מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קיט
שיל"ת יערגען תר"ה לפ"ק:
החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הוותיק וכו' כה' זלמן נ"י
נפשך בשאלתך איש המדליק בכיתו נר שבת קודם מנחה וצריך להתנות שאינו מקבל שבת בברכתו והדלקתו אי מברך קודם ההדלקה או נימא דלא פלוג כמ"ש המג"א בסי' רס"ג סקי"ב או דלמא דווקא באשה לא חלקו ואפילו אם תתנה בעת הצורך לא חלקו כיון דלא שכיח גבה שתתנה וכמ"ש המג"א שה סק"כ אבל באיש דאין מנהגו לקבל שבת בהדלקת הנר וכמ"ש שם סקי"ח ואדרבה סתמא דמלתא דקודם תפי' מנחה לא מקבל שבת ולומר לא פלוג גברא אטו אשה או גברא אחרינא זה לא שמענו זהו ספק שלך ולשונך בקיצור:
והנה שורש לא פלוג הוא פלוגתות הפוסקים התוס' בפסחים דף ז' ע"ב ד"ה על הטבילה וכו' הביאו כן בשם הר"י דמשום טבילת גר נוהגין לברך בכל טבילות לאחר טבילה וא"כ מבואר דאפילו גברא אטו גברא אמרינין נמי לא פלוג אמנם הרמב"ם פי"א מברכות דין ז' ועיי"ש בהגהות הביא עוד פוסקים הסוברים כן דדווקא בטבילת גר מברך אחר הטבילה וא"כ לא ס"ל לא פלוג ומכאן הי' אפשר לומר דטעמא דגברא אטו גברא לא גזרינן אי משום דמלתא דלא שכיחא הוא אמנם שם בדין ט"ו מבואר דגם בנטילה אע"ג דשכיחא נט"י ביוצא מביהכ"ס או בשחרית ואפי"ה סובר דאמרי' דכל חד מברך כראוי לו וא"כ מבואר דהרמב"ם לא ס"ל כלל לא פלוג אמנם הש"ע באו"ח סי' קנ"ח כ' דנהגו דבנט"י מברכין לאחר הנטילה ולא פלוג וביו"ד בסי' ר' פסק בש"ע שם דאשה תברך קודם הטבילה ולא ס"ל לא פלוג וא"כ לכאורה דבריו סותרין זה לזה וע"כ דהוא מחלק דבטבילה דהוא משום גר. גברא אטו גברא גם לא שכיחא לא גזרו וחלקו ביניהם משא"כ בנט"י דשכיחא וגם שייך בכל גברא ולכך אמרו לא פלוג:
וא"כ הי' מקום לומר דהוא הדין כאן בהדלקת נ"ש לא אמרינן מגברא לנשי לא פלוג מיהו יש לדחות דטבילת גר לא שכיחא וא"כ לדידן דקי"ל כהרמ"א שם בסי' ר' וטו"ז שם ס"קב וא"כ י"ל דאמרינן ל"פ אפילו מגברא לגברא וא"כ יש לברך לעולם לאחר ההדלקה ואין לדחות דנשים עם בפ"ע הן וכדאי' בשבת דף ס"ב דאטו בגברא לפעמים לא משכחת לה דמקבל שבת ומתפלל ביחידות ובוודאי בש"ס פסחים דף ז' דקאמר כל המצות כולן מברך עליהן ע"ל חוץ מטבילה ולא הוציא מן הכלל גם הדלקות נר שבת קשה למנהגינו ובשלומא נט"י י"ל כמ"ש הרמ"א בסי' קנ"ח כיון דהניגוב מצוה הוי ע"ל ומצאתי בחידושי הרמב"ן בפסחים שם שכ' דאיכ"ל דנט"י בכלל טבילה אבל הדלקות נר קשה ויש לדחוק נמי במ"ש הרמ"א בסי' רס"ג סעי' ה' דלא חשיב ע"ל מיהו תמהני טובא דהאיך מצינו ידינו ורגלינו דהרי מבואר בש"ס פ"ק דפסחים דלבער לכ"ע להבא משמע וכ"מ שאנו מברכין לאחר עשייתן או באמצע עשייתן מברכין בעל כמבואר בפסחים שם וא"כ הא דכתב הש"ע דמברכין להדליק ע"כ דסובר דמברכין קודם הדלקה ולמאן דסובר לברך אח"כ צריך לברך בעל ואע"ג דהרא"ש הביא בפסחים שם דלכך מברכין להדליק הואיל ויש משך זמן מ"מ זה מבואר דשייך אי מברך קודם אבל אח"כ א"א לברך בל' דמשמע רק להבא וא"כ אנן דנוהגין לברך אח"כ ומברכין להדליק בל' קשה טובא וע"ז לא שייך סברת הרמ"א דמשום ידיו נגד עיניו דמאי יועיל זה על לשון הברכה וקשיא מנהגינו וצ"ע:
ועכ"פ הדרן לנ"ד. דנראה מדברי הפוסקים דאיו חילוק בין גברא לנשי וגם מרמ"א עצמו שכ' דינו על לשון המחבר שכ' אחד האיש ואחד האשה וכו' וא"כ ע"ז כ' הרמ"א דינו וגם כ' לשון זכר שמברך וכו' ונהי דלשון זכר קאי על המדליק מ"מ מזה נראה דאין חילוק ומצד המנהג לעולם מדליק ואח"כ מברך:
ויש. נמי לדייק מלשון רמ"א דסובר כמג"א ס"קיב דאין חילוק בין יו"ט לשבת שהרי הש"ע קאי על יו"ט נמי ועליו הביא הרמ"א דבריו א"כ משמע דלא פלוג ומה שהשיג עליו הדגול מרבבה דא"כ גם בנ"ח נימא כן לפענ"ד אין הנדון דומה לראי' נ"ח לעולם לא הוי נ"ש ולעולם הם נפרדים לעצמם. אבל נר של יו"ט אי מקלע בשבת וצריך לברך עליו להדליק של שבת ושל יו"ט קודם הדלקה לכך לא פלוג גם ביו"ט דעלמא אטו יו"ט שחל בשבת. זהו הנראה לפענ"ד בדעת הרמ"א אם אמנם המנהג הזה הוא תומה בעיני. מה ראו על ככה. הרי לדעת הרמב"ם דסובר דצריך לברך דווקא קודם עשייתן ואם לא בירך מקודם שוב אינו מברך אח"כ ולדינא הסכים הת"ש בסי' י"ט דהוא ספיקא דדינא ולמה הנהיגו כאן לברך משום לא פלוג לאחר הדלקה בדבר שלא נאמר רמז בש"ס אדרבה משמע הלשון בהיפוך כדלעיל ועל כלם אני תמה על לשון הברכה כדלעיל ותו לא מידי והי' זה שלום: