מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קלז
בעזהי"ת ז"ך תמוז תרי"ג לפ"ק פה יערגען יע"א:
החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הרב המאוה"ג המפורסם המופלא ומופלג בתורה וביראה החרוץ כש"ת מוה' זלמן שפיטצר נ"י מורה בעיר מלוכה ווין:
מכתבך קבלתי ועל אשר בקשת להודיעך ולהשיב לך בענין דין אחד אשר יצא מאתך הוראה ואסרת ברבים לשתות קאפפע בקאפפע הויז בשבת של חג הפסח. לפי שחדר זה מיוחד רק לישראל לחג הפסח. ולא ינוחו לבוא בתוכו שום גוי ולוקחין קאפפע וצוקער של פסח והמלאכה נעשית רק בשביל ישראל ולכך אסרת. ומורה אחד לנגדך בקולו בשווקים וברחובות להתיר ע"י שיתנו הכוס הראשון לגוי העושה או לגוי אחר מן הקאפפע ההוא. ומה אאריך אוי לאזנים שכך שומעת הרי מבואר אם יש רק חשש שמא ירבה בשביל ישראל אסרו חכז"ל ומכ"ש שאסור לעשות מלאכה בשביל ישראל. ורק ליתן ממנו לגוי כוס הראשון בערמה עכ"ל הנה באמת הדבר פשוט לאסור. וכמ"ש. ואין להאריך בזה כי גוף הדבר לשתות קאפפע בקאפפע הייזער בשאר שבתות השנה קשה להתיר ואפילו אם בימות החול אינו אסור מחשש שכ' הנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ל"ו. אפי"ה בשבת. אף דאם רוב העיר נכרים אמרינן בפ"ב דמכשירין מ"ה ומ"ו אמרינן שם דנעשה אדעתא דרובא ושרי ולית לן למיחוש. אולי נעשה גם אדעתא דישראל וכמו שפסק נמי באו"ח סי' תקט"ז סעי' ו' וביאר שם כן במג"א ס"קכב. מ"מ אפילו נאפה או נתבשל בשבת לצורך גוי פסקינן באו"ח סי' שכ"ה סעי' ד'. דדווקא לצורך. או שעת הדחק. מותר לישראל לאכול או לשתותו:
ויש בזה ב' טעמים או משום מוקצה. דנולד אפילו בשל גויי"א דאסור או משום שמא יאמר וכו' בדבר מאכל החמירו. וחששו טפי דאפילו עושה לצורך גוי חיישינין שמא יאמר וכו': עיי"ש במג"א סי' שכ"ה סק"ט והמג"א בסי' תקי"ז סק"ב כ' להוכיח דס"ל להמחבר דעיקר כטעם הב' משום שמא יאמר והחמד משה שם הקשה עליו דבב"י בסי' שכ"ה כ' להדיא דהעיקר הוא משום מוקצה ולי נראה דכוונתו דס"ל למג"א דווקא היכא דאיכא ב' חששות חשש מוקצה וחשש שמא יאמר אז ס"ל להב"י והש"ע לאסור שלא בשעת הדחק ובקאפפע ג"כ ב' טעמים הנ"ל שייכים. ואפשר דלטעם מוקצה ונולד יש לחלק דוודאי אם נטחן מע"ש: א"כ אינו נולד אלא מוקצה ואין בשל גוי ואפילו נטחן ביום טוב או בשבת מ"מ כיון דגוף הנולד אינו נאכל אלא טעמו: ואף דהוי מלתא דעבידא לטעמא ונותן טעם ומלבד טעם דדשיל"מ אינו בטל מ"מ כיון דהקאפפע עיקרו מים ונקרא על שם מים. ומטעם זה אין לאסרו משום בישול גוי כמ"ש הפ"ח ביו"ד סי' קי"ב סקי"ז ומברכין עליו שהכל נוכל לסמוך על דיעות המתירין דבר שנאפה או שנתבשל בשבת. אפילו שלא בשעת הדחק כיון דבשעת הדחק אפילו בעין מותר ולא גרע מפת עכו"ם דאינו אוסר בטעמו כדקי"ל ביו"ד סי' קי"ב קי"ד וא"כ נהי דלאידך טעמא דשמא יאמר אסור מ"מ הא דווקא היכא דיש ב' חששות חששו וא"כ אין האיסור ברור כ"כ כל זה דחקתי ללמד קצת זכות על השותין בקאפפעהייזער בשבת ושאין חוב עלינו למחות:
מיהו כל זה אם אין הרוב הרגילים לשתות בקאפפעהויז הזה הם ישראלים אבל אם הרוב הרגילים לשתות בקאפפעהויז הזה. הם ישראלים אפילו אם רוב העיר הם עכו"ם אסור דאזלינין בתר הרגילים וכ"כ הטו"ז בהדיא בסי' תקי"ז סק"ב וכ"כ המג"א בסי' תקט"ו סקכ"ב לפי מה שביארו המחהש"ק ואף דהא"ר הניח דין זה בצ"ע ומג"א כ' שם דיש להתיישב בדבר מ"מ נראה כן לדינא דאזלינין בתר המצוי כדאיתא במשנה ט' פ"ב דמכשירין וצריך לחלק בין משנה זו למשנה ז' שם דפליגו אי אזלינין בתר המצוי עיי"ש עכ"פ כל הנ"ל בשאר ימות השנה אבל בפסח באופן הנ"ל שמיחד חדר לישראל ולוקח קאפפע וצוקער של פסח לצורכם בוודאי אסור דמבואר בסי' שכ"ה סעי' י"ב דאם מעשיו מוכיחין שעושה לצורך הישראל. אפי' אינו אומר כן בפירוש אסור להישראל ליהנות ממנו: ואין לך מעשיו מוכחין גדול מנידון השאלה:
וכן מוכח בעירובין דף מ' ע"א בליפתא דמחוזא כיון דחזו דמפשו ומייתו אסר להו אע"ג דהוי רוב גוים מ"מ יש רגלים לדבר וכמ"ש היש"ש המובא במג"א סי' תקט"ו סקכ"ב וביארו היטב במחהש"ק שם וכ"כ הב"י שם בשם תשובת הגאונים וא"כ הדבר מבואר בשבת שבתוך הפסח דוודאי אסור לישראל לשתותו וכל המורה להתיר טועה בדבר משנה וחוזר. אלא שאני חושש יותר דע"י שבת זה שאנו רואין שהוא עושה לצורך ישראל זה מגלה על כל שבתות השנה דעביד גם כן רק בשביל ישראל ויש לאסור בכולן. וכדמשמע גם בלופתא דמחוזא דאסר להו ומשמע מכח הרגלים לדבר אסר להו בכל השבתות מיהו אפשר לחלק דהתם עשו כן מעצמם. אבל כאן יהודים שלמדו אותו לעשות כן בשבת זה אבל בשבתות אחרות עושה על דעת הרוב ובעל נפש יזהר בכל זה. דברי רבך הדו"ש: הק' משה שיק מכרעזאווע: