מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קמ
הנה הפמ"ג בסי' שכ"ח במשבצות זהב סק"ז כ' דפשיטא לי' דאין לחלל שבת עבור מומר לחלל שבתות לתיאבון בפרהסיא אף אם הוא חולה שיש בו סכנה. ולא הביא ראי' לזה ולפענ"ד לא ברירא לי דין זה דאף דהוא כגוי לכל דבריו אפי"ה לענין קידושין חי"ל דקידושיו קידושין. וכ' הבעה"ת והובא בש"מ בב"מ דף ע"א בשם רב שלום גאון. כיון דלגבי קידושין הרי הוא כישראל דאמרינן שמא יתחרט ויעשה תשובה. הה"ד לענין רבית וכו' ונראה מדבריו בשעושה תשובה נעשה ישראל למפרע. ונהי דאנן לא קיימ"ל כוותי' לענין רבית שאין אנו מצוין עליו בדבר שנתנה תורה טעם משום וחי אחיך וכו' וזה אינו בר החיאה כמ"ש שם הש"מ וגם הגהמ"ר בפ' החולץ כ' הטעם בקידושין דחיישינן שמא הרהר תשובה והוי רק חומרא: ונראה טעמו דמדינא הוא בחזקת שלא שב בתשובה יעויין שם וגם לא ס"ל דנעשה למפרע כישראל. מ"מ כששב ואפילו רק הרהר בתשובה הוא כישראל גמור:
והנה מרן הגאון בעל חת"ס חיו"ד סי' שמ"א בד"ה ובלאה"נ כ' בעובדא דילי' במומר לע"ז לתיאבון שקרוב לוודאי וסברא גדולה שסמוך למיתתו בראותו כי מטה ידו. ופנה למעלה לאלקי אבותיו ונהי שכ' הרמב"ם בפ"ב דע"ז דין ה' דאפיקורס אין מקבלין בתשובה. דמסתמא אינו חוזר וכמ"ש הבכור שור בכוונתו מ"מ כיון דרק לתיאבון עבר ואז פסקה תאותו. מסתברא דחוזר בתשובה ולפי"ז לפי מ"ש התוס' בפסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה רבה דגם בשבת אמרינן הואיל וא"כ ה"נ הואיל ואי מקלעי דחוזר ומהרהר בתשובה שרי השתא נמי שרי מה"ת ולפי מ"ש מרן זצ"ל אין זה מקרי לא שכיח אצל חולה שיש בו סכנה מיהו אני כתבתי במקום אחר (לעיל תשובה קל"ח) דתוס' כ' כן רק למ"ד פ"נ הותרה בשבת וכדעת הר"מ המובא ברא"ש ביומא פ' יוה"כ אות י"ד אבל לדעת הרמב"ם בפ"ב משבת דפסק דרק דחוי' לא דמי ליו"ט. ולא אמרינן הואיל ותליא בפלוגתא עיי"ש בסי' שכ"ח אמנם כיון דקי"ל דגם ספק פ"נ דוחה שבת ואפילו רק מיעוט אין הולכין בפ"נ אחר הרוב. משום דכתיב וחי בהם א"כ ה"נ אפילו נימא דאוקי אחזקה או רובא דלא חזר בתשובה מ"מ מיעוט יש החוזרין ומהרהרין בתשובה כשמגיעין לסכנה. וא"כ כיון דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב רשאין לפקח עבורו:
ולכאורה תליא זה שוב בפלוגתא דהשבות יעקב חלק א' סי' י"ג חולק על הבית יעקב דסובר בגוסס אין מחללין שבת עליו משום דרובן למיתה וס"ל במיעוט דלא איקבע גם בפ"נ אינו מועיל והשבות יעקב שם פליג עליו. ובפרט בנידון שלנו. שהרי הי' ישראל ואיקבע בישראל ואף דאיתרע בנתיים אפשר דלכ"ע אין הולכין בתר הרוב דאיכ"ל סברת הרמב"ם בפ"ג מגירושין בהא דכופין אותו עד שיאמר רוצה וכו' ואין להקשות א"כ למה אין מעלין אותן דבאמת לא מצאתי מפורש במומר לחלל שבת בפרהסיא לתיאבון אם מורידין ולא מעליו. או לא מעלין ולא מורידין ובתבואת שור סי' ב' ס"ק כ"ב הביא ראי' דאף מומר לכל התורה לתיאבון מעלין אותו. וראי' שלו שייך גם למחלל שבת לתיאבון. ואפילו נימא דלא מעלין דשבת מקרי ברית ואות והוא מיפר ברית ויוצא מכלל בן ברית. כמבואר ג"כ בתורת כהנים בפ"ב מ"ג וא"כ אין אנו מצווין עליו בלאו דלא תעמוד על דם רעיך דזה יצא מכלל רעיך ואינו בן ברית ואפי"ה קרינן בי' וחי בהם. ולא שימות בהם ואין איסור לחלל שבת עבורו:
והנה גדולה מזו מצינו באה"ע סי' ד' סל"ד בתינוק הנמצא בעיר שרוב גוים אע"ג דלכל דבריו הוא גוי ולענין פ"נ מפקחין והביא ברמ"א שם שיטת הטור דמפקחין עליו אע"ג דאין מצוין להחיותו וכן משמע פשטות סוגית הגמרא ביומא פ"ד דפריך שמואל אדשמואל כיון דעפ"י מיעוט הוי בר ישראל מפקחין עליו וה"נ כן והמחבר שם דפסק כדברי הרמב"ם דבכה"ג אין מפקחין. הקשו עליו מסוגית הש"ס ביומא. ומש"ס ספ"ק דכתובות הנ"ל. ואני אמרתי דבלא"ה קשה על הסוגיא מנ"ל להקשות שמואל אדשמואל. דהא לפי חד טעמא ביומא שם יליף מושמרו ב"י את השבת מוטב לחלל שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה. וא"כ הא איכ"ל. דגם טעמא דקרא דוחי בהם הוא ג"כ מטעם זה. וא"כ בשלומא בתשעה גוים וחד ישראל מפקחין. כיון דעכ"פ המיעוט הוא ישראל וישמור שבתות הרבה. אבל תינוק המושלך. אפילו הוא ישראל כיון דאינו ניכר ונודע ורשאי עפ"י דין תורה שלא לשמור שבת ושום מצוה מן התורה לכך הדין דאין רשאין לחלל שבת עבורו ומאי פריך וכבר רמז זה מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רמ"ה מיהו לא העלה ארוכה ואכתי קשיא מנ"ל להקשות עיי"ש:
ונראה דזה הי' קשה להרמב"ם וניחא לי' לתרץ דאף דמתניתן מיירי בתינוק המושלך ואינו ניכר אם בן ישראל או בן גוי הוא מ"מ הא דאמר שמואל מעיקרא אף לפקוח הגל אזלינן בתר רוב הוי מפרשים דברי שמואל דאפילו בתינוק שנפל עליו מפולת שלא ראו אותו קודם שנפל עליו ורוב גוים ואפשר לאחר שיפקחו ימצאו ויהי' ניכר בסימניו. וע"י מילה אי הוא ישראל או גוי. ואפי"ה אמר שמואל דגם בפק"נ אזלינן בתר רוב. אפילו בתינוק שאפשר שלאחר פיקוח יהי' ניכר וא"כ שפיר קשיא דשמואל אדשמואל וע"ז משני דצריך להגיה בדברי שמואל ולפקח את הגל אינו כן ור"ל דלענין פיקוח אינו כן ולא פסיקא מלתא דלעולם אזלינן כתר רוב. אלא הדבר תלוי אם הי' ניכר או לא ומטעם הנ"ל דאי ידעינן דלא יהא ניכר ולעולם יהא ספק גוי וממילא אם רוב גוים. הא הדין דאין צריך לשמור תורה ומצות. ובכה"ג אין מפקחין ומשא"כ אם נודע שיהי' ניכר אחר הפיקוח בכה"ג ס"ל לשמואל מפקחין וא"כ הרמב"ם והש"ע דמיירי בתינוק שאינו ניכר שפיר פסק המחבר דאין מפקחין וא"ש ועכ"פ לפי"ז הא דפ"נ דוחה שבת: ואי הטעם משום מוטב שיחלל שבת אחת וכו' תליא בפלוגתא דהמחבר ורמ"א הזה וע"כ במחלל שבת בפרהסיא לתאבון לענין חילול שבת בפק"נ עבורו אין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות אם נראה שמהרהר בתשובה. רשאין לחלל שבת עבורו כן נראה לפענ"ד: