אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה צד

תשובה צג

יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם תלמידי הרבני המופלג החרוץ מו"ה זוסמאן סופר נ"י:

נפשו בשאלתו ספרים העומדים למעלה מעשרה טפחים או בארגז גבוה י' אם צריכין כלי בתוך כלי וחלוקי הענינים חלוקים לה' חלקים חלק הא' אם עומדים על דבר שהוא גבוה י' ורחב ד' מעיקרו ועד ראשו שעמוד כזה נקרא לענין שבת רה"י ורשות לעצמו כדאיתא באו"ח סימן שמ"ה ולענין צואה בסי' ע"ט פסק דאם הצואה על מקום גבוה יו"ד או עמוק יו"ד יושב בצדו וקורא ק"ש: ואנן לא קי"ל כר"י ב"י אלא ס"ל דמחיצה שהגדיים בוקעין בה לא שמה מחיצה וקנה שבראשה טרסקל רחב ד' לא הוי רשה"י ורשות לעצמה אלא שבשבת דף ק"א ע"א מסיק דעמוד שהיא מלמטה רחב רק ג' אם הוא למעלה רחב ד' גם רבנן מודים דמקרי רשה"י ורשות לעצמו עיי"ש בתוס' הטעם ואז אמרינין גוד אחית וגם אמרינין בעמוד גוד אסיק מחיצתא וכאלו המחיצות עולים עד למעלה וא"כ בכה"ג שפיר מקרי רשות לעצמו לכ"ע אלא דהרא"ש והרשב"א פליגו אם הצואה או הוא ברשות אחר. אלא שרואה את הצואה. הרשב"א אוסר דסובר ולא יראה גם אצואה קאי והרא"ש מתיר: והפ"מ בח"א סי' ע"ד תמה על הרא"ש כיון דקי"ל לפניו כמלוא עיניו. אלמא בראי' תליא מלתא עיי"ש ולפענ"ד סובר הרא"ש לענין מחניך קדוש לאו ברשות תליא מלתא דאפילו אם הצואה ברשותו ובביתו. כיון דאינה במחנה שלו מותר לקרות ק"ש וכל דבר שבקדושה ואך אם הוא ברשותו אף אם אינה במחנה שלו. כל שרואה אותה נקרא מחנה שלו אבל אם אינו ברשותו עדיף דאז אפילו רואה הצואה מותר. והטעם כיון דכתיב מחניך. קים להו לחכז"ל דמחנה דאדם ד' אמות שהיא מקום שימושו כדאיתא בעירובין דף מ"ח ע"א. אבל ברחוק יותר ממנו מד' אמות לא יוכל לשמש שם אלא א"כ עוקר ממקומו הראשון ולכך אמרו חכז"ל דכל זה לאחריו אבל לפניו בכדי שרואה שע"י הראי' הוא שולט שם לשמור חפציו או שאר דברים ומה לי משמש שם בידיו או בחושיו ובמראית עיניו ולכך לפניו בכדי שיראה מקרי הכל מחנה דידי' וכל זה אם אינו חלוק במחיצה אבל אם חלוק במחיצה שא"א לחברו אפילו רואה לא גרע מצואה בעששית דמותר לקרות כנגדה דרשות בפ"ע לא גרע מכיסוי וכן מסתבר וכן פסק השו"ע אלא שהרשב"א סובר דכיסוי שאני דעדיף טפי אבל רשות בפ"ע לא מהני דלא יראה גם ארישא דקרא דמחניך קדוש קאי יעויי"ש בחידושי רשב"א ברכות כ"ה. ולחומרא חייש הב"י בש"ע לדעת רשב"א אע"ג דעיקר מסתבר לי' כהרא"ש דכיסוי לא עדיף מרשות בפ"ע וה"ה עמוד שהוא גבוה עשרה ורחב ד' כדלעיל אמרינין גוד אסיק מחיצתא והוי לי' כאלו המחיצות למעלה. והב"י בסי' ע"ט. הביא ראי' להרא"ש מצואה בקטנה עיי"ש. ובתשובת פ"מ הנ"ל תמה עליו: וכן בא"ר:

ולפענ"ד כוונתו דההיתר דומיא דהאיסור דכשם דהאיסור לקרות בקטנה בכל גווני מירי אם ברואה או בתוך ד' אמותיו: ה"ה ההיתר לקרות בגדולה מיירי בכל אנפין. ובכל גוונא אפילו ברואה וכ"ז בצואה אבל בערוה לכ"ע לא מהני רשות בפ"ע דבערוה תליא רק ברואה מיהו נגד חומרא זו דערוה יש ג"כ קולא בערוה. היינו באם אינו רואה כגון בלילה או סומא ועוצם עינו לדעת הב"י בשו"ע ולדעת הב"ח והטו"ז ומג"א דווקא אם מחזיר פניו יש קולא דאפילו אם הערוה הוא תוך ד' אמותיו מותר לקרות ק"ש והפנים מאירת בתשובה הנ"ל פליג גם על זה. דאם הערוה עצמה מגולה הוי לי' כצואה ומחלק שם בין ערוה לערוה עיי"ש.

והנה איסור תשמיש לא תלו חכז"ל לא במחנה דידי' ולא בראי' אלא אמרו בברכות דף כ"ה בית שיש בו ספר אסור לשמש עד שיעשה מחיצה וכו' וא"כ תליא בביתו ואפילו אינו במחנה דידי' דהיינו שהוא חוץ לד' אמות דידי' כמו שצידד בתשובת חו"י סי' קפ"ד וא"כ לא משום מחניך קדוש ולא משום ערות דבר אסרו ובתשובת פנים מאירות סי' ע"ד הנ"ל פקפק על ב"ש בסי' כ"ה שהביא בשם תשובת שערי אפרים דבתשמיש יש לחוש משום ערוה. והקשה הרי מסתמא מכוסה. ואין כאן ראיות ערוה עיי"ש שמסיק משום קדושה שנתקדש הבית ע"י ספרים אסרו. וגם זה דבר קשה מיהו לא על השער אפרים לבד תלונתו שכן כתב ג"כ הטו"ז ביו"ד סי' רפ"ו סק"ה ובמג"א סי' מ' סק"ב דיש לאסור משום ראיית ערוה. ונראה לפענ"ד דכ"ע מודים דאיסור תשמיש אסרו חכמים בבית שיש בו ס"ת משום כבוד הס"ת שאנו חייבים הרבה בכבודו כמ"ש הרמב"ם סוף הלכות ס"ת והעתיקו הטוש"ע ביו"ד בסי' רפ"ב סעי' א' מקצת ממנו שאנו חייבים לישב בפניה באימה וביראה ובכובד ראש ושהוא העד הנאמן עיי"ש. ולזה אסרו כל דבר שהוא קלות ראש ותשמיש כללו חכז"ל מדברים שבאים ע"י קלות ראש שהרי משו"ה אסרו בעל קרי בתורה. עיין בברכות דף כ' וכ"א. ע"כ אסרו תשמיש כ"ז שס"ת ברשות ההוא. אבל אם הוא ברשות אחר כגון שעושה מחיצה גבוה עשרה לפניה שוב לא מקרי בית ההוא. וממילא ה"ה אם עומד על דבר שהוא גבוה עשרה. ורחב ד' דקי"ל גוד אסיק מחיצתא א"כ כבר יש מחיצה לפניה ואינה באותו רשות. ולא מקרי תו בית שיש בו ס"ת:

וכ"ש אם הבית הוא רק פתוח לחדר שיש בו ספרים ודלא כתשובת פנים מאירות סי' הנ"ל שהחמיר אפילו בבית שהוא פתוח לחדר שיש בו ספרים. דזה חומרא גדולה שלא מצינו בדברי חכז"ל אלא בית שיש בו ס"ת וכו'. וגדולה מזו כ' הרמב"ם סוף הלכות ס"ת הנ"ל ובטוש"ע סי' רפ"ב סעי' א' הנ"ל. דאם הס"ת גבוה עשרה שוב אין חייבין בכל הכבוד ההוא ומשמע אפילו אין רחב ד'. דשוב אינו במחנה דידי' ובסי' רמ"ב סעי' י"ח ובטו"ז שם סקי"ג פסק ג"כ דאם הוא ברשות אחר אין חייבין בכבודה והטו"ז כ' אם הס"ת על הכימה גבוה עשרה ורחב ד' הוי כרשות אחר ועכ"פ כאן שאמרו בית שיש בו ס"ת וכו' בבית תליא מלתא אלא שנראה להפוסקים הנ"ל הטו"ז ומג"א וש"א הנ"ל דנהי דחכז"ל אסרו משום כבוד התורה מסתמא כעין דאורייתא תיקון ואף דלא חשיב דבר שבערוה אבל משום לתא דידי' דוהי' מחייך קדוש ולא יראה בך ערות דבר. ולכך החמירו ואמרו דמסתמא הקפידו ג"כ שלא יראה הספרים או הס"ת. ובפרט כמש"כ הרמב"ם שהוא העד הנאמן וכו': ולכך כ' שגם בראי' תליא מלתא. כן נראה לי להסביר דבריהם. ובמג"א סי' ר"מ סקט"ו משמע שאינו מחלק בין תשמיש לצרכיו וכבר הקשה עליו בא"ר עיי"ש:

החלק הב' מזה אם גבוה עשרה ואינו רחב ד' כ' הטו"ז בסימן ע"ט דמהני וחשוב לענין צואה כרשות אחר וב"ח ומג"א וא"ר חלקו עליו בזה דבעינין כרשות שבת דווקא גבוה עשרה ורחב ד' וטעמא דטו"ז נ"ל להסביר דס"ל דוודאי אי הוי בעי רשות הי' מודה להב"ח אבל כאן דאמרה תורה והי' מחניך קדוש ובעי רק שיהא מחנהו היינו מקום ד' אמות דידי' קדוש אפילו אם באותו בית עצמו יש בו צואה. כיון דלא הוי בד' אמותיו מקום חנייתו. מותר. וס"ל לטו"ז דה"ה אם עמוד גבוה יו"ד לאו במקום חנייתו הוא: ואע"ג דפליגו עלי' האחרונים מכל מקום עיין לקמן חלק ג' דיש להטו"ז ראי' גדולה מדברי הפוסקים ביו"ר סי' רפ"ז לענין מזוזה דכל כה"ג לא מקרי מחנה דידי' וא"כ לפי"ז ה"ה שלחן שהוא גבוה עשרה. אע"ג שהוא גם רחב ד' כיון דמלמטה אינו רחב ד' הוי לי' כקנה ובראשו טרסקל שהבאתי לעיל בחלק א' דקי"ל דלא הוי כרשות לעצמה לענין שבת וא"כ תליא לכאורה בפלוגתא דהטו"ז וב"ח הנ"ל:

אמנם נראה די"ל דלענין כלים מודה הטו"ז דלא מהני דהרי המג"א בסימן שמ"ה סק"ד הביא דברי רש"י בשבת דף ח' דאין כרמלית בכלים ודינם כרשות שהוא עומד בו. ואף דהאב עוזר שם פליג וסובר. דאף אם כרמלית לא הוי מקום פטור מיהו הוי. ולפענ"ד צריך עיון דבשבת דף ה' ע"א גבי הא דמוקי לה שהי' בידו טרסקל ומחלק שם בין למטה מעשרה בין למעלה מי' ועיי"ש ברשב"א שביאר הדבר דכלי בטל לגבי מקומו. כל זמן שאינו נעשה רשות בפ"ע הוא כמקום שמונח בו עיי"ש אלא א"כ הוא מחובר לקרקע וא"כ מהיכא תיתי יפסיק. ואע"ג שהתוס' בשבת דף פ' ע"א ד"ה פסלא. כ' בחד תי' דאפילו פסלא מטולטלת. בהאי תי' לא ס"ל פי' רשב"ם דמיירי באינו רחב ד': ותו דבאמת הא דמשמע מדברי התוס' שם דגם פסלא מטולטלת הוי כרמלית צ"ע דהלא אין כרמלית בכלים ואפשר כיון דלאו מטעם רשות אתי עלה לפי מ"ש לעיל. אלא משום דלא קרינן בי' מחניך. דלאו מחנה דידי' הוא. א"כ אפשר דגם בכלי שייך לומר כן ולענין רשות הטו"ז בעצמו ביו"ד סי' רמ"ב ס"ק י"ג כ' לענין בימה דמיחשב רשות לעצמו בעינן גבוה י' ורחב ד':

ומטעם זה דכלי לא מקרי כרמלית ומקום פטור אלא בטל לגבי מקומו יש להבין דברי הטו"ז ביו"ד סי' רפ"ב ס"קד דכתב דכלי אינו מפסיק והנה"כ השיג עליו. דדוקא לענין טומאה ומשום דמקבל טומאה משא"כ כאן אפילו הוי כלי. מאי הוי ולהנ"ל כיון דהוי כלי. ובטל אצל המקום. הוי לי' כיושב על הספרי'. וכאלו הניח דף באויר על גבי הספרים אפילו מונח הדף באופן שאינו מכביד על הספרים אפי"ה מסתמא אסור. משום דאחור' לספרים דדוקא אם הוא רשות בפ"ע הוי לי' כיושב בעלי' ולמטה בבית תחתיו יש ספרים ואז וודאי מותר. וה"נ ברשות בפ"ע עיי"ש. ועכ"פ לענין תשמיש נראה דמודה הטו"ז דלא סגי במקום גבוה עשרה. ואינו רחב ד' דדוקא ברחב ד'. דחשיב רשות לשבת ואמרינן גוד אסיק והו"ל מחיצה מפסקת. ולא מקרי תו בית שיש בו ס"ת. אבל במקום שאינו רחב ד' אפילו גבוה י'. ואמרינן דלא חשיב כמחנה דידי'. מכל מקום בתשמיש לאו במחנה ובמקום ד' תליא אלא ברשות תליא מלתא כמש"כ לעיל. ורשות בפ"ע לא מקרי כי אם בעשה מחיצה. או דבר שהוא גבוה עשרה ורחב ד' מלמטה למעלה כדלעיל בחלק הא':

החלק השלישי הוא אם אין הדבר ההוא גבוה מקרקע עד למעלה מעשרה טפחים אלא שלמעלה מעשרה בולט זיז או דף אפילו רחב ד' לענין שבת לא מקרי רשות בפ"ע וכאן תליא: לכאורה בפלוגתא דב"ח והטו"ז הנ"ל בחלק השני לפי הסכמת האחרונים דבעינן דווקא רשות דהוי רשות לשבת. א"כ זיז ודף הבולט למעלה אפילו מחובר לכותל לא מקרי רה"י וכמבואר באו"ח סי' שנ"ג במג"א ס"קד ולא מחושב אלא כרמלית ומה"ת מקום פטור וכיון דאפילו קנה ובראשו טרסקל לא מהני כ"ש דף הבולט. אמנם להטו"ז דלא בעי רשות כשל שבת והסברתי טעמו משום דמ"מ לאו מחנה דידי' הוא ה"נ בזיז ודף מהני ובתשובת חו"י סי' קפ"ד פשיטא לי' לאידך גיסא. דדף למעלה מיו"ד לא מהני. ותמה ואמר אדרבה הלוא עיקר שימוש האדם הוא למעלה מעשרה: ואיך נחשב זה לרשות בפ"ע ואי משום הא לא ארי' דלשיטתו הו"ל לתמוה כן על הש"ס דאמרינן בשבת דף ז' ע"א דרה"ר וכרמלית. אינם תופסים אלא עד עשרה ולמעלה מעשרה לא הוי אלא מקום פטור ועל זה הוי לי' להחי"י להקשות אמאי הא עיקר שימוש הוי למעלה מי' אלא נראה להסביר זה.

הנה וודאי האדם העומד ע"ג קרקע משמש עד מקום שידו מגעת. אבל האויר מצד עצמו לשמש באויר כגון לזרוק בו או שאר שימושי אויר לא ניחא תשמישותי'. וכל דבר דלא ניחא תשמושי' אפילו ברה"ר לא מקרי רה"ר כמבואר שם בשבת ולכך האויר מצד עצמו אינו ראוי שיקרא רה"ר אלא משום דבטל הוא לגבי קרקע דרשות הרבים עי"ז מקרי גם הוא רשות הרבים. אבל למעלה מעשרה לא טפל לקרקע ולא בטיל לגבי' ולכך למעלה מי' לא מקרי רה"ר וממילא מצד אותו טעם בעצמו נוכל לומר דלא מקרי מחנה דידי' וכבר הביא מעלתו ני' מדברי הסמ"ג המובא בפוסקים ביו"ד סי' רפ"ו דאם המזוזה למעלה מעשרה אפילו מטונף למטה מקרי מחניך קדוש והיינו ע"כ מטעם הנ"ל. וראי' שלא כדברי החו"י ולפי מ"ש דזה תליא בחלק השני ג"כ ראי' דלא כהסכמת האחרונים אלא שמעלתו נ"י כ' דמדברי המהר"ם המובאים במג"א סי' שט"ו. דכתב דאם יש מחיצה י'. אפילו הספרים שלמעלה מגולים והקשה מעלתו אי כסמ"ג תיפוק לי' שהם למעלה מיוד ואי משום הא לא ארי' דהנך עשרה טפחים לא מארעא משחינין אלה ממקום עשיית צרכיו ודווקא גבי מזוזה דהטינוף הוא על הקרקע משחינין מארעא אבל לענין עשיית צרכיו אפשר דהספרים העומדים למעלה מי'. אינם למעלה מי' מעשיית צרכיו ואין ראי' משם להחות יאיר. ועכ"פ מדברי הסמ"ג קשיא להחו"י וב"ח ומג"א וא"ר הנ"ל מיהו נראה לפי הנ"ל א"ש דכבר כתבתי דסברא דמחנה לא מהני לענין תשמיש. וא"כ החו"י דמיירי לענין תשמיש גם הסמ"ג מודה:

ואפשר נמי הא דפליגו הפוסקים עלי' דהטו"ז דווקא אם רואה הצואה. דהתיר נמי הרא"ש וכבר כתבתי לעיל דטעמי' הואיל והוא רשות בפ"ע ואפי"ה כתב הטו"ז דגם בגובה עשרה ואינו רחב ד' מהני וע"ז פליגו עלי' וכן לענין תשמיש דג"כ ברשות תליא מלתא ג"כ לא מהני אבל באינו רואה שפיר י"ל דקי"ל בין בגבוה י' ואינו רחב ד' או בזיז ודף היוצא למעלה מי' אפילו רחב ד' לא מקרי מחנהו ונהי דמסתימת הפוסקים החולקים על הטו"ז לא משמע כן וכן מהחו"י עצמו נראה שם דסובר. דגם גבי תשמיש תליא במחנהו וא"כ א"א לתרץ כן מכל מקום נראה לפענ"ד לדינא חילוק זה נכון והכרעה בין הפוסקים ונראה לי ראי' לזה מדברי המג"א בסי' מ' סק"ב דמפרש לדברי הטו"ז ביו"ד סי' רפ"ו סק"ה: ביש עוד כיסוי מלבד הזכוכית על המזוזה נמי אוסר דבכלי אחד פשיטא דאסור. וקשה הא הטו"ז מיירי שם בגובה עשרה. וא"כ לא הי' צריך כלל אלא משום דבראי' תליא מלתא ובשלמא בצואה בכיסוי תליא מלתא אבל בערוה בראי' תליא. ולכך הוצרך כיסוי: ולעולם לא מיירי ביש ב' כיסויים. אלא וודאי דס"ל להמג"א דלענין תשמיש לא מהני גבוה עשרה. דזה משום מחנה אתאינן עלה. ובתשמיש ברשות תליא מלתא כן נראה לי נכון:

עתה נבוא לחלק הרביעי דין הספרים המונחים תוך הארגז ויש לו דלתות שהם גבוהים עשרה. כתב מעלתו שאינו יודע למה לא יחשבו מחיצות ומאי לי האי מחיצה או האי מחיצה והנה תנאי מחיצות מצינו בסי' שס"ב סעי' א' ובסימן תר"ל סעי' יו"ד. דבעינן מחיצה שהיא יכולה לעמוד ברוח מצוי' ואפילו בבית. כמבואר בסי' שמ"א ביו"ד וגם עוד תנאי ב' שלא יהא מחיצה שהגדיים בוקעין בה. כדאיתא בסי' תר"ל סעי' ט'. וגם בעינן שיהי' גבוה עשרה. ותמהני למה לא הזכירו הפוסקים עוד תנאי. שיהי' המקום המוקף מן המחיצה רחב ד'. דהרי בסימן שמ"ה סעי' ב' ושם בסוף הסימן קי"ל דאם אין בין המחיצות רחב ד' הוי לי' מקום פטור וכיון דלא הוי רשות לשבת נראה דגם לשאר דברים דבעינן רשות בפ"ע לא הוי רשות וכמו דלא מהני מחיצה בפחות מעשרה אע"ג שהוא עושה המקום המוקף ממחיצה פחות מעשרה כרמלית אפי"ה לא מהני. וע"כ דבעי' רשות היחיד רשות בפ"ע א"כ גם מקום ד' ליבעי' ודוחק לחלק בין היכא דהחסרון תלו במחיצה או החסרון תלוי במקום המוקף.

ולי הי' נראה כן ברור דבעי' מקום המוקף ד' לולא שהפוסקים סתמו את זה. זה הביא לי ספק בדין הזה וצ"ע ולפי"ז באמת אם הארגז יש לו דלתות גבוהים יו"ד וחללם רחב ד' לכל הפחות עדיי ראוי שיהא כמחיצה ואפילו אם הארגז אינו עומד בארץ מ"א כ פחות מג' אמרינן לבוד ואפילו אי בכלים לא אמרינן לבוד הא כתב המג"א בסי' פ"ז דמכל מקום הוי כסתום מיהו בלא"ה כאן על הארגז אנו דנים ובו אין בוקעין גדיים והויין ראוי להיות דלתות כמחיצות ועיין בפמ"ג באורח חיים בטו"ז סי' קמ"א ס"קב אמנם מלשון המג"א בסי' ר"מ ס"קיט שהביא תשובת רמ"א שכ' בארגז אמה על אמה ברום שלש אמות עיי"ש אי בטל מתורת כלי. וקשה הרי בפחות מזה סגי כיון דרחב ד' וגבוהים הדלתות עשרה הוי מחיצה ולכאור' הוי אמינא דטעמייהו משום דסוברין כמ"ש התוסיו"ט בפ"ב דכלאים מ"ח דמחיצה הנעשית מאליו בעינן דווקא שיהי' המחיצה רוחב ד' וא"כ איכא למימר דמחיצות הכלים לא לשם מחיצה נעשו אלא לשמור מה שבתוך הכלי. וא"כ אפשר דדמי למחיצה שנעשה מאליו ולכך לא סגי בדלתות מיהו לפי"ז אינני מבין מ"ש אם הוא מחזיק ארבעים סאה דבטל מתורת כלי יועיל. וע"כ טעמי' דהמג"א לא מטעם הנ"ל אלא דס"ל דכלי בטל לגבי המקום שהוא שם. ולא נקרא רשות ומחיצה לעצמו ולולא שאינו כדאי הי' נראה לי פשוט דגם גבי כלי מהני. דהרי בשבת דף מ"ח ע"א גבי כוורת וגבי קופה מבואר דגם כלי שהוא גבוה עשרה ורוחב ד' מקרי רה"י לשבת והיא הלכה פסוקה בש"ע סי' שמ"ה סעי' ו' וכיון דלענין שבת חשיב רשות לנפשי' למה לא יחשב רשות לעצמו לענין שאר דברים. וה"ה לנדון שלנו:

והחלק החמישי מ"ש מעלתו ני' למה בעי' בספרים כלי בתוך כלי הא מסתמא המה מכורכים והכרך יחשב ככלי כדאמרינן בשבת דף ס' דלולא שי"ן של תפילין הי' נחשב הבית ככלי אחד. ומעלתו עצמו הביא דברי הפנ"י בברכות דף כ"ג ולדבריו אין ראי' מהתם ולי נראה מטעם אחר כיון שהדפים מהכרך מחוברי' להספרי' עצמם. כל המחובר לקודש כקודש דמי וכגופן דמי ושוב ראיתי בפמ"ג במג"א בסי' מ' ס"קב דכ' דאפילו מכורך מכל צד מכל מקום לא חשיב ככלי ונראה דמיירי באופן הנ"ל ומטעם הנ"ל דוודאי לא מיירי בדלוסקמא דדלוסקמא בכלל קמטרי דאמרי' גלימא אקמטרא הוי ככלי בתוך כלי כן נראה לדעתי נכון ואחתום בברכה הכ"ד הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה