה לכאורה. הרי אמרינין בעירובין דף מ"ט דעירוב בעי' שיהא בהדדי. וחולק עירוב אינו כלום והרי הבית דירה שהניחו בו העירוב. הוא מוחלק מן העירוב עצמו שהרי אין חלק בהעירוב ואינו מעורב עמהם:

וצ"ל כיון דהבית. הוא משמר ומחזיק העירוב בטובת הנאה זו עצמה בעבור השמירה ששומר את העירוב ע"י כותלי הבית. החלק הזה יש לו לבעל הבית דירה בהעירוב עצמו. ויד שומר כיד בעליו וא"כ גם לבעל בית הדירה. שהניחו בו את העירוב יש לו חלק בעירוב עצמו ואפילו אם הבעלים דרים מחוץ לעיר מ"מ יש להם חלק בהעירוב ע"י שהעירוב משומר ועומד בבית שלהם וממילא מועיל דגם הבהכנ"ס הוא כרשות כל המבואות שהמה שייכים להשותפין של כל העיר ושל כל האנשים שיש להם מקומות בביהכנ"ס. ורשאין להכניס מהמבואות וחצרות לבתים שלהם ולביהכנ"ס ח"כ כל עירוב מוסיף העירוב הראשון מוסיף. שע"י נעשו שותפין כל בני העיר וגם אנשים שאינם דרים בעיר. חלא שיש להם חלק באותו בהכנ"ס ג"כ נעשו כשותפין. אף אם גם המה דרים מחוץ לעיר. ואין להם חלק בבהכנ"ס הראשון ולא אסרו עליהם להכניס לביהכנ"ס. וא"כ כיון דאחד מוסיף על חברו. הוי כשני שטרות דהשני מוסיף על הראשון ואינו מבטל את הראשון כמבואר בכתובות דף מ"ד. וא"כ ה"נ נשארו הב' עירובין בתוקפן לכל בני העיר וגם להאנשים שיש להם חלק בבהכנ"ס שהם כשותפיו ויכולין להכניס ולהוציא מביתם. ומחצריה' לביהכנ"ס. ומבהכנ"ס להם. והכל כרשות אחד ואפילו בלי סברתי דלעיל צריכין אנו לומר כן. כמבואר באהעו"ז וא"כ אם הי' באמת כשיטת רש"י שהביא האהעו"ז מוסכמת אליבא דכ"ע. הי' יכולין אפילו לברך וכיון שהוא פלוגתא ולכך יש להניח בלא ברכה זה הי' כוונתי שם בקצרה. והנראה לפענ"ד כתבתי.

ועתה נבוא לעיין בקושיא שהקשה מעלתו לפי הנראה לפענ"ד השכירות מקום ששוכרין בכל מקום. אחד או שנים מהקהל. בשביל כל הקהל. כדי להתיר הטלטול בשבת בין שפרשו ששוכרין כדי להתיר או ששכרו סתמא כדאיתא בסי' שפ"ב. והנה כל הקהל לאחר שהניחו את העירוב. ונעשו שותפין ע"י העירוב אז חל הקנין של שכירות מקום. דכל זמן שאינם שותפין אי אפשר להקנין לחול לפי מ"ש התוס' בב"מ דף ע"א ע"ב ד"ה בשלמא. דהיכא דהגוי מזכה מעותיו לשליח שעשאו ישראל האחר אינו מועיל. משום דהשליח המקנה לחברו צריך שיהי' ג"כ השליח של המקנה שהוא גוי ואין גוי עושה שליח וה"נ הא דמועיל כאן אחד ששוכר הרשות מהגוי אי הוי רק כשליח של כל הקהל לא הי' מועיל כיון דצריך להיות גם שליח של הגוי אלא משום דכל הקהל שותפין וכל שאחד עושה הוי כאלו עשו כלם א"כ שפיר מועיל. דקנו וזכו כל הקהל. בשכירות המקום ההוא. או דבאמת לא זכו בו הקהל. כיון דצריך להיות גם שלוחו של הגוי ולא זכה בו אלא השוכר בעצמו אלא כיון שעשו אח"כ עירוב. הרי כולם הם שותפין לאותו האיש. שפיר רשאין לטלטל ועכ"פ לפי הנ"ל דווקא על ידי העירוב וה שיתוף וגמר תועלת השכירות המקום לכל הקהל. וא"ש דצריכין בוודאי לברך על העירוב השיתוף בתיקון חכמים. כן נראה לפיענ"ד וממילא ישראל המחלל שבת בפרהסיא. ואין עירובו מועיל לשיתוף עם הקהל והוא נשאר נבדל מהקהל ישראל ואין לו חלק בשכירות המקום והוא כגוי וכיון דשכרו המקום שפיר רשאין לטלטל כנ"ל לענ"ד ואחתום בברכה ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה