מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קב
ומה ששאלת על פתיחת קאנצלייא הידוע גם בזה אין רצוני להורות כי כל אלו דברים רגילין להיות תחילתן באונס וסופן בפשיעה אבל כיון שבקשת שאגלה רק דעתי לך ומעלתך ני' יורה יורה. תחלת דברי כמ"ש לעיל לא יעריך כסף וזהב וכל אבני חפץ תמורת שמירת שבת התלויים כהררים בשערה. אמנם לדינא יש בפתיחה ההוא איסור משום מראית העין אפילו אם אין עושין שם שום מלאכה כמו כל פתיחת החנות ושנית מצד הפועל סעקרעטער שהוא מומר לחלל שבת ולא ישמע לקול אדוניו ולא ינוח מלעשות שום מלאכתו אפילו בשבת והנה ברעה השנית יש בו מלבד המראית עין ג"כ איסור משום מסייע עוברי עבירה. ואף דהש"ך ביו"ד סי' קנ"א סעי' כ"ו כ' דבגוי ובישראל מומר לית בי' משום מסייע עוברי עבירה מ"מ בס' ברכי יוסף שם, הביא בזה פלוגתא ובלא"ה אפילו בחול לא ידעתי אם מותר להחזיק מומר להכעיס. הרי קי"ל ביו"ד ריש סי' רנ"א. דאסור לפרנסו ולזונו והוא מן המורידין. ועוד חכז"ל בריש חולין דף ד' הוכיחו דין מזה. דמושל מקשיב ע"ד אמת כל משרתיו צדיקים וא"כ בוודאי שומרי שבת אין רשאין להחזיק איש כזה. ואם מחזיקים איש כזה הם מביאין לעז וחשד על עצמם ואפילו אינם מחזיקים אותו בביתם ואם שאי אפשר להם לפי שעה בענין אחר ומורים היתר שהם כאנוסים ובאמת אין זה מספיק ובריש סי' קנ"ז ביו"ד מביא בפתחי תשובה דאפילו בל"ת דרבנן צריך לבזבז כל ממונו כדי שלא יעבור:
מיהו אפשר איסור מראית העין קיל מזה כדמוכח במג"א סוסי' רמ"ד. ועכ"פ כל שיש באפשרות לסלקו הם מחוייבין לסלקו או ליתן לו איזה תשלומין בעבור זה שלא יעשה מלאכתו בשבת למעט האיסור אמנם המראית עין של הפתיחה. נראה דאם קובעין שם על הפתח לוח שכתוב בו מודעה שביום שבת ויו"ט אינו נעשה בקאנצלייא ההוא שום משא ומתן ולא שום מלאכה ומי שיש לו איזה צורך יבוא לאחר שבת מסלק בזה המראית עין. וכעין דאמרינן ביו"ד סי' ס"ו. לענין דם דגים. ובסי' פ"ז סעי' ג' לענין חלב שקדים. דינוח אצלה שקדים וא"כ ה"נ אלא דלכאורה יש לחלק דשם אין חשש מ"ע אלא למי שסמוך לקדירה ההוא ונגד זה הרי מונח בסמוך לו שקדים אבל בפתיחת הקאנצלייא גם הרואים את הפתח פתוח מרחוק איכא משום מ"ע ואיכא דחזו מרחוק הפתח פתוח ולא חזי הלוח וכן יש לחוש בתיקון שכתבת. ומ"מ נראה דלוח מועיל כמ"ש הרמ"א באו"ח סוסי' רמ"ג. דאם אין רוחצין בו אלא שכנים שרי דממנ"פ וה"נ מאן דלא שכיח ולא ראה הקאנצלייא מנא ידע ואי שמע מזה וגם שכיח לצאת ולבוא שם בחול. וא"כ הרי הוא ראה ושמע ג"כ מהנכתב על הלוח:
והנה לדעת הרמ"א שם ביו"ד סי' פ"ז סעי' ג' דבדרבנן לא חשו למ"ע הי' לנו גם כאן היתר דבוודאי אפילו יחשדו אותו לא יחשדו שעושה שם ע"י ישראל אלא ע"י אמירה לנכרי וא"כ הוי החשד רק על איסור דרבנן ובדרבנן אין חשש מ"ע. אלא דלפי"ז דברי הרמ"א סותרין למ"ש באו"ח סוסי' רמ"ד גבי מכס. וביאר שם המג"א ס"ק י"ח. דלולא פסידא גדולה הוי אסור משום מראית עין. אע"ג דיחשדוהו רק על אמירה לגוי. ונראה לי דעיקר כוונת רמ"א ביו"ד סי' פ"ז היינו בחדר שאין שם רואין אלא דאנן אמרינן דאפילו בחדרי חדרים אסור. ובזה כ' הרמ"א באיסור דרבנן לא חשו למ"ע משא"כ במקום רואין י"ל דאפילו בדרבנן חיישינן למ"ע. וכן תי' הפ"ת קושית הש"ך שם. וזה תי' ג"כ לקושיא דידי ולפי"ז א"ל על פתיחת הקאנצלייא דהוא במקום רואין צריכין אנו לעשות היכר ע"י לוח אבל על הסעקערטער שהוא בחדר בפנים אע"ג דהסכימו האחרונים דכתיבה בלשון לע"ז הוי מלאכה דאורייתא אבל מסתמא מי שיודע שהוא ישראל. לא יחשוד את הבעלים הידועים לנו: שאינם עושים משא ומתן בשבת כמפורסם בלוח שהמה יצוו לישראל מומר לעשות. ולזה יתלו שבוודאי עושה רק מדעת עצמו ואי לא ידעו שהוא מומר יתלו שהוא גוי וא"כ חף אם יחשדו את הבעל' שצוו לו לעשות בשבת הרי החשד הוא רק על אמירה. וא"כ שוב איכא למימר דבאיסור דרבנן לא חשו כה"ג למראית עין:
כ"ז כתבתי רק לפלפולא ולהעיר את מעלתך אבל בוודאי צריך בלא"ה להרחיק את המומר מצד כל הטעמים שכתבתי למעלה ושמעתי דאצל השרייבשטובען שהי' שייכת לשומרי שבת היו כתוב על פתחיהון כנ"ל וכן נראה לפענ"ד ולא תאמר שום הוראה בזה בשמי כי הדרך לתלות בוקי סרוקי ומדמים מלתא למלתא דלא דמי כמ"ש כבר למעלה. והחכם עיניו בראשו. ויהי' ה' עמך וחפץ ה' בידך יצליח ותהא בריא אולם ותעלה מעלה מעלה דברי רבך הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע: