מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קע
עוד להרב הנ"ל:
ומה שהקשה בתוס' בתמורה דף ד' ע"ב ד"ה רבא וכו' שהקשו משוחט הפסח על החמץ דיהא הפסח פסול והבה"ז כ' דהקושיא הוא לאביי דלרבא הא סובר דלא מהני ואינו מובן כוונתו והצ"ק הרבה לתמוה עליו. והנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ט' כ' ליישבו עיי"ש ומעלתו הקשה עוד על התוס' למה נקטו בקושיתם. דיהא פסול הא אפילו נבלה הוי אי לא מהני. ולפענ"ד אפילו אי לא מהני. לעולם לא אמרינין דלא מהני אלא מה דהוא העבירה המעשה הזה שהיא העבירה. וגורמת העבירה. הוא דלא מהני. וא"כ אלמלא הי' נאסר ע"פ לשחוט אפילו לשם חולין והי' השחיטה באופן זה עבירה אז הוי שייך לומר. דהשחיטה לא מהני. אבל באמת ע"פ לשחוט על חמץ אינו אסור לשחוט אם אינו שוחט לשם פסח ורק אם שוחט לשם פסח. הוא דאסור. והוא דשייך לומר דלא מהני וכאלו לא נשחט לשם פסח וממילא הוי פסול. אבל אי אפשר לומר דהוי כאלו לא שחטו כלל דהשחיטה אינה אסורה כן נראה לפענ"ד פשוט ונכון ולכך הקשו רק דלפסול לרבא:
אלא דקשיא לי' להבה"ז. דמנ"ל באמת דכשר. הרי אינו מבואר בש"ס דידן במשנה או ברייתא דכשר והכ"מ בפ"א מהק"פ דין ה' כ'. דהרמב"ם יליף לה מלשון עובר בל"ת. ולרבא אין זה דיוק. דממילא נשמע רק מן התוספתא והירושלמי מוכח כן עכ"פ מש"ס דידן אינו מבואר כן ואיך הקשה תוס' בפשיטות. ועל זה צריך לומר מאביי נשמע לרבא כיון דלאביי כשר. ע"כ דגם לרבא כשר: דאל"כ הוי לי' למימר זה לאיכא בינייהו ובסוף הסוגי' פריך מאי איכא בין אביי לרבא. או דכוונת הקושיא דאי ס"ד דלרבא פסול א"כ גם על השוחט על החמץ קאי רבא וא"כ ע"כ גם אביי קאי עלה והוכיח דמהני. דאי לא מהני אמאי לוקה וזה תימה הא פשיטא אפילו אי פסול לוקה ואדרבה מסתבר יותר דלקי אי פסול הואיל ופוסל בזה קדשים וראוי ללקותו כמו מפגל בקדשים וע"כ דאביי ורבא לא קאי על פסח וזה קושית התוס' וזה כוונת הבה"ז על אביי מקשה דרבא הא סובר דלא מהני וא"כ איכ"ל דבאמת כן. ומאי קושיא. וע"כ כנ"ל מאביי פריך על רבא והוא נכון לפי ענ"ד בכוונת הבה"ז ותו לא מידי כעת רק החיים והשלום מנאי: הק' משה שיק מברעזאווע: