מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קכו
שיל"ת חוסט ר"ח אלול תרל"ב:
כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר ידידי חתן אחי הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מו"ה יעקב סעניידרס נ"י אבדק"ק מאגן דארף ומצודתו פרוסה לקהל ראאב יע"א:
מכתבו קבלתי ובו בישר אותי נסיעתו לראאב יהי ברוך בצאתו וברוך בבואו בשעה מוצלחת למז"ט לברכה והצלחה להרים קרן התורה והיראה אמן ואשר ביקש ממני לחוות דעתי בקהל שהמנהג שם לדרוש קודם תפלת מוסף דקודם קריאת התורה שכיח שם נכנסים ויוצאים מבלבלים השומעים ומספקא למעלתו אם רשאין לעשות כן. שהרי הקדיש שקודם תפלת מוסף. קאי על אמירת אשרי ואיכא הפסק טובא ואי נימא דקאי הקדיש על דברי אגדה דדרשא הי' ראוי לתקן שיאמר הש"צ קודם תפלת מוסף קדיש דרבנן וכמו שיסדו על לימוד תורה ואגדה. לומר תפלה על רבנן עכ"ל ולפענ"ד לא יאות לשנות שום מנהג אבל אי משום אמירת קדיש שלפני התפלה אין כאן חששא ואין לומר קדיש דרבנן. במקום קדיש שלפני התפלה:
דהנה המחהש"ק בסי' רצ"ב סק"ב כ' לישב קושית הא"ר על המג"א שם שכ' במקום שאין ס"ת אין לומר קדיש במנחה קודם תפלת המנחה אם כבר אמרו אחרי אשרי ובא לציון והקשה הא"ר הא במקום שאין ס"ת קורין בחומש הפרשה. וכ' המחהש"ק לתרץ: דדווקא על שיר ושבח תיקנו קדיש זה דש"צ ולא על קריאה דעל זה שייך קדיש דרבנן ולא תיקנו זה לש"צ עיי"ש, וא"כ ה"נ על הדרשה אין לומר קדיש דרבנן ולא חצי קדיש לפני התפלה מיהו הא"ר והפמ"ג לא ס"ל כן ולדידהו שפיר מצי לומר חצי קדיש על הקריאה ולימוד וה"נ על הדרשא ולכאורה נ"ל להביא ראי' להא"ר ולהפמ"ג מתוס' ריש ברכות ד"ה מאמתי בסופו וכ"כ הרז"ה לפרש הירושלמי שאמר שהיו קורין ק"ש קודם תפלה. היינו כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה כמו שאנו קורין אשרי וא"כ משמע דאידי ואידי חדא מלתא הוא ואין חילוק בין שיר ושבח לקריאה. וגם בקריאה י"ל ח"ק קודם התפלה. כי עיקר תקנות הקדיש קודם התפלה נראה שהוא מטעם מתני' דר"פ אין עומדין שצריך שיהא כדי שיכוונו לבם למקום. וכ' הר' יונה שם דהכוונה ברוממת הבורא ברוך הוא. וזה מפורש בקדיש דהוא ית"ש לעילא מכל ברכתא ותוס' בברכות דף ל"א ד"ה רבנן כ' דאנן נהגו כמתני' והיינו באמירת אשרי וקדיש דאית בי' שבח רוממת הבורא ברוך הוא וא"כ שם דווקא ח"ק מקומו כן נראה לפענ"ד:
ונראה אפילו לשיטת המחהש"ק אליבא דהמג"א אין כאן קפידא בהפסק כיון דאמר אשרי ונתחייב בקדיש אע"ג דדריש בד"ת בנתיים אין כאן הפסק. דמצות אין מבטלות זו את זו. וגם קי"ל דאין ברכה אחת הפסק לחברתה. כמבואר ביו"ד סי' י"ט ולענין קידוש יקנה"ז וראי' לזה ממה שפסק הרמ"א באו"ח סי' תרכ"א דביום הכיפורים דמלין אחר אשרי והא הוי הפסק ומטעם זה הכריע באמת הא"ר בסימן תקפ"ד דמלין קודם אשרי והרמ"א לא חייש לזה ועוד דהמג"א בסוף סימן רפ"ד חייש לזה ובסימן תקפ"ד כ' דמלין אחר אשרי וע"כ דמצות אין מפסיקין זה א"ז ובסי' רפ"ד מיירי במידי דרשות כן נראה לפענ"ד וא"כ משום קדיש נראה דאין קפידא וטעמא דלא נהגו קדמאי לדרוש קודם מוסף. נ"ל דהא אמרינין ר"פ אין עומדין. דאין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה. ודרשא מסתמא לא מקרי הלכה פסוקה ותפילות נראה דשוין לענין זה הן תפלת י"ח והן תפלת מוסף:
אמנם לפי מ"ש המג"א בריש סי' תקכ"ט. אין הדרשה שלנו כשלהם לענין זמן קודם חצות יעוין שם וה"נ יש לחלק בין דרשא דזה"ז במקצת מקומות דאין דורשין רק באגדה הממשכת את לבות בני אדם איכ"ל דהוי כהלכה פסוקה. כ"ז כתבתי דאפשר לישב המנהג. מ"מ בוודאי כל שאפשר. ראוי לנו לעמוד במה דנהיגו קמאי כי הם בוודאי טובים ומתוקנים וצאי לך בעקבי הצאן כתיב. ואפילו בדברים שנראה שאין בהם טעם וחשש וגם אפילו לטעם שאמרו משום בלבול הנכנסין אפילו אם יש בזה ממש הי' להם לתקן לדרוש לאחר קריאה קודם אמירת אשרי בשעה שנוהגין לדרוש קודם תקיעת שופר ולא הי' עליו כלל חששים הנ"ל אמנם בכל זה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות להקם מוסדי הארץ כפי האפשרי. יהי' ה' עמו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: