מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קלב
בדין בישול ובישול אחר בישול בשבת:
ראיתי להעיר בדין זה ג' פרטים א' על דברי כבוד הרב הגאון מו"ה יעקב עטלינגער אבדק"ק אלטונא נ"י יע"א שכ' בעלי שצ"ה מכתב ע"ד במבשל עלי טהע"ע הוי רק ח"ש דשיעור בישול הוא כגרוגרת ובזה השיג שם על השואל ולפי ענ"ד במבשל עלי טהע"ע אין שיעורו בכגרוגרות דבמאכל אמרו שיעור זה אבל טהע"ע הוא בכלל מבשל סממנים שכ' הרמב"ם בפ"ט משבת דין א'. דשיעורו שיהי' ראוי להדבר שמבשלין אותו וטעה"ה נקרא בלשוה"ק סמים. ובלשון חכז"ל סממנים וכן מבואר מדברי מגדל עוז שם. דלכך לא כתב רמב"ם בסממנים השיעור כדי לצבוע בהם משום דכולל גם שארי סממנים וכל עלים לתרופה בכלל. והכי מסתבר דכל עניני שבת השיעור החשוב לאותו דבר הוא וכמ"ש הרמב"ם בפי"ח משבת לענין הוצאה כל דבר לפי מה שהוא מועיל הוא חשיבתו: וא"כ בטעה"ה דעומד ומועי' לרפוא שעורו במיעוטו דמעוט" המועיל קצת:
ב' בדין המובא שם בשם הפמ"ג בסי' שי"ח דאם כבר עירה מע"ש מים רותחין מכ"ר על הטעה"ה ונתנגבו מותר לערות עליהן בשבת מים רותחין מכלי ראשון דבבישול קי"ל דאין בישול אחר בישול ולפענ"ד פשוט דאין לסמוך על זה. דאנו לא שמענו אלא דעירוי מבשל אבל לא דעירוי מבשל כל צרכו או דמבשל כמאב"ד חצי בישולו וא"כ כ"ז שלא נתבשל כל צרכו הא קי"ל בסי' שי"ח סעי' ד' דיש בישול א"ב אפי' ביבש ובמאכל ידענו שיעור כמאב"ד וכל צרכו. ובעלים וסממנים שבא הבישול רק להוציא המיץ שבהם ולא לצורך עצמן. לא שמענו שיעור בישולם כ"צ ומסתבר כ"ז שיש בהם מיץ ונותן טעם. ולא פסק ריחם וטעמם. לא נתבשל כל צרכו ויש בהם בא"ב וכל בישול פנים חדשות ובפרט לפי מ"ש דעלי טהע"ע הם בכלל סממנים וכבר כ' הרא"ש פ' כירה סימן י"א דסממנים צריכין בישול רב ואף דעינינו הרואות דעלים הללו הם מקלי הבישול מ"מ בוודאי אין טבע כל העלים שווים. וגדולה מזו אמרו צריכה מילחא בישולא כבישרא דתורא. והא דאמרינין שם. כל שבא בחמין מע"ש מותר לשרותו בחמין היינו אם ע"י השריי' מע"ש נתבשל כל צרכו. ואפילו בכה"ג כ' המג"א שם סקי"ד דיש להחמיר א"כ כ"ש בנידון שלנו נראה דמדינא אסור ותימה על הפמ"ג שרצה להתיר וכבר הסכימו הרבנים ה' עליהם יחיו שם בעלי שצ"ה לאסור גם מטעם אחר. ולא משכחת לה היתר: אלא אם אפשר בשבת לערות בעירוי שנפסק הקילוח זה התיר בתו"ש ובספר א"ר:
ג' דין יבש שנימח ונעשה לח כגון לערות מכלי ראשון על צוקער כ' הפמ"א ח"א בתשובות סי' פ"ד דחשיב כיבש ומותר לערות עליו דאין בא"ב ביבש וראי' ממג"א שם שכ' כן בסקל"א לענין מלח ובסק"מ לענין שומן אמנם המרדכי פ' כירה סי' ש"ח כ' לענין מלח דהמחמיר תבוא עליו ברכה וכ' התו"ש דפשוט דה"ה בצוקער ותימה על המג"א שכ' בסקל"א במלח דאין בא"ב ולא הביא סיום דברי המרדכי והמחמיר תע"ב. והיה נ"ל לישב דס"ל להמג"א דהמרדכי סובר דבמלח יש בא"ב אפילו לא נצטנן לגמרי. אבל לדידן דקי"ל כרמ"א סעי' ט"ו דאם רק חם קצת שוב אין בו בא"ב וא"כ יש להתיר בצוקער ומלח ממנ"פ דבשעה שהוא קר לגמרי אז הוא יבש וכשנמחה כבר הוא חם קצת. א"כ שוב אין בו בא"ב ולכך התיר המג"א והפמ"א במלח וצוקער לערות עליהם מכלי ראשון ואם אמנם נראה לפענ"ד סברא הנ"ל ישרה מ"מ האמת יורה דרכו שרמ"א ס"ל לאסור בין במלח ובין בצוקער ולכך סתם בסעי' ט' לאסור במלח אע"ג שהמלח שהי' מצוי אז הי' מבושל כבר. וכמבואר בד"מ סי' תס"ב אות ד' וכ"כ בד"מ סי' שי"ח אות ג' דהמחמיר תע"ב ולפי"ז קרוב בעיני דהדין עם הלבוש: המובא במג"א סק"מ דהגירסא בש"ע אם אין היס"ב דאל"כ קשה איך לא הגיה הרמ"א ביס"ב יש להחמיר כמ"ש במלח בסעי' ט': וראיות המג"א מרש"י גבי תרנגולתא דר"א יש לדחות דשם אינו מבואר דנמחת מיד בהיות עדיין היד ס"ב:
ובאמת קשה לי ע"ד המג"א שדחק שם בדברי המרדכי שכ' שיש ליזהר בפשטיד"א אם היס"ב וכ' המג"א דהיינו מטעם נולד. שהרי המרדכי כ' במלח דיש להחמיר משום בישול א"כ פשוט דגם כאן יש ליזהר ביד ס"ב משום בישול א"ב ותו אפילו אם במלח וצוקער מותר מטעם הנ"ל. מ"מ בשומן שנמחה ע"י האש יש לאסור. עפ"י דברי הרמב"ם בפ"ט דין ו' שהמרפה גוף קשה ע"י אש כגון המתיך אבר או שעוה וחלב חייב משום מבשל וביבמות דף ו' ע"ב בהבערת בת כהן דחייב משום מתוך פתילה. מוכח אפילו היתה מותכת פעם אחת. דאל"כ מאי פיסקא ליקח פתילה שלא הותכה מעולם וא"כ בשעוה וזפת דמדמה להו בירושלמי פ' כלל גדול: ג"כ דינם כן וא"כ גם בשומן המהתכו באש. שהיד סולדת בו יהא חייב משום מבשל. ודברי המג"א צריכין עיון לפענ"ד ומטעם הרמב"ם הנ"ל נ"ל להסביר החילוף שכ' הפוסקים בין לח ליבש והלוא טעמא בעי ונראה דביבש חייב משום מבשל ובמים כ' הרמב"ם רפ"ט משבת חייב במחמם וכבר ביאר זה בפ"ח סי' ס"ח ביו"ד: וטעמא י"ל ידוע ביסודות הטבע דכל חום האש מרפה. ומרחיב העצם החומר ופועל יותר על דבר לח. מעל דבר יבש. שבלח ע"י חמימות הקדירה אף שהמים שהיו בה הגיעו רק עד לחציה. ע"י האור נתמלא כל הקדירה וכיון שגורם הריפוי בלח יותר. זה מלאכת מחשבת וכשנתקרר חוזר לאיתנה. וכשמחממו שנית הוא מרפה ומרחיב אותו עוד הפעם. ופנים חדשות בא לכאן. משא"כ ביבש שחייב על הבישול שהחימום אינו גורם שינוי הניכר: וכיון שכבר נעשה בו בישול אינו חוזר לאיתנו והשיעורין הם הלכה לממ"ס. כן נראה לפענ"ד: