מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קכח
לשנה טובה וברכה והצלחה תכתב ותחתם. תלמידי המופלג בתורה מוה' יוסף גרינבוים נ"י:
מכתבך קבלתי ואם אמנם שאני חלוש ומוטרד ואין אני משיב כ"א דבר מוכרח מ"מ בדבר זה שכתבת. מצאתי עצמי מחויב להשיב. על מה שכתבת בנות הסורקים שערותיהם בשבת והדבר מפורסם לכל מי שרואה ראשם מתוקנים יודע ומבין שעשו ותיקנו ע"י סריקה ראשיהם בשבת והוי מחללי שבת בפרהסיא. וקי"ל דהמחלל שבת בפרהסיא. הוא כמומר לכל התורה כולו. והש"ך ביו"ד סי' קנ"ז סע"קד כ' כל מי שידעו בו עשרה אפילו לא עשה בפניהם ממש מקרי בפרהסיא וא"כ הם כמומרים ואם הם נוגעים ביין. הוי כיין נסך. כדקי"ל ביו"ד סי' קכ"ד. סעי' ח'. דמומר עושה יי"נ. וא"כ הנערות ההם שסורקין וקולעים שערותיהם שג"כ אסור כמבואר בסי' ש"ג עכ"ל. ואם אמנם שבאמת נערות כאלו הם עברינים ועוברי עבירה מקצתם בשוגג שסוברים שהוא מותר ומקצתם במזיד וחייבין האבות או מי שיש לו לצוות עליהם למחות מעשה הרע הזה. אבל חלילה לנו לומר שהם מומרים לחלל שבת. בפרהסיא וכגוים. וכבר הסכימו התבו"ש ביו"ד סי' ב' והפמ"ג שם ס"ק י"ז דמחללי שבת באיסור דרבנן אפילו בפרהסיא לא מקרו מומרים ורק דעת ר"י ולפי גירסת מקצת ספרים סוף הוריות ס"ל לר"י ב"י כן אבל אנן קי"ל כחכמים דדווקא באיסו' דאורייתא אמרינן כן ובחידושי אמרתי לישב בזה דברי הרמב"ם בפי' המשנה. בחולין דף י"ד שכ' הרמב"ם על המשנה דשוחט בשבת דווקא בשוגג מחלקין השחיטה לשנים דמיד שעשה החבורה חילל שבת ונעשה מומר ממילא בסוף השחיטה ונעשה נבלה והקשו עליו דהא שם פריך בדף ט"ו ונוקמי' במזיד כר"מ:
ואמרתי דהנה הר"ן שם בחידושיו כ' דבתחילת השחיטה אע"ג דעשה חבורה. מ"מ הוי מקלקל עד שיגמר ומקלקל קי"ל דאסור מדרבנן א"כ איכ"ל דכוונת הרמב"ם. דלפי מאי דמוקי שם מתני' כר"י ור"י סובר דבאיסור דרבנן מקרי ג"כ מומר כמש"כ התבו"ש וא"כ אע"ג דהוי בתחילה מקלקל דאינו אסור אלא מדרבנן מ"מ לר"י נעשה מומר בשעת גמר שחיטה הוא כבר מומר ולכך הוי שחיטתו נבלה. ולכך כ' הרמב"ם דמוכרח למוקמי מתני' דווקא בשוגג. אבל במזיד כר"מ דסתם בר פלוגתי' דר"י הוא ר"מ וס"ל דבדרבנן לא נעשה מומר ולדידי' אין לחלק השחיטה. איכ"ל אפילו במזיד השחיטה כשרה דאינו נעשה מומר עד לבסוף דמעיקרא הוי רק מקלקל ולכך פריך שפיר ונוקמי' במזיד וכר"מ וא"כ לדינא קי"ל התם דאפילו במזיד הי' שחיטתו כשרה מה"ת שפיר מוכח כדעת התבו"ש דבדרבנן אינו נעשה מומר:
ונראה דאפילו לדעת הרמב"ם פ"א מממרים דכל דרבנן הוא כדאורייתא מלאו דלא תסור מ"מ אין זה לאו דשבת לחודא אלא הוי לאו לכה"ת ודווקא בלאוין דשבת שהם לקיים האמונה של בריאת שמים וארץ לפי שהוא שורש התורה זה חמור כע"ז משא"כ לאו דלא תסור והנה בנ"ד הריבש בסי' שצ"ד והובא במג"א סי' ש"ג ס"ק כ"ב דס"ל דסריקה הוי איסור דאורייתא וסורק אפילו מלאכה שא"צ לגופי' חייב. אבל התוס' והרא"ש בשבת צ"ד ע"ב ד"ה אבל וכו' פליגו שם בזה. והטו"ז בס"ק כ"א. ונקודה"כ שם פליגו עיי"ש. ובמג"א סי' ש"מ בריש הסימן הביא ג"כ פלוגתא בזה ובמקום אחר (עיין לעיל סי' ח) הארכתי בזה ואכ"מ ומידי ספיקא לא נפקא אי הוי איסור דאורייתא או דרבנן ואף דספיקא דאורייתא לחומרא להרבה פוסקים אבל העובר לא מקרי מחלל שבת בפרהסי' לשוי' כעכו"ם. ושבת איתקש לע"ז היכא דחייב מיתה כפרש"י בפ' מקושש עיי"ש ועוד לפי הנ"ל דאמרינין דסורק מכוין למישר שערות היינו אם לא סרק זה זמן איזה ימים אבל אם סרק בה' בשבת ומכ"ש בע"ש. נראה דבכה"ג אין השערות עוד מבולבלות. דהרי קי"ל ביו"ד סי' קצ"ט דאם נזדמן טבילה של מצוה בשני ימים טובים הסמוכים לשבת. מהני הסריקה של ע"ש או של עיו"ט עיי"ש ובמקום אחר הארכתי עוד לומר (עיין סי' ח' לעיל) דאם סורקת ע"י גוי ומצאה עלי' שערות מבולבלות. תצוה ללוש בידים ולא במסרק וכה"ג ע"י גוי הוי שבות דשבות. ובמקום מצוה אפשר דמותר דלא גזרו חכז"ל. עכ"פ בכה"ג ביד הוי רק איסור דרבנן. וכבר כתבתי דבאיסור דרבנן לא נעשה מומר לכל התורה: ועוד אפילו נימא דהוי איסור דאורייתא בכה"ג אפי"ה לא מקרי מחלל שבת בפרהסיא. אף דכ' המהרי"ק בתשובה הובא בש"ך יו"ד סי' קנ"ז דלאו דווקא עשה בפרהסיא. אלא אפילו עשה בצנעא. אבל נודע לעשרה בני אדם והוא יודע מזה. כמ"ש הת"ש בסי' ב' סעי' ט"ז מ"מ בנ"ד כיון דאינו נעשה בפני עשרה אינו ברור שיתודע לעשרה דאפילו הרואה דראשה מתוקנת. מ"מ דלמא הניחה לעשות זאת ע"י גויה או היתה מסורקת מע"ש. ורק בשבת תיקנה וחידשה הסריקה וכבר כתבתי דבכה"ג גם להריב"ש לא הוי פסיק רישא דיהא אסור מה"ת. ע"כ לדינא נראה לפענ"ד כמ"ש. ואף דדינם כעבריינים אבל חלילה לנו לומר דהם כגוים גמורים לעשות יי"נ במגעם מצד הטעמים הנ"ל ואחתום בברכה המשולשת. ובברכת השנים ומחיה חיים יתן לך חיים טובים ארוכים ומתוקנים כאות אהוב נפשו נפש רבו הדורש שלומך וטובך: ה"ק משה שיק מברעזאווע: