אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה מח

תשובה מז

שיל"ת חוסט מוצש"ק י"ג סיון:

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי האברך המופלג בתורה כש"ת מו"ה דוד נייוויטש ני' יושב בשבת תחכמוני בק"ק ווישא:

מכתבך קבלתי וכו' ונשאלתי לחוות לך דעתי בהא דקי"ל באו"ח סי' כ"ב דאסור לישב ב"ד אמות של תפלה אלא א"כ יושב ועוסק בתפלה או בתורה ונסתפק לך אם אחד העוסק בתפלה או בתורה ומפסיק אם אז יש היתר גם לאחר לישב אצלו אפי' אינו עוסק בתורה דכבר אפסקי' אחר. ודעתך נוטה דשרי. דאיכא למימר דזה העוסק בתורה הוי כמחיצה המפסקת וכמ"ש הפ"ח בסי' צ' סעי' כ"א דאדם לא מפסיק ומותר להתפלל אחורי אדם דהאדם עצמו נעשה כמחיצה וה"ה לענין נדון דידן אפסקי':

ולפענ"ד פשוט דכללא הוא דאין לישב בתוך ד' אמות של תפלה לא מבעי' בכה"ג שאדם אחד יושב שם ועוסק בתורה דאינו נעשה מחיצה. דהכסא או הספסל הא הם אינם מחיצה והאדם כשהוא יושב א"א לו שיהא נחשב כמחיצה דאף דכבר כ' המג"א סי' שס"ב סק"ט וכו' היינו באדם העומד אבל היושב הא רגליו דהיינו הכרעיים אינם גבוהים עשרה והגוף רחוק מהכרעיים. מסתמא דמלתא יותר מג' טפחים דמהארכובה עד הגוף יש עוד ב' עצמות שוק וירך או קוליות שהם מסתמא יותר מג' טפחים ובשעת ישיבה אלו האברים מונחים והגוף רחוק מהארכובה יותר מג' טפחים וממקום שמתחיל הגוף עד הארץ הוא ג"כ רחוק יותר מג' טפחים. והגדיים בוקעין בו ואינם מחיצה ואין הרגלים והגוף מצטרפין כיון דמסתמא יש בהם ג' טפחים ועוד אפילו עומד האדם דקי"ל באו"ח סי' שס"ג סעי' ה' ובמג"א שם דנעשה מחיצה קשה לי לפי הא דתנן בפ"ב דכלאים משנה ח' דסלע אינו מפסיק אלא ברחב ד' טפחים. וכ' התויו"ט שם הואיל ולא נעשה למחיצה אלא ממילא אתא ע"כ בעינין רחב ד' ולפי"ז נראה לפי' דבעי' שיהי' עב ד' טפחים בדבר הנעשה מאליו והמג"א שם כ' דמסתמא בין רגל לרגל בשעת הליכה הוא ג' טפחים וא"כ קשיא למה חשבינן לי' ע"י צירוף אדם לאדם מחיצה הא למטה בגובה הרגלים אינו עב ד' טפחים:

ובאמת מלשון הר"ש שם במשנה לא נראה דסלע יהי' צריך להיות עב ד' טפחים. אלא דבעי רוחב המחיצה ד' וכמו דאמרינן בעירובין דף ט"ז גבי היכא דפרוץ מרובה על העומד בעינן רוחב המחיצה במשך ד' טפחים. וכן הרמב"ם בפ"ג דכלאים לא כתב זה: אמנם בפי' תפארת ישראל כתב שם ג"כ דבעי' הסלע עב ד' טפחי'. וקשה כנ"ל מיהו יש לחלק בין מחיצה לשבת דבעינן רק שלא יהא רשות הרבים ויהי' רשות היחיד לעולם סגי במחיצה כל דהוא אבל לענין הפסק איכא למימר דבעינן עב ד' טפחים:

וא"כ נהי דאדם נעשה מחיצה אבל אינו מפסיק דלא עדיף מסלע. ועוד אי נימא דאדם מחיצה ומפסיק א"כ הרי קי"ל באו"ח סי' נ"ה דעשרה רה"י במקום אחד ואי נימא דנעשה מחיצה ומפסיק. א"כ אינם במקום אחד ונהי דשם בסי' נ"ה קי"ל כל שרואין זא"ז מצטרפין ואפילו העומדים על הבימה שהיא רשות בפ"ע מצטרפין עיי"ש. הואיל ובטלו לגבי ביהכ"נ וא"כ אין ראי' מהתם לכאן. מכל מקום כיון דבעי' לצרף ולחבר איך אפשר לומר תרתי דסתרו:

ועל, ארבעה לו אשיבנו דבלא"ה א"א דמשום הכא יהיה אחר מותר לישב שם בד' אמותיו של המתפלל דמשום טעמא דנראה כפורק עול. מאי יועיל הפסק ואם הטעם משום דמקום ד' אמות נתקדש וכמ"ש הטו"ז דהכוונה דנראה דתפלה במקום קרבן ונעשה המקום כעזרה דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד ולכן דווקא לעוסק בתורה דמאן מלכי רבנן או המתפלל רשאי לישב שם אבל אדם בטל וודאי דאין רשאי לישב שם בד' אמות שנתפסין בשעת תפלה בקדושת עזרה וא"כ מאי נפ"מ אם יש הפסק ולכן בסתמא דאסור לישב בד' אמות של תפלה. כן נראה לפענ"ד נכון:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה