מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה נה
בעזה"י יום א"ח של סוכות תרל"ח לפ"ק חוסט:
החיים והשלום וכל טוב להרב המאור הגדול המופלג מוהרר מאור רייך הארט ני' האבדק"ק קאטה יע"א:
מכתבו קבלתי בחוה"מ ולא הי' בכדי שיעשה להשיב לו שיגיע לידו ביו"ט. וגם לא ראיתי צורך כולי האי כיון שהדין מבואר בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל חלק או"ח סי' כ"ד וכ"ה. ואם אינם רוצים לשמוע לו שהוא מרן ורבן של כל בני הגולה. מה יועיל מכתבי. ועוד הרי ביו"ט צוה מעלתו נ"י לקרוא אותם ואם במרד ובמעל אינם רוצים לישא כפיהם אע"ג שהם עוברין על כמה עשין אנשים כאלה איום ראוים כלל לדוכן עד שיעשו תשובה. ומסתמא נזדמן להם כהן כשר לישא כפיו. וגוף הדין כבר מבואר בדברי מרן הגאון זצ"ל בתשובה הנ"ל שאם יש תקנה בעיר שנעשה ברצון הכהנים. אין יכולין הכהנים הבאים אחר זה למחות ולא באתי אלא לבאר דברי מרן הגאון הנ"ל.
מתחלה כתב בסי' כ"ד דהמצות עשה של וקדשתו הוא אפילו בזה"ז שמוכרין המצות במעות. ולכאור' אין זה מבואר וטעמא בעי כיון שקנה המצות. והן שלו. ובהתורה אין מבואר אלא אם כלם יש להם חלק אז צריך להקדימו לברך ראשון וליקח חלק יפה ראשון. אמנם הדין וודאי אמת כיון שהתורה זכתה להכהן וצוותה לנו להקדישו אין לקהל רשות למכור ומה יוכל למכור הראשון לשני זכות שהי' לו וא"כ כיון דלהקהל לא הי' הזכות הזה לדחות אותו אדרבה החיוב עליהם להקדימו גם הקונה א"א שיהי' לו זכות יותר מהמוכר ונשאר המ"ע של וקדשתו ולכך בוודאי בעי מחילת כהן ומחוייבים להקדימו ואין יכולין לעשות תקנה שלא להקדים את הכהן וע"ז כתב מרן לדעת מהרי"ק בשורש ט' שאם הכהן מחל על כבודו בשעת התקנה שוב אינו יכול לחזור דהקהל הם כמו שאמרו בצדקה דמועיל אפילו בדבר שלא בא לעולם דידי עניים הן ה"נ זכו הקהל במחילת הכהן לצורך הצדקה ולשאר דבר מצוה:
אמנם אפילו כהנים אחרים שלא היו דרים שם. שאינם יכולים לערער הוא מטעם אחר כיון דקימ"ל בכל מנהג שנהגו דהבא לשם אין רשאי לשנות נגד המנהג דלעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת. אפי' אם רוצים להחמיר. היכא דניכר דמשני המנהג עושה איסור משום דאיכא חשש מחלוקת וכיון דאפי' משום חשש אסור לשנות מכ"ש שאסור לעשות מחלוקת כדי לשנות המנהג ואם עושין מחלוקת וודאי אין זה כבוד להם. אדרבה גנאי ובזיון הוא להם. כי שנואה המחלוקת בפרט אצל כהנים שצריכין שתהיה להם מדת אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום. וכיון שהוא גנאי להם. הם עצמן הפקיעו עצמן ממ"ע של וקדשתו דהיינו דמצוה לכבדם. והם המירו את כבודם בדבר המתועב היינו המחלוקת זהו הדין אשר כתב מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל עפ"י הדין והכהנים אשר יראת ה' נוגע בלבבם בוודאי מקבלין עליהן דין תורה ואם יש להם שום טענה יביאו את הדבר לפני הב"ד וכאשר יורו המורים כן יעשו: ואעפי"כ ראוי לפשר בין הכהנים ובין שאר העדה בכל מה דאפשר ובמקצת מקומות נוהגין שבימים טובים ובשבתות יש להם קדימה ובמקצת קהלות נעשה פשרה שהכהנים ישלמו עבור העלי' שלהן כפי מה מי שקנה העלי' יותר בזול בתוך הקונים ויש עוד כמה דרכים. ומה ששאל מעלתו אם צריך לזה רוב מנין. אם אין לחוש בזה למחלוקת למה יהא צריך לזה רוב מנין הב"ד ושאר קרואי העדה שנקראים לצורכי הציבור להם יש כח בעניני הציבור והם שלוחים של כל העדה כדאיתא בחו"מ סי' ג' דברי החותם בברכה המשולשת ודורש שלומו הטוב: הק' משה שיק מברעזאווע.