אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה קיא

תשובה קי

שיל"ת מוש"ק פ' תצא תרל"ג לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לחתני הרב המאוה"ג כש"ת מוה' יעקב פראגער ני' עכאל"ש:

מכתבו קבלתי וע"ד דברי תורה אשר באת לפלפל בדין אשר כתבתי דבגוי העושה מלאכה לגוי ולישראל וע"ד שניהם אסור. וכ' שהפ"מ בטו"ז סוסי' רע"ו כ' דבדרבנן יש להקל בזה דלא כדברי ועוד הארכת בזה ואם אמנם בעוה"ר קשה עלי לחולשת עיני לראות ולקרות ולעיין במכתבים וספרים ואפי"ה כדי לברר האמת הוטרחתי עצמי להשיב לך הנה אמירה לגוי הוא שבות ופירש רש"י ריש פרק מי שהחשיך הטעם משום דהוי כשלוחו וא"כ מסברא אין לחלק בין יחיד לרבים ובין לעצמו וגם לאחר דהרי שליחות ילפינין רפ"ב דקידושין מושחטו אותו ולר"י כל הקהל יוצאין בפסח אחד. והוא שוחט לעצמו ושליח לאחרים וא"כ כיון דהוא משום דמחזי כשלוחו הוא אסור. כל שנראה שעושה לגוי ולישראל הוא אסור והפמ"ג לא יחלוק על זה אלא היכא דהישראל רוצה ליהנות בשבת מזה בדיעבד. דס"ל משום שמא יאמר לו לעשות והוי גזירה לגזירה אבל באמת גם זה דבר תמוה הרי ממקומו הוא מוכרע דהא בסי' תקט"ו סעי' ו' שכ' הרמ"א בעשה לצורך שניהם דאסור ושם מיירי במביא מחוץ לתחום וא"כ היינו איסור דרבנן ואפי"ה אסור וה"ה אפילו נימא דמיירי ביש במינו במחובר ומשום תלישה ואע"ג דהוי בלא"ה מוקצה מ"מ נפ"מ לענין אם צריך להמתין בכדי שיעשה כדאיתא במשנה פ"ב דמכשירין מ"ו. מ"מ הא המחבר והרמ"א בסימן תצ"ה ס"ל כדעת האומרין דתלישה ביו"ט מן התורה שרי וא"כ לעולם לא הוי אלא איסור דרבנן ואפי"ה אפילו במחצה על מחצה דהוי לדעת י"א רק ספק אפי"ה אסור וכ"ש בעושה לצורך שניהם ודברי הפמ"ג קשים טובא:

אמנם לפי מ"ש במקום אחר דאפילו לשיטת האומרים דתלישה וקצירה שרי מה"ת ביו"ט מ"מ כיון דהשתא אסור הנתלש משום מוקצה א"כ לא משכחת בה א"נ וממילא שלא כדרך א"נ אסור מה"ת לדידן ויש לדון בזה אולי שייך הואיל וחזי לקטנים או לחולה שאב"ס דשכיח] מ"מ הרי המעיין בש"ע סי' תקט"ו יראה הפשטות דאיירי במביא חוץ לתחום וא"כ מוכח כנ"ל ואפילו מביא מחוץ לי"ב מיל א"כ נראה דשרי מן התורה. ודברי הפמ"ג צ"ע ובאמת בנידון הפליהבריק שהישראל נכנס בה בשבת גם להפמ"ג אסור שהרי כתב שזה דס"ל דשרי היינו בעושה הגוי מדעתו לגמרי ואין הישראל מצוה לו אבל במצוה לו בוודאי גם להפמ"ג הוא כשלוחו: וכבר כ' הטו"ז בסי' ש"ז סק"ג דאמירה לאו דווקא אלא כל שמוכח כן מדבריו וממעשיו הוי כאומר וה"נ כיון שנכנס בספינה ע"ד להושיטו או ששילם לו כבר או שאומר שישלם לו אין לך אמירה גדולה מזו. וא"כ גם להפמ"ג אסור וגם לענין הנותן לגוי דבר למכור או לקנות קי"ל בסי' ש"ז אפילו ביש לו חלק לגוי ואדעתא דנפשי' קעביד אפי"ה אי אמר לו הישראל למכור ולקנות בשבת אסור כמבואר בסי' ש"ז, וכן מוכח בסי' ר' וגם באיסור דרבנן בעי' שלא יהא בבית הישראל ושלא יאמר לו לעשות בשבת ולאו דווקא אמירה אלא שום גילוי שרוצה הוא שיעשה בשבת דאז אסור משום דאז הוי הגוי עושה לעצמו ולישראל ואסור אפילו בדרבנן ודוקא בדבר שמשכחת לישראל לעשות בהיתר לילך ולשתות שם דיש מתירין אם הביא הגוי לישראל דרך רה"ר. אז איכא למימר בדרבנן סמכינין על שיטה זו דמביא בסי' שכ"ה לענין הבאת שכר דרך כרמלית וכן במכירו היכא דאסור משום גזירה שמא ירבה בשבילו איכא למימר בדרבנן לא גזרו אבל כל שעושה לצרכו ולצורך ישראל ונעשה כשלוחו מדרבנן אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן וזה ברור לדעתי.

וכ"ש. היכא דאמר או גילה הישראל דרוצה שהגוי יעשה בשבת הרי גם הפמ"ג אוסר וא"כ הנכנס בפלי"ה ברי"ק או בספינה בשבת להושיטו לעבר הנהר דאית בי' איסור דאתא להושיט הספינה או שיעשה שום דבר והגוי עושה כן ע"ד ישראל ג"כ אסור ואפילו באיכא רוב גוים שם אסור ואע"ג דאמרינין בפ"ב דמכשירין. ובשבת סו"פ כל כתבי דאזלינין בתר רוב מ"מ הכא שאני דהרי קשה הא כל קבוע כמחצה ע"מ ולדעת הרמ"ה המובא בשיטה מקובצת סופ"ק דכתובות גבי וארב לו פרט לזורק אבן לגו דמוקי לה בט' ישראלים ואחד גוי דמשום קבוע איכ"ל. אע"ג דגוי רק חדא איכא למימר דעתי' עלי'. דבשלומא דבר שאין הכל צריכין כגון ירק במשנה דמכשירין או הדלקת הנר בסוף פרק כל כתבי' אלא איכא דצריך וניחא לי' ואיכא דלא צריך א"כ אין הצריך קבוע דהצריכות הוי כנייד וכפירש ואזלינין בתר רובא אבל כגון לעבור בנהר דכלהו שהם שם קבועי הצריכותא הוי כקבוע וקשה האיך שיך שם לילך בתר רוב מ"ש מזורק אבן לגו. להרמ"ה ובלישנא דשיטה מקובצת מכתובות הנ"ל מבואר יותר ולכך דעתי בפלי"ה ברי"ק וספינה אם נימא דיש בו משום הושטה כמ"ש בתשובת שב יעקב סי' ט"ו גם לגאונים אינו מותר והוי כשבות דשבות ואינו מותר אלא לצורך מצוה. כן נראה לפענ"ד:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה